לא דובס ולא יער

סיפורי הזוועה המופצים בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בארה"ב בנושא ההפלות אינם משקפים את המציאות המשפטית המורכבת שנוצרה שם

פסק הדין שפרסם לאחרונה בית המשפט העליון האמריקני בעניין דובס נגד ג'קסון[1] עורר הדים ברחבי העולם המערבי במשך שבועות רבים. בפסק הדין בוטלה הלכת רו נגד וייד[2] המפורסמת משנת 1973 אשר קבעה כי לנשים יש זכות חוקתית לבצע הפלה. השפעותיה של הסוגיה חרגו הרבה מעבר לשאלה הקונקרטית, והן מערבות סוגיות רוחב בדבר תפקיד בית המשפט, פרשנות החוקה, זכויות אדם ואף הגדרתם של החיים עצמם.

ברשימה קצרה זו אני מבקש לרדת מגובה אותם דיונים שברומו של עולם אל קרקע מעשית יותר, ולהתייחס לפן של הסוגיה שאליו הקורא הישראלי נחשף באופן פחות מבוסס – השלכותיו המעשיות של פסק הדין. בשל היותה של הסוגיה כל כך טעונה ושנויה במחלוקת, גם דיון אמפירי עובדתי שכזה הפך עד מהרה, ולמרבה הצער, לזירת קרב סנסציוניות משני צידי הדיון. תומכי ההפלות טוענים שבמדינות שמרניות מסוימות חל איסור על הפלה אפילו אם ההיריון הוא תוצאה של אונס בילדה בת עשר,[3] או גם במקרה של עובר ללא דופק,[4] ומתנגדיה טוענים שבמדינות פרוגרסיביות מסוימות הפלות מתבצעות גם תוך כדי הלידה ממש, ללא כל הצדקה רפואית.[5] עד כמה נכונות טענות עובדתיות אלה?

כדי לעמוד על העובדות לאשורן, עלינו להיכנס בעובי הקורה ולנסות להבין מה בדיוק אומרים החוקים וכיצד הם מיושמים בפועל.

מרו עד דובס

כידוע, ארצות הברית היא פדרציה של חמישים מדינות. לכל מדינה מערכת חוקים ומשפט משלה, הכפופות להוראות החוקה הפדרלית. בתקופה שקדמה לפרשת רו נגד וייד, רוב מוחלט של מדינות ארצות הברית הטיל מגבלות כאלו ואחרות על ביצוע הפלות במסגרת החוק המדינתי. כל מדינה, וחוקיה. רק בארבע מדינות – אלסקה, הוואי, ניו יורק וושינגטון –  ביצוע הפלות היה מותר.[6]

בשנת 1970 עתרה אישה ושמה נורמה מקורבי, תחת השם הבדוי "ג'יין רו", נגד החוק בטקסס אשר אסר על הפלות באופן גורף, מלבד במקרה של סכנה בריאותית לאם. בסופו של הליך, בשנת 1973, הכריע בית המשפט העליון כי החוקה הפדרלית מגנה על "הזכות לפרטיות", הכוללת את זכותן של נשים לבצע הפלה ללא התערבות או הגבלות מצד השלטון, המדינתי או הפדרלי, וזאת כל עוד לעובר אין יכולת קיום מחוץ לרחם. משמעותו המיידית של פסק הדין הייתה ביטולם או הקפאתם של כל אותם חוקים מדינתיים שהגבילו או אסרו על ביצוע הפלות לפני הטרימסטר השלישי להיריון.

בשנת 1992, בפסק הדין בעניין קייסי,[7] שינה בית המשפט מעט את המסגרת הטרימסטרית שנקבעה בעניין רו, ואימץ עיקרון גמיש יותר של "נטל לא מוצדק". על פי עיקרון זה – שספג ביקורת על הגדרתו הפתוחה לפרשנות – מגבלות על הפלות המתבצעות לפני יכולת הקיום תהיינה מותרות כל עוד אינן גורמות לנטל כבד מדי על הנשים המבקשות לבצע הפלה. כך, לדוגמה, פסל בית המשפט העליון חוק של מדינת טקסס שדרש ממרפאות הפלה לעמוד בדרישות קפדניות, דומות לאלו שבהן נדרשות לעמוד מחלקות כירורגיות.[8]

מאז פסק הדין בעניין רו, הפלות היו מותרות, לכאורה, בכל מדינות ארצות הברית וכמעט ללא כל הגבלה, לפחות עד לשלב יכולת הקיום. בפועל, המצב היה הרבה פחות פשוט. מדינות רבות עשו ככל יכולתן כדי לעקוף את הלכת רו.[9] כך, לדוגמה, כבר בשנת 1976 הצליחו הרפובליקנים בקונגרס לחוקק את חוק "הייד", שאסר על שימוש בכספים פדרליים למימון הפלות חוץ מאשר במקרים חריגים.[10] משמעות הדבר הייתה שנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך במדינות שבהן הפלות לא זכו למימון מכספי המדינה, ואשר נשענו על כספים פדרליים לקבלת שירותי בריאות בסיסיים, היו מנועות מלבצע הפלות, למעשה גם אם לא להלכה.

כל זאת השתנה בפסק הדין בעניין דובס. שופטי הרוב בפסק הדין קבעו כי הלכת רו הייתה "שגיאה חמורה" בדין, וכי לנשים אין זכות חוקתית להפלה. השאלה אם להגביל או לאסור על הפלות הושבה לידי המדינות  כדי שיכריעו בעניין, כל אחת באמצעות ההליך הדמוקרטי הפנימי שלה. כך לדוגמה, בסמוך לפרסום פסק הדין נערך משאל עם בקנזס – מדינה שמרנית מובהקת – בשאלה אם להסיר את ההגנה הקיימת בחוקת המדינה על ביצוע הפלות בשלבים מוקדמים של ההיריון. תושבי קנזס בחרו ברוב גדול להשאיר אותה על כנה.[11]

מדינות שונות, הגבלות שונות

מנגנוני הגבלת ההפלות הם מגוונים – החל בפסילת שיטות הפלה שונות, עבור בהצבת מגבלות על מנגנוני המימון וכלה בהתנכלות רגולטורית לנותני שירות.[12] בשל אילוצי במה זו, בחרתי להתמקד בהגבלות החוקיות המובהקות ובשתי קבוצות של פרמטרים המשפיעים עליהן: הראשונה נוגעת לשלבי ההיריון השונים – מרגע ההפריה, מרגע זיהוי הדופק, לאחר מספר שבועות מסוים או החל מהרגע שבו יש יכולת קיום; השנייה נוגעת לתנאים השונים שבהם ההגבלות אינן תקפות – כאשר נשקפת סכנה לחייהם או בריאותם של האם והעובר, במקרי אונס וגילוי עריות, או בשל שיקולים סוציו-אקונומיים.

אני מודע היטב לכך שמעבר למסגרת החוקית הגלויה, ישנם גורמים נוספים בעלי השפעה לא מבוטלת על הנגישות להפלות, כגון היכולת לנסוע לבצע את ההפלה במדינה שבה ההליך מותר, מנגנוני הסכמה ויידוע מסובכים, או היקף הכיסוי הביטוחי והמימון הממשלתי הניתנים לביצוע ההליך.[13] לדוגמה, פעילים מתנגדי-הפלות ניסחו לאחרונה הצעת חוק שנועדה לאסור על מעבר בין מדינות לצורך ביצוע הפלה,[14] חרף העובדה שבפסק הדין בעניין דובס כתב השופט קאוואנו כי איסור כזה יהיה בלתי חוקתי.[15] הרחבה בנוגע לסוגיות אלה תצטרך להיעשות בהזדמנות אחרת.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, רוב מכריע מקרב מדינות ארצות הברית מגביל הפלות במידה כזו או אחרת, ומאפשר אותן במקרים מוגדרים. מתוכן, שמונה מדינות מגבילות הפלות מרגע הכניסה להיריון (הגבלה זו לא כוללת איסור על נטילת גלולות "היום שאחרי");[16] ארבע מדינות מגבילות הפלות החל משישה שבועות אחרי המחזור האחרון (או מרגע שזוהה דופק לעובר);[17] שלוש מדינות מגבילות הפלות מהשבוע החמישה-עשר או השמונה-עשר והלאה;[18] ולבסוף, עשרים ושמונה מדינות מגבילות הפלות מהשבוע העשרים עד העשרים וארבעה, או מרגע יכולת הקיום.[19] לצד מדינות אלו, בשבע מדינות נוספות ובמחוז קולומביה ניתן לבצע הפלה בכל שלב של ההיריון ללא כל הגבלה.[20]

חשוב לשים לב למורכבות המצב, שכן בחלק מהמדינות, למרות ההכרעה בעניין דובס, השהו בתי המשפט חוקים מחמירים יותר מאלה הנמצאים כעת בתוקף, על מנת לבחון אם הם עומדים בתנאי החוקות המדינתיות (לכל מדינה חוקה משלה).[21] בהקשר זה מעניין לציין כי ממשל ביידן הגיש תביעה נגד מדינת איידהו בטענה שהמדינה מגבילה הפלות במקרי חירום רפואיים שאינם בהכרח מסכני חיים, אך עדיין עשויים להיות קשים, וכי הגבלה זו סותרת את החוק הפדרלי.[22] כמו כן, בחלק מהמדינות מחוקקים כבר הצהירו על יוזמות להטלת הגבלות מחמירות יותר מאלו הקיימות כעת, ובארבע מדינות מקרב אלו שבהן ההגבלות תלויות בשלב ההיריון, צפוי להיכנס לתוקף איסור גורף מרגע ההפריה.[23] מדובר אם כן בתמונה דינמית ומורכבת, ויש לזכור שהמצב החוקי עשוי להשתנות.

אם נבחן את המדינות שבהן הפלה אסורה מרגע ההפריה, נגלה כי גם בהן האיסור אינו גורף לגמרי. אלבמה וטקסס, לדוגמה, שבהן נכנסו לתוקף החוקים המחמירים ביותר, מתירות הפלה במקרה של סכנה בריאותית לאם,[24] במקרה שבו יש חשש ממשי, המגובה בחוות דעת מקצועית, שהאישה תפגע בעצמה אם לא תתבצע הפלה,[25] או כשהעובר סובל מאנומליה קטלנית.[26] כמו כן, הוצאת עובר מת או טיפול בהריון חוץ-רחמי מוחרגים מההגדרה של הפלה בחוק,[27] וזאת בניגוד לטענות שונות המושמעות בנושא.

בחלק מחוקי מדינות אלה, מקרי אונס או גילוי עריות אינם מהווים מקרים חריגים. מחוקקים רפובליקנים אומנם הצהירו כי הם מתכננים להכניס חריגות כאלו לחוק,[28] אולם לעת עתה הן אינן קיימות לפחות בחמש מתוך שמונה המדינות שבהן האיסור גורף. היקפם ומידת ההשפעתם של האיסורים החדשים על הפלות בעקבות אונס וגילוי עריות אינם ברורים, ותלויים בממצאי מחקרים שונים. האומדנים השונים, המבוססים על מספר מקרי האונס שדווחו בטקסס בשנת 2019, נעים בין כ-740 לכ-2,368 נשים שהרו כתוצאה מאלימות מינית באותה שנה במדינה.[29]

לעומת זאת בפלורידה, לדוגמה, הפלות מותרות על פי דרישה עד לשבוע החמישה עשר להריון.[30] מאותו מועד, הפלות מותרות כדי להגן על חייה ובריאותה של האישה, לקורבנות אונס, גילוי עריות, אלימות במשפחה או סחר בבני אדם, ובמקרים שבהם מתקיים פגם חמור בעובר.[31] לשם השוואה, מדובר בהסדר מקל אף יותר מזה שנהוג ברבות ממדינות אירופה, ביניהן צרפת, אוסטריה וגרמניה, שלפיו הפלות מותרות לפי דרישה עד השבוע השנים עשר או ארבעה עשר בלבד, שלאחריהם הפלה מותרת רק מסיבות בריאותיות או במקרי אונס.[32]

ניתן להבחין כי ברוב מדינות ארצות הברית נהוג לעת עתה הסדר די אחיד, שלפיו הפלות מותרות על פי דרישה עד למועד יכולת הקיום, או עד תקופת הזמן הסמוכה לכך, ולאחר מכן הן אסורות מלבד במקרים חריגים הנוגעים בעיקר לבריאות האישה. לשם השוואה, באירופה יש כיום רק שלוש מדינות המאפשרות הפלה ללא תנאי עד למועד יכולת הקיום – בריטניה, איסלנד והולנד.[33]

לבסוף, כפי שכבר ציינתי, בשבע מדינות בארצות הברית לא קיימת כל הגבלה על הפלה עד לרגע הלידה ממש. מצב חוקי דומה אינו קיים בשום מדינה באירופה.[34] מבחינה חוקית גרידא, כל עוד העובר מומת ברחם[35] ניתן לבצע במדינות אלה את ההפלה עד לרגע הלידה ממש, ללא כל צורך לציין את הסיבה להפלה.[36]

אם כן, מה בנוגע לטענות הדרמטיות על איסור הפלה בילדה בת עשר שנאנסה, או הטענות להפלת עוברים דקות לפני הלידה? ובכן, כפי שראינו, קריאה פשוטה של החוקים הרלוונטיים אכן עשויה להביא למסקנה שלפיה התרחישים הללו אפשריים. אולם להערכתי, בשני המקרים מדובר יותר בהתלהמות מאשר במציאות. בהתייחסות למקרה הילדה בת העשר הצהיר התובע הכללי של אוהיו כי לילדה לא הייתה שום סיבה לנדוד לאינדיאנה לצורך ביצוע ההפלה שכן מדיניות התביעה הרשמית היא שלא להעמיד לדין במקרה כזה.[37] בדומה לכך, מספקי שירותי הפלה במדינות כגון מחוז קולומביה, שבהן הפלה מותרת עד למועד הלידה ממש, מבהירים כי בפועל הפלות כאלה מתרחשות רק במקרים שבהם יש צורך רפואי ממשי, או סיבה חריגה וכבדת משקל אחרת.[38]

סוגיית ההפלות בארצות הברית טעונה מאוד, והטיעונים הנשמעים משני הצדדים מעידים על סערת רגשות, כאשר כל צד מנסה לבצע דה-לגיטימציה לצד השני. אני מקווה שיש בסקירה זו כדי לסייע להבהרת מצבם של חוקי ההפלות בארצות הברית, גם אם לא באופן ממצה.

שמעון נטף הוא עורך דין וחוקר משפט חוקתי וציבורי.

תמונה ראשית: Alexa Ma/BigStock.

[1] Dobbs v. Jackson Women's Health Organization, No. 19-1392, 597 U.S. ___ (2022).

[2] Roe v. Wade, 410 U.S. 113 (1973).

[3] Aaron Blake, “What Ohio Abortion Law Says about a 10-year-old rape Victim”, The Washington Post, July 15, 2022.

[4]  Timothy Bella, “Woman says she carried dead fetus for 2 weeks after Texas abortion ban”, The Washington Post, July 20, 2022.

[5] Lauren DeBellis Appell, “Virginia is for infanticide? Abortion bill leaves me shocked by what's going on in my own state”, January 31, 2019.

[6] Rachel Benson Gold, "Lessons from Before Roe: Will Past be Prologue?”, Guttmacher Institute, March 1, 2003.

[7] Planned Parenthood v. Casey, 505 U.S. 833 (1992).

[8] ראו Whole Woman's Health v. Hellerstedt, 579 U.S. 582 (2016).

[9] לראיה: כתשעה אחוזים מכלל ההפלות בארצות הברית התבצעו במדינות שאינן מדינות מגוריה של האישה. ראו Isaac Maddow-Zimet, Kathryn Kost, "Even Before Roe Was Overturned, Nearly One in 10 People Obtaining an Abortion Traveled Across State Lines for Care", Guttmacher Institute, July 21, 2022.

[10] 42 U.S.C. §18023.

[11] ראו תוצאות משאל העם באתר BALLOTPEDIA תחת הכותרת “Kansas No State Constitutional Right to Abortion and Legislative Power to Regulate Abortion Amendment (August 2022)”.

[12] ראו Maya Manian, “Lessons from Personhood's Defeat: Abortion Restrictions and Side Effects on Women's Health”, 74 Ohio St. L.J. 75 (2013) , עמ' 83 (זמין במרשתת).ראש הטופס

[13] על זמינות המימון הממשלתי לכיסוי הפלות במדינות השונות בארצות הברית ראו “State Funding of Abortion Under Medicaid”, Guttmacher Institute (זמין במרשתת).

[14] Caroline Kitchener and Devlin Barrett, “Antiabortion lawmakers want to block patients from crossing state lines”, The Washington Post, June 30, 2022.

[15] פסק-דין דובס, בעמוד 10 לפסק דינו של השופט קאוואנו.

[16] ראו ס' 26-23H-4 לקוד מדינת אלבמה; ס' 5-61-401 לקוד מדינת ארקנסו; ס' 41-41-45 לקוד מדינת מיסיסיפי; כותר 7, פרק 188 לקוד מדינת מיזורי; ס' 861, פרק 32, כותר 21 לקוד מדינת אוקלהומה; פרק 34-23A לקוד מדינת דקוטה הדרומית; ס' 170A.001 לקוד מדינת טקסס; ס' 940.04 לקוד מדינת ויסקונסין.

[17] ראו ס' 39-15-216 לקוד מדינת טנסי; ס' 2919.195 לקוד מדינת אוהיו; ס' 44-41-680 לקוד מדינת קרולינה הדרומית; ס' 16-12-141(b) לקוד מדינת ג'ורג'יה.

[18] ראו ס' 390.0111 לקוד מדינת פלורידה; ס' 311.782 לקוד מדינת קנטקי; ס' 76-7-302.5 לקוד מדינת יוטה.

[19] ראו ס' 14-02.1-05.3 לקוד מדינת דקוטה-הצפונית (חוק "טריגר" המגביל הפלות מרגע ההפריה אמור להיכנס לתוקף בקרוב [חוקי טריגר הם חוקים המנוסחים כך שייכנסו לתוקף מיד עם ביטול הלכת רו]); ס' 18-608 לקוד מדינת איידהו (חוק "טריגר" המגביל הפלות מרגע ההפריה אמור להיכנס לתוקף בסוף חודש אוגוסט 2022); ס' 35‑6‑102 לקוד מדינת ויומינג (חוק "טריגר" המגביל הפלות מרגע ההפריה אמור להיכנס לתוקף בקרוב); ס' 36-2159 לקוד מדינת אריזונה (חוק "טריגר" המגביל הפלות מהשבוע החמש עשרה אמור להיכנס לתוקף בחודשים הקרובים); ס' 40:1061.13 לקוד מדינת לואיזיאנה; ס' 16-2M-4 לקוד מדינת וירג'יניה המערבית (חוק גורף יותר הושעה לעת עתה בצו שיפוטי); ס' 16-34-2-1 לקוד מדינת אינדיאנה; ס' 707.7 לקוד מדינת אייווה; ס' 65-6724 לקוד מדינת קנזס; ס' 750.323 לקוד מדינת מישיגן; ס' 50-20-109 לקוד מדינת מונטנה; ס' 28-329 לקוד מדינת נברסקה; ס'  14-45.1(a)לקוד מדינת קרולינה הצפונית (החוק קובע הגבלות לאחר עשרים ושניים שבועות, אולם לעת עתה הוא מושהה בצו שיפוטי); ס' 3211(a), 3203 לפרק 18 לקוד מדינת פנסילבניה; ס' 18.2-71, 18.2-74 לקוד מדינת וירג'יניה; ס' 55/1-25(a) לפרק 755 לקוד מדינת אילינוי; ס' 329:44 לקוד מדינת ניו המפשיר; ס' 123468 לחוק הבריאות והבטיחות במדינת קליפורניה; ס' 19a-602(b) לקוד מדינת קונטיקט; ס' 1790 (b) לפרק 24 לקוד מדינת דלוור; ס' 453-16 (b) לקוד מדינת הוואי; ס' 1598 לכותר 22 לקוד מדינת מיין; ס' 20-209 לחוק הבריאות הכללי במדינת מרילנד; ס' 12M, פרק 112 לקוד מדינת מסצ'וסטס; ס' 442.250(1)(b) לקוד מדינת נבדה; ס' 2599-aa, 2599-bb לחוק הבריאות הציבורית במדינת ניו-יורק; ס' 23-4.13-2(d) לקוד מדינת רוד איילנד; ס' 9.02.110 לקוד מדינת וושינגטון.

[20] מדינות אלה הן: אלסקה, קולורדו, מחוז קולומביה, ניו ג'רזי, ניו מקסיקו, אורגון, ורמונט ומינסוטה (במדינת מינסוטה קיים חוק המגביל הפלות לאחר יכולת קיום, אולם הוא בוטל בצו שיפוטי בשנת 1976 בעניין Hodgson v. Lawson, 542 F.2d 1350, 1358 (8th Cir. 1976) (per curiam)). לסיכום ראו “Tracking the States Where Abortion Is Now Banned”, The New York Times, August 17, 2022.

[21] כך לדוגמה, בווירג'יניה המערבית אמור היה להיכנס לתוקף חוק המגביל הפלות מרגע ההפריה, אולם הוא הוקפא בצו שיפוטי. ראו Leah Willingham, “Judge blocks enforcement of West Virginia abortion ban”, AP News, July 19, 2022.

[22] ראו עדכון באתר משרד המשפטים של ארצות הברית, תחת הכותרת “Justice Department Sues Idaho to Protect Reproductive Rights”, August 2, 2022.

[23] מדינות אלה הן: איידהו, דקוטה-הצפונית, טנסי וויומינג. ראו בהפניות לחוקיהן בהערות לעיל.

[24] ראו לדוגמה ס'  171.204-12 לקוד מדינת טקסס.

[25] ראו לדוגמה ס' 26-23H-3(6) לקוד מדינת אלבמה.

[26] ראו לדוגמה ס' 26-23H-3(3) לקוד מדינת אלבמה.

[27] ראו ס' 245.002 לקוד מדינת טקסס.

[28] ראו לדוגמה Gromer Jeffers Jr., “John Cornyn supports allowing exceptions to Texas abortion law for rape, incest”, The Dallas Morning News, May 21, 2022.

[29] האומדן המינימלי מתבסס על חישוב של 5% מתוך מספר מקרי האונס המדווחים על ידי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC). נתון זה מבוסס על המחקר: Holmes MM, Resnick HS, Kilpatrick DG, Best CL, “Rape-related Pregnancy: Estimates and Descriptive Characteristics from a National Sample of Women”, Am J Obstet Gynecol, 1996 Aug;175(2), pp. 320-325. האומדן המקסימלי מתבסס על חישוב של 16% מתוך מספר מקרי האונס המדווחים. נתון זה מבוסס על המחקר Kathleen C. Basile, PhD et al, “Rape-Related Pregnancy and Association With Reproductive Coercion in the U.S”, Am J Prev Med, 2018 Dec; 55(6), pp. 770-776. נתונים בדבר מקרי האונס במדינת טקסט ניתן למצוא באתר Statista, תחת הכותרת “Forcible Rape Rate per 100,000 Inhabitants in the UNITED States in 2020, by state”.

[30] ס' 390.0111 לקוד מדינת פלורידה.

[31] שם.

[32] מידע על החקיקה הרלוונטית במדינות אירופה ניתן למצוא באתר "Abort Report", תחת הלשונית "European Data". מסמך המסכם את המקורות הרלוונטיים נמצא בתחתית העמוד תחת "Sources" או בכתובת https://abort-report.eu/wp-content/uploads/Abort-Report_sources-2021.pdf.

[33]  שם.

[34] שם.

[35] אם העובר אינו מת קודם ההפלה, מדובר במה שמכונה "הפלת לידה חלקית", האסורה בחוק הפדרלי. ראו 18 U.S.C. § 1531.

[36] ראו באתר קליניקה להפלות במחוז קולומביה, שם נאמר כי הקליניקה רשאית לבצע הפלות בכל שלב, בלי לשאול שאלות: DuPont Clinic, “Abortion After 26 Weeks”.

[37] ראו מכתב הבהרה מטעם התובע הכללי במדינת אוהיו, שפורסם בטוויטר  בתאריך 14.7.2022: “Ohio Attorney General Dave Yost on Twitter: ‘The Ohio Attorney General's Office issued the following legal explainer regarding exemptions to Ohio's Heartbeat Law’”.

[38] Ariana Eunjung Cha, “Tough questions — and answers — on ‘late-term’ abortions, the law and the women who get them”, The Washington Post, February 6, 2019.

לעומת זאת ראו Foster, D.G. and Kimport, K. (2013), “Who Seeks Abortions at or After 20 Weeks?”, Perspect Sex Repro H, 45, pp. 210-218, שם נמצא כי בחלק מהמקרים ההפלה מתבצעת מסיבות קלות יותר.