שיבתה של ישראל למציאות של איום קיומי דוחפת את הצדדים הניצים בתוכה אל שיתוף פעולה ציוני רחב – שיוביל גם את הציבור החרדי לחישוב מסלול מחדש לא מעט מפגשים נערכו בשנה האחרונה בין פעילי ומשפיעי ימין ושמאל ציוני. חלק מהמשתתפים
החופש לצאת מאזור הנתון במלחמה מוגן בדין הבין-לאומי לפליטי כל העולם, למעט ערביי ארץ-ישראל. אך אותן אמנות שכובלות אותם לרצועת עזה, מלמדות גם כי במצב הנוכחי חובה לאפשר להם לצאת ממנה הסאגה המוזרה של העברת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה –
כמה מחשבות על דרכו של כתב העת, ודברי תודה, מאת העורך היוצא עם רדת הגיליון הזה לדפוס, אני מסיים את משמרתי כעורך ראשי של 'השילוח' – משמרת שהחלה עם ההחלטה על ייסודו של כתב העת, באביב של תשע"ו (2016), כמפעל
לצד הטיפול בכשל המודיעיני של 7.10, חשוב להיות ערים לעוצמה הטכנולוגית שישראל וצה"ל מגלים כבר כיום במערכה. החזית הבאה קשורה מאוד בבינה המלאכותית בשנת 1953 כתב דוד בן–גוריון את "מסמך 18 הנקודות", שהוא עד היום המסמך הישראלי הרשמי היחיד של
התערבות של ארגונים בינלאומיים במלחמות לא-להם מתיימרת להגן על זכויות פליטים ועקורים, אך למעשה מאריכה את המלחמה, מחריפה את האיבה בין הצדדים, ומונעת מהמלחמה להגשים את מטרתה החיובית היחידה: השבת השלום שלום בטרם עת עובדה לא נעימה שרבים מעדיפים להעלים
המשפט הבינלאומי דומה יותר ללחץ חברתי בין מדינות מאשר למשפט. ישראל קפצה בנפש חפצה לפח היקוש לה בהאג ונתנה לגיטימציה להוקעתה ולקשירת ידיה מדינת ישראל התייצבה בינואר לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לשאלה האם היא מבצעת השמדת עם, החמורה
מתוך שברי התפיסות המקובעות שהתנפצו בפרוץ המלחמה, יכולות לקום מחדש ההסכמות שכוננו את ישראל בשנותיה הראשונות. לשני המחנות יש על מה לוותר – ומה להרוויח בקרוב מאוד, שגרת הלחימה בעזה ובצפון תשוב ותתמזג עם שגרת המאבקים הפנימיים בישראל. היום שאחרי