לא עידוד הקולנוע המסחרי, וגם לא שינויים בתמיכת המדינה בקולנוע, יצמיחו סרטים מגוונים יותר מבחינה אידיאולוגית. התיאוריות הקולנועיות הרווחות מבוססות על תפיסת עולם מרקסיסטית ומקדמות עשיית סרטים ברוחה. רק יצירת שיח פילוסופי-אומנותי שמרני תאפשר את שובו של הקולנוע הלאומי אדם

זרם אחד בשמאל הישראלי, זרם נרגן ורואה שחורות, הפך בסוף המאה הקודמת משוליים חתרניים לממסד הגמוני. לרגע היסטורי, "מחנה השלום" היה המועדון הכי נחשק בעיר. מסע בעקבות הישראלים בעל-כורחם, המשפיעים עד היום בסדרה התיעודית 'חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם'

בין האינטואיציות המוסריות שלפיהן מתנהל יהודי חרדי, מודרני ומפוכח, ובין אלו המניעות יהודייה פרוגרסיבית, טהרנית ומעודכנת, פעורה תהום. על פי השכל הישר ועל פי העולה מהמחקר הפסיכולוגי והאנתרופולוגי, ספק אם המוסר של האחרונה יכול לקיים חברה אנושית לאורך זמן את

שחרור משלם המיסים מהעול המיותר של החזקת מיליה אקדמי מכונס בעצמו עשוי להביא להבראת מדעי הרוח זה עשרות שנים שהסגל האקדמי בישראל וברחבי העולם זועק את המשבר במדעי הרוח. משבר אשר עיקרו בריחת סטודנטים מהתחום, סגירת מסלולי מצטיינים, צמצום תוכניות

מערכת החינוך בישראל נהנית מתקציבי עתק ממשלתיים, אך גם מתשלומי הורים בהיקף גדול שרובו אינו מופיע בדו"חות. אף שתשלומים אלו מעוררים מועקה ומחאה, הם בלתי נמנעים בחברה חפצת חיים וחירות במדינתו של "עם הספר", שבה ילדים רבים יותר משאר מדינות

מנגנון התקצוב הממשלתי לקולנוע הישראלי אינו מעודד מתן ביטוי לחברה הישראלית, אלא מעניק כוח רב לקבוצה הומוגנית שכמעט תמיד מאגפת אותו משמאל. שינויים פשוטים בשיטה נדרשים כדי להשיב את הקולנוע הישראלי למסלול מגוון לפני 11 שנה היה לי בחצר בית

באיחור אופנתי משחרר הקולנוע הישראלי את האישה הערבייה מסדר היום של "הכיבוש", בשני סרטים חדשים ומדוברים. רק אחד מהם, דווקא זה שיצרה במאית יהודייה, משחרר אותה גם מתפקיד הפרזנטורית של הבעיטה במסורת סחה לי תסריטאית תל-אביבית (מלידה!) די ידועה, היושבת

יצירתה של יונה וולך בשנות השבעים והשמונים היא שלילה מתמשכת ושיטתית של הנזילוּת הזהותית שפיתחה ביצירתה המוקדמת. שורה מול שורה, שיר כנגד שיר, הזהירה המשוררת למודת הניסיון: אל תהיו יונה וולך. את כל זה החמיצו פרשניה בגלל אידיאולוגיות וציפיות מוקדמות

תחיית האומה ותחיית השפה טעונות תמיד גם יד מכוונת   זהות השמות בין 'השילוח' שאתם אוחזים בידכם לבין 'הַשִּׁלֹּחַ', כתב העת הציוני הוותיק שפעל בהפסקות בין תרנ"ז לתרפ"ז, איננה מקרה אך גם איננה עיקר: היא מעין תוספת-יוקר. הדרך שהוליכה את