ביטחון לאומי

טבעת אש סונית קטלנית מתהדקת סביבנו ואנו מתכחשים, מתכתשים, ומתעקשים להוכיח שאיננו מסוגלים ללמוד מההיסטוריה
נדמה שבצה"ל התקדש ערך השוויון במחיר דחיקת הידע המתועד על ההבדלים הפיזיולוגיים בין גברים לנשים. מדיניות ראויה תתחשב, לפני מימוש השוויון המוחלט, בביטחון הלאומי, בזכות לבריאות ובחופש הדת
מנגנוני הרשות הפלסטינית הפכו מכוח שיטורי מצומצם לכוח צבאי מאומן המאיים על ישראל
תורת 'המלחמה הצודקת' של מייקל וולצר, "התנ"ך המוסרי של צה"ל", מתמרצת למעשה ניצוּל אזרחים בידי ארגוני טרור והארכת מלחמות. וולצר עצמו הקצין את גישתו במקום לסגלה לסכנת הג'יהאד. דרוש מתווה אחר
חלק מצער מהמצב האנושי, או שריד פרימיטיבי שאפשר להיגאל ממנו? ביטוי לבהירות מוסרית ולגבורה, או קנוניה של פוליטיקאים לשם צבירת כוח? שמרנים ופרוגרסיבים מבינים אחרת את תופעת המלחמה, ויש לכך השלכות
כמו לגבי עיראק בשנות התשעים כך לגבי עזה בימינו, להטם המוסרי של חוקרים בתחום זכויות האדם גורם להם לזלזל בבסיס העובדתי
הצעת החוק להסדרת מעמד תלמידי הישיבות מחמירה את המצב הקיים, פוגעת בביטחון ויוצרת גורם מתווך לא-נבחר בין הריבון ליחיד החרדי
כללי הפתיחה באש מצד כוחות הביטחון הם עניין תלוי נסיבות, סדרי עדיפויות ומדיניות נטילת סיכונים. במערב כולו, וגם על פי החוק בישראל, הדרג המדיני מעורב בעיצובם ומאשר אותם. אך זה שנים שהממשלות מושכות ידן מחובתן זו, וגורמים משפטיים משליטים לבדם
ניהול כושל ונחיתות מספרית ואסטרטגית גורמים לנו להפסיד בשדה התודעתי למדינות המנהלות מסעות שקר והטעיה בין-לאומיים, גם כשאנחנו מנצחים בשדה הקרב. כדי לנצח גם במערכה הזאת צריך לצאת אליה ברצינות, במאורגן, ועם האמת
הכרעת האויב, לוחמה נגד צבא סדיר, כיבוש שטח, מקצוענות צבאית – כל אלה ועוד נעלמו זה שנות דור מתורת הלחימה של צה"ל ומתודעת מפקדיו, בהשפעת תאוריות פוסט-מודרניות שלא עמדו בשום מבחן והובילונו עד אסון

התחברות מנויים