פחות מחנאי ונוטר טינה, יותר מתמקד בביצועים ובמדיניות: קווים לדמותו של הימין הרואה למרחוק

בין סבסוד אוטונומיה מגזרית הנשלטת בידי מתווכים קהילתיים, לבין הכרעה כוחנית, מצויה דרך שלישית להכלת המגזר הצומח בישראל המשוועת לכוח מגן ולידיים עובדות

הוגת הדעות המשפיעה מעלה על נס ערכים נעלים: אי-אלימות והגנה על המדוכא והחלש. פועלה, עם זאת, העניק חסות לתוקפנות דווקא, ושלל הגנה מהחלש ומהצודק גם יחד. היכן השתבשה הדרך?

אסור לימין הלאומי לטמון את ראשו בחול לנוכח המשמעות הכלכלית והחברתית של המשך ההתבדלות החרדית. אם לא ננקוט צעדים נחושים, תיווצר סכנה אדירה לשרידות ארוכת הטווח של המפעל הציוני

לימודי "מולדת", שהיו אבן הראשה של מערכת החינוך בישראל, הפכו בהדרגה למקצוע המנחיל לתלמידים חינוך אזרחי נטול קשר לארץ ישראל. התפנית שמבקש השר קיש לחולל זקוקה לעוגנים ומנופי ביצוע

הגותו של מחבר 'הנסיך' ו'דיונים' נוגדת את כל הנחות היסוד של התפיסה הפוליטית המרכזית השלטת במערב בימינו. לנוכח המשבר שבו מצוי הליברליזם בן-זמננו, טוב נעשה אם נזכר במושכלות היסוד של ניקולו מקיאוולי על המצב האנושי

הצורך בשירות מדינה מקצועי ובעל זיכרון ארגוני מתנגש עם הצורך הדמוקרטי שנבחרי הציבור יוכלו ליישם מדיניות. במדינות המערב נמצאו לכך פתרונות. החוק הישראלי מאפשר אף הוא איזון, אך בג"ץ רוקן אותו ממשמעותו

השמרן מסרב להכפיף את המציאות ל"תאוֹריה", ובכל זאת יש לשמרנות משנָה. בליבה נמצא איזון בין שלושה קודקודים: ריבוי מקורות להכרת המציאות, הכרה במציאות אובייקטיבית, וראיית האדם כנטוע בחברה ובמסורת

הצעת החוק להסדרת מעמד תלמידי הישיבות מחמירה את המצב הקיים, פוגעת בביטחון ויוצרת גורם מתווך לא-נבחר בין הריבון ליחיד החרדי

העם מאס במריבה, וארגונים המציבים בראש את ערך האחדות נענים לקריאתו. אך לשם כך הם מוותרים על המהות ועל הפולמוס לטובת ריק אידאולוגי