בשנים האחרונות רווחות בתוך הציונות הדתית מגמות של ערעור על ההיסטוריוגרפיה הציונית המרכזית, ואימוץ בדיעבד של נראטיבים מתחרים. הסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות, והתוצאות מסוכנות מאמר זה מבקש להצביע באופן ראשוני על שלוש תופעות היסטוריוגרפיות המאפיינות את השיח ההיסטורי הדתי-לאומי, בעיקר בשני
האקדמאים במדעי הרוח חדלו לדבר עם הציבור, כי הדבר אינו תורם לקידומם המקצועי. אבל אם ימשיכו כך, לא יהיה להם מקצוע להתקדם בו בשנים 2005–2013, במסגרת עבודתי רבת השנים ביד בן-צבי, שימשתי עורך כתב העת הפופולרי להיסטוריה ולידיעת הארץ 'עת-מול'.