ההתכנסות בבתים מכוונת את תשומת ליבנו אל המשותף לכולנו. כדאי לנצלה לאיחוי הקרעים בין חלקי העם ולא לליבוי מדנים לפני כמה ימים הביעה רינה מצליח באולפן חדשות 12 את כעסה לנוכח התנהלות הציבור החרדי בתקופת משבר הקורונה. היא לא חסכה
המדפים הריקים מביצים וחמאה הוכיחו כי תכנון מרכזי איננו מסוגל להגן עלינו מפני מחסור במזון בעת מלחמה או מגפה. לקחים ליום שאחרי "האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק, בבוקר נוסע, בערב הוא שב, מוביל הוא לתנובה
אל מול יעד מיגור הקורונה יש להעמיד את המחירים הכרוכים בכך, הכוללים גם חיי אדם. אך דמיון במחיר אין משמעו דמיון בחובת המדינה למנוע אותו לצעדים שנקטה ממשלת ישראל במאבקה בנגיף הקורונה השלכות כלכליות קטסטרופליות. המובטלים נספרים במאות אלפים, והפגיעה
הפקת לקחים חפוזה עלולה להתגלות כמקור לנזק ולא לתועלת. על מה שאפשר ומה שאי אפשר ללמוד ממשבר של פעם במאה מפעלים שוממים, ריחוק חברתי ומסכות בד על הפנים – השגרה החדשה שלנו החלה לשקף עלילה סטנדרטית של סרטים
תמרונים פוליטיים מלוכלכים, שבעבר עוררו מחאה, מעוררים היום בעיקר פיהוק. אסור להיכנע לאדישות: שיטת הממשל שלנו חולה, וחייבים לעמול על שינויה בשנת 1990 פירק שמעון פרס ממשלת אחדות כדי להקים ממשלה צרה עם החרדים. ברגע האחרון נכשל המעלל
נכון להיום, מי שנדרשים לשאת בהשלכות המשבר הכלכלי המתפתח, ומי שיאלצו לשאת את עלויות השיקום לאחר מכן, הם עובדי המגזר הפרטי. על המגזר הציבורי להיכנס מתחת לאלונקה אף הוא מגפת קורונה הופכת מיום ליום גם למשבר כלכלי. כבר
זו לא רק שנאת נתניהו: ההיסטוריה העגומה של השמאל הישראלי מלמדת שהוא מעדיף טירונים פוליטיים הוויכוח הפוליטי הסוער ביותר של השנה האחרונה, כך נדמה, היה ויכוח פרסונלי לחלוטין: מי מתאים יותר לכהן כראש ממשלה, בנימין נתניהו או בנימין
בני גנץ הציל הפעם את המצב, אבל בחולי הרע שפשה בשתי המפלגות הגדולות וגם בבג"ץ חובה לטפל מן השורש: הניסיונות לשנות את כללי המשחק הפוליטי בהתאם לצרכים מפלגתיים עלולים להחריב את אמון העם בדמוקרטיה בשבוע שעבר היינו בדרך
יצירת משמעת לתקנות היא מטרה קדושה, אך אסור לחולל היסטריה מטעה ולסתום אפיקי מחשבה חליפית בימים המוזרים הללו אנו מרגישים לעתים שאנו צופים בסרט היסטורי שאנו מככבים בו. הפעם, העולם שמאוים אינו עיירה אמריקנית שלווה וגם לא מגלופוליס עתיר
