פרדיגמת "כשלי השוק" נהפכה לאקסיומה בחשיבה הכלכלית. אך להתערבות המדינתית שנועדה לתקן את כשלי השוק יש כשלים משלה. תאוריית הבחירה הציבורית מבקשת לבחון אם התרופה אינה גרועה מהחולי

כלכלת השוק החופשי הליברלית נתמכה לאורך השנים על ידי הגישה השמרנית, אך גם ספגה מידה ביקורת נוקבת, המתחזקת לאחרונה. ביקורת זו שונה במהותה מהביקורת משמאל, ורלבנטית במיוחד למדיניות הישראלית

השפה והרטוריקה הרווחות כיום בנושא זכויות אינן יכולות לשרת מטרות רציונליות באמת, ועלינו להימנע מניהול הוויכוחים המוסריים והפוליטיים שלנו במונחים הנגזרים מהן

שאיפת הצדק החברתי הולידה את המיסוי הפרוגרסיבי, הנוטל מן העובד נתח גדל והולך מהכנסתו ככל שהיא גדלה. אלא שהשיטה הזאת מניבה פחות הכנסות למדינה, מעודדת הימנעות מיצרנות, והנזק שהיא מחוללת למשק מתגלגל בעיקר על החלשים. הגיעה העת לדבר על מיסוי

נוסף על יתרונותיו הכלכליים והחברתיים, סחר חופשי הוא צו מוסרי. הוא מבוסס על הזכויות הטבעיות לחירות ולקניין, הנשענות, בתורָן, על שלטון שנועד למנוע אי-צדק. טיעון מוסרי נגד המכָסים של טראמפ

הקדמה מאת שגיא ברמק בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים הגיעה התנועה השמרנית באמריקה לבגרות מוסדית ואינטלקטואלית. היא כבר לא הייתה תחומה לכתבי עת בודדים, לאינטלקטואלים ספורים העסוקים בניסוחים פילוסופים אפולוגטיים, ולמעוזי תמיכה מצומצמים – אלא נכנסה לזרם המרכזי

תוכניותיו של אבי דיכטר במשרד החקלאות רוויות כשלים וסתירות. את החשבון ישלם הצרכן הישראלי

במקום לעודד את העצמאים והעסקים הזעירים, מדינת ישראל מעדיפה את אזרחיה שכירים. על הקשיים, האתגרים והחוויות הניצבים בפני אלו המבקשים לעמוד ברשות עצמם בתחרות על כספו של הלקוח

גם בעידן הגז הטבעי, הנפט עודנו משאב חיוני מאוד, שיש לגוון את מקורותיו, כפי שעשתה ישראל לאורך השנים. קו צינור אילת-אשקלון, המיובש והמושמץ, הוא מפתח אסטרטגי

הגבלת סבסוד הילודה, הגדלת היצע העובדים והזרמת תקציבים נוספים לפיתוח תשתיות יכולים, דווקא עכשיו, להניע את המשק הישראלי קדימה