כמה ערבים מתגוררים בשטחי יהודה ושומרון?

"פער המיליון" היה שמו של מחקר שפרסם בשנת 2005 צוות חוקרים בראשות בנט צימרמן. נטען בו כי  הרשות הפלסטינית מנפחת את מספרי אוכלוסייתה בטענה כי היא מונה כ-3.8 מיליון ערבים באיו"ש ובעזה כשלמעשה מדובר ב-2.49 מיליון איש בלבד.[1] מחקר זה זכה לביקורת חריפה מצידם של החוקרים פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה ופרופ' ארנון סופר, ועד היום אין הסכמה בשיח הישראלי כמה ערבים חיים באמת ביו"ש ובעזה.[2] באופן משעשע, סופר באחד ממאמריו טען בעצמו, כמה חודשים לפני פרסום "פער המיליון",  שנתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (למס"פ) מנופחים במיליון איש בדיוק.[3]

הסיבה לתעלומה נעוצה במעבר מהנתונים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הישראלית; למ"ס) משנת 1996 לנתוני למס"פ, שערכה מפקד ראשון בשנת 1997. בין נתוני למ"ס ולמס"פ קפץ המספר ביו"ש בכ-34% וב- 26% ביש"ע. המצדדים בלמס"פ טוענים שלמ"ס החמיצה חלק ניכר מהלידות, ואילו המתנגדים לה טוענים כי רק אחוז זעום מהלידות לא נרשם, וכי עיקר הפער נוצר כיוון שהרשות הפלסטינית ממשיכה לספור אנשים שהיגרו ממנה. יש לציין כי רשות האוכלוסין של ישראל עוקבת אחר שיעור ההגירה מהרש"פ באמצעות סיכום נטו של מספר היוצאים פחות מספר החוזרים בכל שנה במעברי הגבול – שנשלטים כולם בידי ישראל.

בבחינת נתוני העשור שלאחר השינוי ניתן למצוא תימוכין לטיעון שלפיו הפער נובע מהכללת המהגרים, שכן מספר האוכלוסייה הנוכחת שרש"פ טענה לו היה זהה בפועל למספר במרשם האוכלוסין שישראל מנהלת יחד עם הרש"פ כחלק מהסכם אוסלו; אלא שמרשם האוכלוסין כולל באופן רשמי ומכוון את רוב המהגרים לחו"ל, שכבר אז כללו מאות אלפים. ואומנם, למס"פ עדכנה את המספרים כלפי מטה במפקדים הבאים בשנים 2007 ו-2017 אחרי שנאלצה להודות שלא הייתה הגירה חיובית אל הרשות.

האם הפער הצטמצם בעקבות העדכון? קשה מאוד להעריך את הנתונים לגבי עזה, שכן מאז יציאת צה"ל ממעבר רפיח במסגרת ההתנתקות אין בידינו נתונים אמינים לגבי הגירה. בכל הנוגע ליו"ש, המחקר של צימרמן העריך כי האוכלוסייה ביו"ש מונה 1.41 מיליון איש לעומת 2.21 מיליון על פי הלמס"פ.

חישוב שמעדכן את מספרי הלמ"ס האחרונים ביו"ש לפי שיעורי הריבוי הטבעי (על פי למס"פ) ומקזז את נתוני ההגירה מיו"ש (על פי נתוני רשות האוכלוסין) ואת תושבי מזרח ירושלים מציג שעדיין קיים פער ניכר של כ-700 אלף איש. (כ-2.9 מול 2.2 מיליון).  המדינה, או יזמים פרטיים, יידרשו להניע מחקר עצמאי כדי לברר את התמונה האמיתית.

מקורות הנתונים לגרף:

דיווחי למס"פ: דו"חות  Palestine in figuresלכל שנה, אתר למס"פ. מן הנתונים הופחת מספרם של ערביי מזרח ירושלים, לפי נתוני למ"ס בשנתון סטטיסטי לישראל לכל שנה, לוח "אוכלוסיית הישראלים, לפי קבוצת אוכלוסייה, דת, גיל, מין וצורת יישוב".

חישוב על בסיס רישום למ"ס 1996: גודל האוכלוסייה בשנת 1996 לפי אומדן למ"ס האחרון ממכתב מג'וליה זמל מהלמ"ס לפרופ' יוסף יהב, הסטטיסטיקן הממשלתי (22.12.1997). לגודל האוכלוסייה הרשמית הוסף מספר השוהים הבלתי חוקיים המצטבר עד שנת 1996 ועד בכלל, לפי ארנון סופר וגיל שלו, "מימושה בפועל של תביעת השיבה הפלסטינית", אוניברסיטת חיפה, 2004 (טבלה 2א').

נתוני ההגירה אינם אחידים כלל, וקובצו מכמה מקורות, כיוון שאינם קיימים במערכת אחידה ומסודרת.
לשנים 1997–2003: נתוני המנהל האזרחי על אנשים שיצאו ולא חזרו לפחות עד 2008, בקובץ שמסר שרון ביטון מהמנהל האזרחי ליורם אטינגר ויעקב פייטלסון בשנת 2008. לשנים 2004–2006, 2009, 2011–2023: נתוני ההגירה שנמסרו ליורם אטינגר בידי רשות האוכלוסין. את רובם פרסם יורם אטינגר בסדרת כתבות באתרnews1  לאורך השנים. חלק מהנתונים מעוגלים. לשנים 2007–2008, 2010: נתונים שמסרה רשות האוכלוסין וההגירה לפי בקשת חופש מידע לארגון לביא (2022). הנתונים כוללים רק את היציאות והכניסות במעבר אלנבי.

ירידה בשיעור הילודה

לצד המחלוקת סביב מספר הערבים המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון, יש להצביע על תופעה של ירידה עקבית בשיעור הילודה בקרבם.

שיעור הילודה מלמד על המגמה העתידית. כצפוי, הוא נמצא בירידה כללית, מלבד בנפת חברון האסלאמיסטית והכפרית. הסיבות לירידה הכללית בילודה זהות כנראה לסיבות בכל אזור כמעט בעולם, ובעיקרן הירידה בתמותת התינוקות והעלייה ברמת החיים ובהשכלה.

חיים גלעדי הוא בוגר מכון ויצמן, חוקר במרכז יכין ותחקירן ב'הקול היהודי'.

תמונה: Einat Anker, באדיבות לע"מ

[1]  בנט צימרמן ואח', "פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה", עיונים בביטחון המזה"ת 65, 2006.

[2] ארנון סופר, "עשור להקמת הצוות להכחשת הדמוגרפיה הפלסטינית – תגובה למכחישים", אוניברסיטת חיפה, 2016;  אסף גולן ואסף גיבור, "פער של מיליון: איש לא יודע כמה פלסטינים חיים ביו"ש",nrg , 8.6.2016.

[3] ארנון סופר וגיל שלו, "מימושה בפועל של תביעת השיבה הפלסטינית", אוניברסיטת חיפה, 2004. ראו ה"ש 43 שם נטען כי "בנתוני היום (2004), אוכלוסיית איו"ש אינה מונה יותר מ-1.8 מיליון נפש, וזו של עזה – כמיליון (בסה"כ – 2.8 מיליון נפש)". על פי עמדת הלמס"פ דאז, בסוף אותה שנה עמדה האוכלוסייה כולה למנות כ-3.9 מיליון, מתוכם כ-2.47 מיליון ביו"ש (כולל ירושלים), וכ-1.43 ברצועת עזה (הנחת גידול עקבי על בסיס נתוני למס"פ לסוף 2003).