בתגובה ל"נוסעים ומקטרים: על תחבורה ציבורית וייעולה" מאת מירב מורן   כנוסע מתמיד בתחבורה הציבורית קשה לי להתייחס בשוויון נפש למאמרה של מירב מורן שלפיו התחבורה הציבורית בישראל טובה וכי לשם ייעולה ופתרון בעיותיה נדרשות שתי פעולות בלבד: הזזת תחנות

בלי ששמנו לב, המאבקים על המדיניות הציבורית בישראל עברו מן הקלפי אל חדרי הוועדות, ומן הציבור אל נבחריו משקיפים המתבוננים על מערכת הבחירות הנוכחית רגילים לרטון, כתמיד, שהדברים אינם כפי שהם צריכים להיות – או כפי שהיו "בימים הטובים". את

כאשר שר מתהדר בכספים הרבים שהוציא, הוא מספר לכולנו שניהל בצורה לא יעילה את משרדו על חשבוננו. "השקענו 34 מיליארד שקלים כדי לצמצם את הפערים החברתיים. בנק ישראל ומשרד האוצר עומדים בראש הצבא במלחמה בפערים הללו. אפשר לצמצם אותם רק

הגדלה דרמטית של העלייה מצפון אמריקה עשויה להצעיד את ישראל לעידן חדש. כדי שזה יקרה הישראלים צריכים להרוויח יותר יהודי בישראל שווה 40 אחוז מיהודי אמריקני. זה לא סוג משונה של אנטישמיות, זו עובדה כלכלית: כמחצית מיהודי ארצות הברית משתכרים

מה קורה כאן המסרון ("אני איאלץ להיראות ממש ממש מופתעת") ששלחה השופטת רונית פוזננסקי-כץ לתובע עו"ד ערן שחם-שביט (במהלך דיון הארכת המעצר לחשודים בתיק 4000), הפך כבר למטבע לשון אירוני המבטא את הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. גורם שנכח באולם

רמת העניין של הרחוב החרדי בבחירות המקומיות, ומעורבותו בהן, הן חריגות ויוצאות דופן – כמעט אובססיביות – ביחס למגזרים אחרים בחברה הישראלית. בזמן בחירות מקומיות, הציבור החרדי מתגייס כולו למאמץ – אם מפאת התלות המגזרית בתקציבים מוניציפליים, אם בשל ההזדמנות

כולם נשאה רוח האופטימיות, ולמרבה התסכול אפילו המציאות מעניקה לה צידוקים. אין נקודת אחיזה מחוץ למטריקס בשנת 1991 יצא לאוויר העולם שיר המופת של קווין The Show Must Go On. השיר פורסם שישה שבועות לפני פטירתו של הסולן האגדי של

כשאתם פועלים למען מטרה שאין צודקת ממנה בעיניכם, אתם עלולים לשאת באחריות לעוולות אחרות ולוויתור על האמת. מכתב גלוי לשמאל הישראלי כמעט לאורך כל חמישים שנות השליטה הישראלית ביהודה ושומרון מתקיימת בישראל תנועת התנגדות עקבית למה שמכונה "הכיבוש" (מונח שיופיע

מתוך אינסטינקטים עמוקים של קוסמופוליטיות ליברלית, יהודים רואים בישראל דברים שאין בה ולא יכולים להיות בה באיסטנבול, מול אולם מלא ביהודים יקרים, אני נשאל על "חוק יסוד: הלאום" שלנו. האירוע הוא כינוס קהילתי ליום של 'לימוד' (Limmud), ואני משתתף בו

הפופוליזם הלאומני הוא תגובת-נגד להתכחשות ארוכה לערכי יסוד חיוניים. להגנת החירות יש לשוב אל הגות מעמיקה ומציאותית אף כי אנו באמצע הקדנציה, האליטות האינטלקטואליות במערב עדיין לא נרגעו מבחירתו של טראמפ. רמות הדאגה, האימה והתסכול שהאיש הזה מעורר –