הגיגים אלתרמניים / אקי להב

הגיגים אלתרמניים

אקי להב

ניב, 2022 | 602 עמ'

שמו של הספר רומז לתזה המיוחדת שלו. לפנינו מדריך לקריאה בשירת נתן אלתרמן, ובפרט בשירי ספרו הראשון 'כוכבים בחוץ', כנראה גדול ספרי השירה העברית המודרנית והאהוב שבהם, ובו בין היתר קריאות מבוארות במבחר גדול מן השירים – אך מדריך עם תזה. התזה היא שהשיר הוא תיעוד של תהליך ההגיג. "יותר משהביע רעיונות או טען טענות או סיפר סיפורים, ואפילו חרז חרוזים, הוא תיעד את מחשבותיו על אודותיהם. כאשר משתמעת בשיר טענה כלשהי, יש לראות אותה כתיאורו המעוצב של הגיג שלו עליה ולא כאמירה ישירה".

סתירות מדומות, עמימויות ורב-משמעויות, תפיסות עולם תמוהות, קפיצות לוגיות וחילופי גוף – כל אלה נפתרים כבמטה קסם כאשר מבינים שהשיר הוא תיעוד של המחשבה על נפתוליה. בשירים עצמם מוצא להב ראיות לכך, ואף מערכת סמלים ו"דמויות" המבטאת זאת. אחת מהן היא העֶרב, המופיע בשירים בלי  הרף: זמן ההתכנסות והצלילה פנימה. התעלומה המטרידה את קוראי הספר לדורותיהם, מיהי אותה "אַת" ששירים רבים פונים אליה (מפורסמת שבהן היא אותה "אַתְּ" ש"סערת עליי"), נפתרת כך אף היא: המשורר פשוט פונה אל תודעתו.

לתפיסתו של להב, השירים בספר הם תהיות על מצבו של האדם. הם שרשרת של מחשבות, והתבוננות מתעדת במחשבות הללו. אין בהם אג'נדה, הם נתונים בעיקרם בתוך הספרה האסתטית והא-מוסרית (להבדיל מיצירותיו הקאנוניות הבאות של המשורר), ואין בהם רצף רטורי לינארי.

המבוא נרחב הרבה מעבר ליסודות אלה, והוא מספק הזדמנות רצינית להבנת העולם הכוכבים-בחוצי, עולמם של ההלך והדרך, הפונדק והשוק, הירח והנר. כך גם רוב-רובו של הספר גדל העמודים ועב הכרס, המוקדש לקריאה בשירים עצמם. כל קריאה כזו היא מבוא חדש, מעוד זווית, לעולם שברא המשורר. להב מתמקד בדרך כלל ברבדים התמטיים והרטוריים, שאליהם נוגע חידושו העקרוני. את ההיבטים המוזיקליים, המצלוליים, ענייני החרוז וכדומה הוא נמנע מלהעמיס בספר העבה גם כך.

אקי הוא משתתף פעיל בפינת פייסבוק היומית שלי 'כפית אלתרמן ביום', שבה בין היתר קראנו את כל שירי כוכבים בחוץ כסדרם, שורה-שורה, והפנינו קשב רב להיבטים הצליליים בהם. תגובותיו הפרשניות אצלי, לאורך שבע השנים האחרונות, מאירות בדרך כלל את הצד התמטי, ברוח תפיסתו שהוא מגולל עכשיו בספר בצורה מסודרת, ומתוך ידענות עצומה בכתבי המשורר (שהיה דודו של אקי, אחי אימו). אפשר לומר שעכשיו, בקריאות המפורטות של אקי בשירים, אנו מציעים קריאות משלימות זו לזו.

עיוניו של אקי להב בכל שיר ושיר מפורטים אך ממוקדים יחסית, ומאירים בכל פעם אור חדש על תפיסת השיר-כהגיג-מתועד. בפרשנויות הנקודתיות שהוא מציע, כגון רבות מאלו המופיעות בפינתי כתגובות, יש לפעמים הרגשה שיש מחיר לשיטתו: השיר מתגלה שוב ושוב כמדבר על אודות עצמו, על דרך כתיבתו, על הארס-פואטיקה; ואם כך, למה בעצם הוא חשוב? הוא חי במעגל סגור! המצע המורחב הנפרס עכשיו לעינינו בספר, ובקריאות השלמות בשירים, פותר בעיה זו במידה רבה. השיר סגור בתוך עצמו, ומתייחס להיווצרותו שלו, אך עצמיות זו של השיר היא הפנמה של עולם ומלואו. השיר הוא תיעוד של שרשרת מחשבות, והוא המחשבות עצמן, והוא המושאים שלהן.