עד הילדים

עד הילדים

טל לוריא

סלע מאיר, 2025 | 239 עמ'

שיעור הזכאות לבגרות בישראל עומד בשנים האחרונות על כ-75%. מדובר בשיפור רב יחסית מהעשור הקודם, שבו עמדו שיעורי הזכאות על כ-65% בלבד. אלא שכאשר בוחנים את מצבם של תלמידי ישראל בסקרי מיומנויות בין-לאומיים כגון מבחני פיזה, לא ניכר כל שינוי לטובה בעשור האחרון, ותלמידי ישראל נותרים קרובים לממוצע בלבד. כיצד ניתן להסביר את הפער הזה? הייתכן שלא שיפור לפנינו, אלא הורדת הרף?

הספר 'עד הילדים' טוען שבהחלט כן, ומבקש שלא להסתנוור מהצלחת ההייטק הישראלי תוך הדחקת אחת הבעיות הקשות שיעמדו בפני מדינת ישראל בשנים הקרובות. פרקי הספר עוסקים בבעיות המרכזיות במערכת החינוך ומנסים לפרק אותן אחת אחת: היעדר אפשרות הבחירה, הקשיים המוערמים על הקמות מסגרות חדשות, הריכוזיות של משרד החינוך, הפער בין שכר המורים הצעירים והוותיקים, וארגוני המורים המקשים על כל שינוי ותיקון.

כל טענה בספר זוכה לתימוכין מתוך החקיקה, התקנות וחוזרי המנכ"ל, ההסכמים שנחתמו לאורך השנים עם ההסתדרות, ראיונות שערך המחבר עם גורמי שטח ומחקרים אקדמיים בארץ ובעולם. אבל אין מדובר בספר עיוני בלבד. כותב הספר, טל לוריא, אשר עבד כשבע שנים כמורה בישראל, שוזר את הנתונים והעובדות עם סיפורו האישי וסיפור הארגון 'מורים לשינוי' שהקים כדי לתקן את המערכת מבפנים. חלק מהסיפורים מרגשים, שכן הם עוסקים בקשר הבלתי-אמצעי המיטיב שעשוי להיווצר בין תלמידים למורה שרואה אותם – וחלקם מתסכלים ומורטי עצבים שכן הם מצביעים על מערכת גדולה מדי, נושאת מטוסים עצומה שמזה זמן רב, ועל אף כל הכוונות הטובות, נעה לכיוון הלא-נכון.

מדובר בספר חשוב, שמרים דגל אדום אך גם מתווה כיוון אפשרי לשינוי אמיתי ולא עוד רפורמה מתחלפת כזאת או אחרת.