כסף כחול לבן / אורי כץ

כסף כחול לבן

הכלכלה הישראלי: בין הצלחה להחמצה

אורי כץ

דביר, 2022 | 384 עמ'

כלכלת ישראל איננה נס. זוהי השורה התחתונה, המסר המפוכח שמנחיל ד"ר אורי כץ בספרו החדש. מאז הקמתה ופחות או יותר עד היום, כלכלת ישראל ממוקמת באותו דירוג מבחינה עולמית. קצת פחות ממדינות המערב והרבה יותר מכל השאר.

ואכן, אף שבמהלך קריאת הספר אי אפשר שלא להתפעל, להתפלא ולהתלהב ממסלול צמיחתה של הכלכלה הישראלית, אי אפשר לצד זאת שלא להתאכזב, להתייאש, ולדפוק את היד במצח לאור שלל הטעויות, צרות האופקים, האינטרסנטיות והכוחניות הקבוצתית שחנקו את המשק למשך שנים ארוכות, חלקם עד עצם היום הזה.

בפרקים הראשונים בספר הקולח מסביר כץ מדוע נתוניו ההתחלתיים של העם היהודי בתקופה המודרנית היו מוצלחים כל כך. את ההסבר הלא מבוסס על אודות גֵן יהודי מסתורי הוא מחליף בטיעונים משכנעים על הון אנושי וחברתי, ששורשיהם הגלויים ידועים עוד מימי חורבן בית שני. ההון האנושי התבטא ברמת אוריינות גבוהה (שנבעה מהחיוב הדתי ללמד קרוא וכתוב) ובבחירת מקצועות "חופשיים" שאפשרו התמודדות עם גירוש יהודים מארצות מגוריהם ושאר אסונות. כך ישראל הייתה אחת המדינות המשכילות בעולם בעת הקמתה. ההון החברתי התבטא במוסדות ציבוריים קהילתיים ששאבו את סמכותם מהסכמת דעת הקהל, שכן לָרוב המנהיגים חסרו סמכויות שיטור או כליאה. כשהיהודים החלו לעלות ארצה במספרים ניכרים (החל מהעלייה הרביעית), הם גם הביאו איתם הון פיזי שהיווה את הבסיס לתעשייה הישראלית.

ובכל זאת, מאז הקמת המדינה ועד היום, השלטון הישראלי התאפיין בעיקר ב"אשליית השליטה", כלומר האמונה שהמדינה יכולה להכווין התנהגות בצורה טובה. כץ מודה בכנות כי ייתכן מאוד שהנטייה לאשליית השליטה הזאת אפשרה את עצם גיבוש העם היהודי המפוזר והקמת המדינה מלכתחילה – כי מי ילך אחר רעיון כה מופרך אם לא אנשים הבטוחים שהם יכולים להכווין את המציאות כרצונם? ובכל זאת כץ מרשה לעצמו לתהות שמא אפשר היה למתן מעט את האשליה בסוגיות הכלכליות. היום, מכל מקום, ודאי שרצוי לעשות כן.

הכוונות הטובות והשגויות, שהתפתחו לסבך בירוקרטי ואינטרסנטי מכביד, מתוארות באופן מרתק ומלא באנקדוטות סוחפות וקטעי ארכיון משעשעים. כך למשל הסיפור על שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, בשנת 1959, הגורר את ישראל פולק בחמש וחצי בבוקר לקריית-גת כדי להראות לו כמה היא קרובה לתל-אביב ומשכנע אותו בעיקר באמצעות עיניים נוצצות מציונות להקים בה את מפעל פולגת על אף חוסר כדאיותו הכלכלית הידועה מראש (עמ' 112).

הספר עובר בצורה כרונולוגית למדי על מחלות הילדות של הכלכלה הישראלית שהתפתחו והתעצמו לאורך השנים. מדיניות הצנע, כוחה המופרז של ההסתדרות, הניסיונות החוזרים ונשנים להעביר אוכלוסיות לפריפריה ולפתח את התעשייה שם ללא הצדקה כלכלית, מדיניות פיננסית ריכוזית הכוללת שליטה באשראי והתערבות בשערי מטבע ועוד. לאחר מכן הוא עוסק בסדקים הראשונים, שהתעצמו לאחר הפסקת העברת כספי השילומים מגרמניה, ובניסיונות הלא מספקים לתיקון, עד למשבר הגדול ולתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 שהובילה ממשלת האחדות של פרס ושמיר.

כץ מתאר את עיקרי תוכנית הייצוב, כיצד זו עבדה בצורה מופלאה ומהירה, ומפרט את שלל הבעיות שהתוכנית לא טיפלה בהן – ואשר הותירו את ישראל במקום לא מספיק טוב באמצע. בראש הבעיות הללו, קבוצות האינטרס. החקלאים, המונופולים שנותרו, מכוני התקנים, ההסתדרות והחרדים –אלה ואחרים זוכים לסקירה קצרה אך מקיפה.

מכאן הוא מביט קדימה, אל משברי-עתיד אפשריים. לאור ניסיון המשברים הקודמים, כץ אופטימי באשר ליכולתה של ישראל לשחרר את המשק מכבלי השלטון ברגעי משבר (לעומת מדינות רבות אחרות שבמצבים כאלה הידרדרו מכלכלה ריכוזית לשלטון דיקטטורי או למלחמת אזרחים), אך מדגיש בבירור את המחיר שישראל משלמת על תקופות הביניים שבהן המשק מתנהל באופן סביר אך לא מיטבי.

הכתיבה של כץ חדה אך לא מתלהמת; אפשר אפילו לקרוא לה כתיבה הגונה ומתונה. הפוליטיקאים, הוא סבור, הם לרוב שיקוף מהימן של הציבור. הטעויות שעשו לא נבעו מתאוות בצע או שלטון יוצאת דופן, וגם לא מטיפשות, אלא ממערכת התמריצים שבתוכה התנהלו.

בתוך זאת, כץ לא מהסס לבקר את הפרות הקדושות בישראל, אף אלו שבהן אוחזים לרוב קוראי היעד של ספרו מהמחוזות הלאומיים והשמרניים יותר של החברה: מדיניות הביטחון וצבא העם, עידוד הילודה וההשקעה בפריפריה. כדי לרכך את הדברים טוען כץ כי מדינת לאום יהודית תחזיק מעמד לאורך זמן כאשר תהיה חזקה דיה מבחינה כלכלית וכאשר יהודים מכל העולם יבחרו לעלות אליה כדי לממש את הפוטנציאל שלהם, ולא ירדו ממנה כדי להצליח במדינות מפותחות יותר.

כמובן, מדובר בטענות שניתן להתווכח איתן; אך כץ מציב קרקע עובדתית בהירה ומושכלת לדיון רציני ומעניין. יש לקוות שספרו יתרום להבנה טובה יותר של הכלכלה הישראלית בקרב הציבור הרחב ובהמשך לכך לסיקור תקשורתי מקצועי שיוביל סוף סוף לשיח ציבורי המבוסס על עובדות ולא על מיתוסים שגויים באשר לשיעורי העוני והאי-שוויון בישראל. ספרי עיון רבים בנושאי חברה וכלכלה מתפרסמים בשנים האחרונות, חלקם בעלי תוכן נהדר אך כתובים בצורה משמימה  או לחילופין בצורה מפוזרת ואנקדוטלית מדי וללא עריכה מספקת. 'כסף כחול לבן', הוא דוגמה מצוינת לספר עיון עם תוכן מגוון רחב ומעמיק, מלא צבע ואנקדוטות, שגם ערוך היטב ומרצה את רעיונותיו באורח מסודר והגיוני. כן ירבו.