חזרתָּ פתאום

חזרתָּ פתאום

איך משקמים זוגיות אחרי מאות ימי מילואים?

שי אורים וסמדר מילר-לוי

סלע מאיר, 2025 | 220 עמ׳

"עלו לי דמעות כבר בהקדמה, נראה לאן זה יתפתח״ – כך סימסתי לליאורה, עורכת הספר, עם פתיחתו. ״פתחתי את הספר – וכמו נפתח יחד איתו המכסה שניסיתי זה מזמן לטרוק״, שיתפה אותי רעייתי היקרה. ואכן, את הספר הזה אני סוקר מגוף ראשון יחיד-רבים; שהרי השאלה שבכותרת המשנה לופתת אותי עמוק, הכי אישי-זוגי שאפשר.

אז איך באמת משקמים זוגיות אחרי מאות ימי מילואים?

ראשית חוכמה – יש להבין היטב את הטעון שִיקום. ששת פרקי הספר ממללים היטב את מרחבי הפגיעות והמשברים השונים: טלטולי המערך המשפחתי המסועף, אתגרי התקשורת הזוגית, המשקעים הרגשיים הטובעניים, הקשיים הכלכליים הדוחקים, ההורות המתערערת והמיניות המבלבלת. בנתינת מילים ופשר לתחושות קשות ועמומות, בהסברים פשוטים וברורים, קולחים ומתיישבים על הלב – המחברים עושים עבודה מופלאה בתיאור הבעיות והאתגרים, ומלאכתם נאמנה לשני הצדדים: אתגריי, הגבריים, מתפרשים לי בבירור; ועם אתגריה, הנשיים, נערכת לי היכרות מחכימה.

אולם אין לטעות: הדברים קשים ומכאיבים. הפערים גדולים. הריחוק ואתגרי הרצוא והשוב של השיבה המחודשת – עצומים ומבעבעים. המכסים כבר לא נטרקים. כמעט כל זוגות המילואים האופפים אותי עומדים בפני אתגרים זוגיים לא פשוטים כלל וכלל, גם בתקופות ביניים ארוכות שלאחר מילואים ממושכים.

ובמובן הזה אין מנוס מלהכיר בכך שנראה כי השאלות טובות יותר מהתשובות. ״גם אנשי המקצוע לומדים איך לתת מענה למצב החדש הזה שנוצר״, מודים המחברים כבר בפתח הספר. כמה הצעות ותרגילים אמנם תפסו את ליבי, אולם לעיתים ניכר שאכן, מענה שלם אינו בנמצא. הדרכים הרגילות להתמודדות עם משברי זוגיות – שיחות מכוונות ואינטימיות, חמלה ואמפתיה, נטרול שיפוטיות וקשב עמוק – הן אלו שלרוב מוצעות גם כאן לקוראים; אין שפן לשלוף מן הכובע, אין מרשם קסם שלא שמענו עליו. ייתכן שהציפייה לכך היא נמהרת ושגויה: הלא החומרים המרכיבים את אותה מציאות חיים מורכבת ועשירה, רבת-פנים ורבדים – ״זוגיות״ – הם אותם חומרים, ומשברי המילואים יושבים בבסיסם על אותם פערי היום-יום המוכרים.

ובכל זאת. אתגר חדש בא לפתחנו. מלחמה ארוכה כזאת, לאנשי מילואים בעלי משפחות, היא לא מציאות שנתקלנו בה בעבר. הנסיבות קשות מתמיד. כוחות הנפש הדרושים כדי לצעוד באותן דרכי-מרפא מוכרות – נעדרים.

בשל כך, חשוב להשמיע קריאה נוספת. אי אפשר אומנם להפריז בחשיבות הספר הזה – ואני מפציר בכל מי שחווה אתגרים זוגיים בעקבות המילואים לקרוא אותו בעיון רב, ללמוד בו ממש; אך גם אי אפשר להסתפק בו, מסיבה פשוטה אחת. המשבר הזה לא נולד מנסיבות החיים הספציפיים של כל אחד ואחד מזוגות המילואים, אלא בשל מצב חירום לאומי שנתרגש עלינו; ומשום כך אי אפשר להסתפק רק בהפניית המבט פנימה – אל משאבי הזוגיות הקיימים, אל כוחות הנפש של בני הזוג – ולהותיר אותם להתמודדותם האישית. זוגות אלו לא רק שילמו מחירים עצומים בעבר – וממשיכים לשלם גם בהווה – אלא גם בעתיד, הם אלו שיידרשו לגייס כוחות נפש עצומים להמשיך ולשקם, להמשיך ולנשוך שפתיים, לעיתים בהצלחה, ולעיתים גם ללא.

יש להכיר בכך שזהו אתגר חברתי, מערכתי, שמענה לו דורש שיתוף של מעגלים רחבים יותר – קהילתיים, אזוריים, מדינתיים. משהו צריך להשתנות באופן שבו החברה מתייחסת לאתגר הזה: יש להפנות לכך תקציבים ומשאבים, להניע ראשים יצירתיים ולסלול שבילים חדשים. האתגר אינו רק זוגי, אישי – הוא אתגר לאומי. הספר שלפנינו הוא צעד חשוב בהבנת הצורך בסלילת הדרך הזאת, ובשל כך צריכים לקוראו לא רק זוגות המילואים אלא גם שכניהם הקרובים ומשפחתם הרחוקה, הקולגות והמנהלים הישירים בעבודה, ואף מקבלי ההחלטות בחלונות הגבוהים – בצבא, באזרחות ובמוסדות המדינה השונים. עד שלא יקראו בו – לא יבינו. גם לאחר מכן לא מובטח שיבינו, אך אתגרי השיקום יושבים לפתחם – לא פחות מלפתחנו – ואין הם בני חורין להיבטל מהם.