איש משורש נביא / עוז בלומן

Getting your Trinity Audio player ready...

איש משורש נביא

הממד האתי בבקשת האלוהים של הלל צייטלין

עוז בלומן

אִדרא, 2023 | 405 עמ'

להלל צייטלין הוקדש מדור הקלאסיקה שלנו לפני כמעט שלוש שנים. אל דמותו של המסאי והמיסטיקן, הוגה הדעות בעל הוד הנביא והמשיח, דובר החלכאים והסובלים שנפשו יוצאת אל הנשגב, התוודענו שם דווקא דרך טקסט פובליציסטי-פוליטי.

כי אכן, דמותו הרבגונית של האיש, וחילופי העונות בטעמיו ובנושאי כתיבתו, מתעתעים. עוד בימיו, בשעת מעשה, קמה מלחמת-מאמרים בעיתונות היהודית בוורשה על השאלה אם שמר מצוות כאלו ואחרות או נתפס בשעת עבירה. הכול השתנה אצלו לכאורה מתקופה לתקופה, לאורך השנים שמשלהי המאה הי"ט עד ימי גטו ורשה והירצחו שם. יחסו לדת ויחסו לציונות, התמקדותו בגדולי הסופרים הרוסים והפילוסופים הגרמנים או במנהיגי החסידות, התעניינותו באתיקה או באסתטיקה או בריאליה. קל להציגו כמי ששינה כמה פעמים את עורו: כבורח מאלוהים שהפך למבקש אלוהים שהפך למטיף מטעם אלוהים.

מחקרו של עוז בלומן שוזר את כל הגלגולים הללו על חוט אחד. אין הוא מכחיש את התהפוכות ושינויי המזג והטעם של האיש. אדרבה, ספרו בנוי בחלוקה כרונולוגית חדה בין תקופות, שלכל אחת מהן אפיון מובהק. החידוש הוא שישנו מכנה משותף המרכך את ההבדלים ומאחד את ההפכים ומפריך את המהפכים, ואפשר לראותו כקו כמעט ישר של התפתחות. לדברי בלומן, "חוט השָני האֶתי הייחודי לצייטלין" חורז לאורך הדרך את כל הדברים, ו"המשפחה האתית שאליה שייכת האתיקה של צייטלין היא האתיקה של החמלה – היענות לזולת המתפתחת באדם לנוכח סבל" (עמ' 13).

בתחילת דרכו של צייטלין, כשבמרכז כתיבתו עמדו עיוניו בתפיסותיהם של דוסטוייבסקי וטולסטוי, ניטשה ושופנהאואר, ההתמקדות בסבל הבסיסי הכרוך בחיי האדם גלויה ומרכזית. תפיסתו חיובית יותר משלהם, והסבל אצלו מוביל בהכרח לחמלה. זו תחילת מסעו שבלומן מיטיב להגדיר כמעבר מ"השאלות הארורות", שאלות משמעות החיים והייסורים, כפי שכונו בתרבות הרוסית של הימים ההם – אל "שאלת הארורים", איך מצילים את יהודי הגולה מן הצבת הנסגרת עליהם.

בסבל מוצא צייטלין סמל. זהו אחד החוטים המובילים בבטחה את מעברו להתמקדות באסתטיקה, העתידה להובילו אל עולם הסמלים הקבלי. הגשר הוא התנועה הסימבוליסטית הרוסית; זו שראתה את האומנות, את היופי, כמעין עולם נפרד. עולם סמלים שנולד "מתחושת זרות כלפי העולם ומגעגועים גדולים" ומכאב, עולם שהשאיפה אליו יכולה "להוביל לתיקונו של הרע, לשיבה אל העולם שיש בה כדי לחמול ולרפא" (עמ' 161).

מכאן קצרה הייתה הדרך לתקופה ה"מיסטית" של צייטלין. בלומן משער "בזהירות כי בניגוד להוגים יהודיים אחרים, היה זה הסבל שאִפשר לצייטלין להמשיך ולאחוז במיסטיקה – לעיתים עד לחוויות אקסטטיות, להתבטלות העצמית הגמורה ועזיבת העולם – ללא חשש שזו תיסחף למחוזות שאינם מוסריים. " (עמ' 207–208). "הסבל גורם לאדם לבקש את ה'יופי' ולהתוודע ל'עולמות אחרים' שאינם כאן", במפגש ש"מעניק לאדם נחמה וכוח, משמעות ותחושת ערך, ואף שולח אותו להגשים דוגמתם בעולם" (עמ' 279–280).

כך נוחתת הגותו של צייטלין נחיתה רכה בשלבים שאפיינו את פעילותו בשנות העשרים והשלושים של המאה: "מיסטיקה מעורבת-חברתית". שורשה הוא בראיית צרת העם היהודי בזמן ההוא. היא זורמת בכמה ערוצים. ערוץ מיסטי-עסקני, כגון עידוד יצירת חבורות של לימוד חוכמת הנסתר ותרגום ספר הזוהר לעברית; ערוץ מעשי בהשראה מיסטית, הקשור בחזיונות החורבן שראה אז, ושל הערת לבבות הציבור היהודי לסכנה המרחפת מעליו, תוך שהוא מאמץ תדמית של "איש ציבור שדבריו באים בהתגלות"; וערוץ של מעש פוליטי מקביל, לא 'משיחי', של קידום פתרון טריטוריאלי ליהודים, לאו דווקא בארץ ישראל.

מהלכי תפיסתו של צייטלין לגלגוליהם מוגשים בספר בפירוט, ועל יסוד השתקעות בקורפוס העצום של כתביו והצגת ההקשרים ההגותיים שהושפע מהם. הנושאים סבוכים, אך הסגנון בהיר וסבלני. ראויה לציון גם מערכת הפתיחות והסיכומים שסביב הפרקים, המאפשרת לקורא לחזור אל התלם.

 

עוד ב'השילוח'

כופר לחזקים בחסות בית הדין
דרושים: סולמות
ברית איתנה של אינטרסים

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה