לקראת ספרות ענברית

בתורת הסיפור העברי של אסף ענברי, העיצוב המקראי של העלילה הוא מהות החותרת אל סיפורנו הלאומי. הדבר מתחדד עתה, כשהוא כותב על שני סופרים-נביאים בני זמננו שהציגו שתי תפיסות נוגדות לגבי הסיפור הלאומי הזה
Getting your Trinity Audio player ready...

נתן ועמוס
אסף ענברי
ידיעות ספרים, 2026 | 255 עמ'
 
בשנת 2000 פרסם אסף ענברי, אז מאסטרנט באוניברסיטת תל-אביב, את מסתו הראשונה בכתב-העת 'תכלת' – "לקראת ספרות עברית".[1] טענתו המרכזית הייתה שלספרות העברית ישנם מאפיינים ייחודיים המבדלים אותה מהספרות המערבית שנציגתה המובהקת היא הספרות היוונית. עוד טען ענברי הצעיר כי "גרעין המורשת הטקסטואלית שלנו מצוי בספרות, ולא בטקסטים העיוניים – ההלכתיים, הפילוסופיים והמיסטיים – הכלולים במורשת זו".[2] בספרות העלילתית, ולא זו אף זו: בסגנונה. זוהי "ספרות המממשת את עקרונותיה של פואטיקה מסוימת, שהתנ"ך הוא המימוש הראשון שלה".[3] כדי להבין מהי ספרות עברית, ענברי נטל על עצמו את מלאכת האנליזה של הסגנון המקראי.
אם כן

לקריאת המאמר המלא רכשו מנוי

מנוי שנתי מתחדש החל מ-7.4 ש"ח לחודש בלבד

התחברות מנויים