אוטוקורקט

אוטוקורקט

אתגר קרת

כתר, 2024 | 168 עמ'

באסופת הסיפורים השביעית שלו, אתגר קרת פונה אל חוויית העצמי. הסיפורים קצרים, לעיתים קצרים מדי, אך נראה שבכולם קרת בוחר תחושה שהוא רוצה שהקורא יחווה, וחותר אליה – וכאשר הוא מגיע אליה הוא אוסף פתאום את ידיו, חדל ומותיר את הקורא עם טעם של עוד.

קרת נוגע בסיפוריו במגוון נושאים שעל סדר היום. ביניהם הדו-קיום במדינת ישראל, הציניות התל-אביבית, בינה מלאכותית, אובדנות ותחושת האין של השבעה באוקטובר. אך כאמור הסיפורים כולם מתעסקים בחוויה האינדיבידואליסטית שבתוך זה; ובמיוחד אולי בצד הציני הטבוע בחוויה האנושית, המגן הקוצני שאנחנו מתכנסים לתוכו כאשר העולם בחוץ סוער וכבר אין לנו כוח להתעסק עם ה'אחר' האכזר.

אחד ממעלותיו של קרת היא יכולתו לשכנע את הקורא, שונה ככל שיהיה מדמויות הסיפור, באמינות החוויה. בין אם מדובר בזוג ישראלים שנותר בודד על כדור הארץ ומגלה מהי אהבה בצל תיירות חייזרית, או בילד יהודי בעיר מעורבת שמשתכנע להרוג כלב של ערבים, הקורא נשאב לחוויה האותנטית של הדמות, ובכמות מילים מינימלית גם מזדהה איתה בטבעיות.

בכל הסיפורים המחשבה נעה בין אינטרוספקטיבה עמוקה לבין אנוכיות בוטה, וסובבת כולה סביב היחיד כדמות בודדת במרחב. בעולם שבו דורשים מאיתנו כל הזמן לחשוב על האחר, ואותו אחר הוא כה גדול ומרתיע, טוב לקרוא לפעמים סיפור קצר שצולל לכמה רגעים אל החוויה המטלטלת של העצמי. סיפור שאינו דורש בהכרח מאמץ מיוחד, אבל את המאמץ המועט הוא מתגמל ברווח גדול. הספר קצר מאוד, מודפס באותיות קידוש לבנה על נייר עבה, אך כדאי לקוראו לשיעורין, להשתהות בין הסיפורים והחוויות ולפעמים אפילו לקרוא שוב, כדי לרדת לסוף דעתו של המחבר.