בשבחה של משילות אפקטיבית

הנשיא הנבחר דונלד טראמפ נכנס לבית הלבן בסערה. לאחר שניצַל בדרך נס משני ניסיונות התנקשות, ולאחר שצלח מסע ציד משפטי נטול עכבות שפצחו בו מתנגדיו, טראמפ מרגיש שקיבל לא רק את חייו ואת חירותו אלא גם הזדמנות היסטורית יוצאת דופן וחסרת תקדים לחולל שינוי עמוק בארצות הברית ולהצילה מדעיכה. טראמפ ער לכך שהכוכבים הפוליטיים הסתדרו לו, גם אם לתקופת זמן מוגבלת. לא רק הבית הלבן נמצא בשליטה רפובליקנית אלא גם יתר הרשויות – מבית המשפט העליון ועד לקונגרס. לפרק הזמן הקרוב, אמריקה צבועה אדום.

תחושת הדחיפות ההיסטורית והמנדט הברור שקיבל מהציבור האמריקני מתורגמים לעשייה מהירה ובוטחת בעצמה. בפרק זמן של שבועות בודדים חתם טראמפ על עשרות צווים נשיאותיים שאין אלא לתארם כמהפכניים. ביניהם אפשר למנות את הצווים המורים על סגירת כל התוכניות והגופים הפדרליים שמטרתם לקדם את אג'נדת השמאל הרדיקלית העונה לשם גיוון, שוויון והכלה (DEI), על הקמתה של סוכנות ליעילות ממשלתית שמטרתה לקצץ בזרועותיה של 'מדינת העומק', על הקפאה נרחבת של סיוע בינלאומי ובחינה מחדש של כספים אמריקניים שזרמו לעמותות ולמטרות שקידמו אג'נדת שמאל, על ביטול חברותה של ארצות הברית בארגון הבריאות העולמי ופרישה מהסכמי פריז, על הגנה על נשים בספורט תחרותי מפני טרנסג'נדרים, על איסור על ביצוע טיפולי שינוי מגדר בילדים, על הרחבת חופש הבחירה של משפחות בחינוך, על הקשחת אמצעי האכיפה בגבול הדרומי וגירוש מהגרים לא חוקיים, ועוד.

ברור אפוא שהפעם, שלא כמו בכהונתו הראשונה כנשיא, טראמפ הגיע לעבודה מוכן וממוקד. מוכנות זו באה לידי ביטוי במחשבה מעמיקה על טיב המינויים למשרדים הפדרליים השונים, בתוכניות עבודה מסודרות, והנחתת מכות הלם ותדהמה כלפי שחקנים בינלאומיים שונים. המסר כלפי פנים וכלפי חוץ חד-משמעי: הממשל הזה יודע מה הוא רוצה, יודע כיצד להשיג את מה שהוא רוצה, ולא יבחל בשום אמצעי כדי לעמוד ביעדיו.

בבואם לתאר את השקפת עולמם, שמרנים אוהבים להדגיש את זיקתם למסורות, את דבקותם בדת, את חשיבות הלאום ואת קדושת המשפחה המסורתית. הם גם מעלים על נס את החשיבות שבממשל מוגבל ובשווקים חופשיים. ואולם הם לא מדברים מספיק, אם בכלל, על משילות אפקטיבית; זו  שהממשל החדש נחוש לחולל.

דונלד טראמפ לא הגיע כדי לשמר. אמריקה, לתפיסת הנשיא והתנועה השמרנית הרחבה יותר, נמצאת בדעיכה מסוכנת. גבולה הדרומי פרוץ. הבירוקרטיה הפדרלית שלה נטולת בקרה, פיקוח ואחריותיות. מעמדה הבינלאומי ירוד. הנטל הרגולטורי על כלכלתה אדיר ממדים. מוסד המשפחה במשבר. הדתיות בדעיכה. לשמר את מצב האומה ואת ההסדרים המושלים בה כעת, משמע לתרום לכיליונה. טראמפ לא הגיע כדי לשמר אלא כדי למשול. הוא רוצה לשנות, להזיז, להפוך, לתקן. העגלה האמריקנית תקועה בבוץ והוא מתכוון למשוך אותה חזרה למסלול. סימן ההיכר החדש של טראמפ הוא משילות אפקטיבית.

ארבע סיבות קופצות בראשי לכך ששמרנים מסתייגים מדיון רציני על משילות אפקטיבית.

הסיבה הראשונה היא ההסתמכות של שמרנים על מנגנון השוק. שמרנים מסוגם של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן רצו לא רק פחות מדינה (ובהתאם לכך פחות משילות), אלא יותר חופש כלכלי. השוק לא היה רק ההסדר המוסרי הנכון. הוא טמן בחובו את הפתרון לצרות השונות של בריטניה ואמריקה. הפרטה, הפרטה ועוד הפרטה הייתה אפוא התשובה לאתגרים השונים. למה למשול אם השוק יכול לדאוג לרוב הבעיות שלנו, ואולי אף לכולן?

הסיבה השנייה, שקשורה לסיבה הראשונה ומשלימה אותה, היא הדגש השמרני על כישלונות מדיניות. בעולם דובר האנגלית, ולא רק בו, שמרנים היו הראשונים להצביע על תוצאות שליליות בלתי-מתוכננות של מדיניות ציבורית פרוגרסיבית יומרנית. פרוגרסיבים רצו למשול וניסו למשול. בין אם זו 'החברה הגדולה' של הנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון או תכנון המשק על ידי מפא"י – השמרנים בני הזמן הזה עמדו על הקווים והצביעו על יומרנות נטולת בסיס, כספי ציבור שמתבזבזים, שחיתות מגונה ותוצאות כלכליות-חברתיות הרסניות. הלקח השמרני היה פשוט: הדרך לגיהינום רצופה במשילות פרוגרסיביות שכוונותיה טובות.

הסיבה השלישית היא ששמרנים לא תמיד יודעים איך למשול בצורה אפקטיבית. דבר אחד הוא לנצח בבחירות; דבר אחר לגמרי הוא לנסח מדיניות ציבורית רצינית ולהוציאה לפועל. אדם שצומח במנגנון המפלגתי, או אנשים שמגיעים לפוליטיקה מן החוץ, עסוקים בעיקר בלהיבחר. הם לא יודעים, ומעולם לא למדו, כיצד לנסח תוכניות עבודה במשרדי ממשלה. לשמאל יש כאן יתרון גדול על הימין, שכן האקדמיה מכשירה פקידות ציבורית פרוגרסיבית. גם אם פוליטיקאים מן השמאל אינם יודעים כיצד למשול אפקטיבית, פקידי המדינה שהם מופקדים עליהם יודעים.

לכך צריך להוסיף עוד אבחנה, והיא הספקנות המסורתית של שמרנים כלפי מומחיות במדעי החברה. שמרנים תמיד הדגישו את מגבלות הידע של המתכנן החברתי ואת המגרעות שבמנגנון מדינתי נרחב ופולשני. מדיניות ציבורית כתחום דעת הייתה אחרי הכול תולדה של יומרות משילות מרחיקות לכת. זמן רב עבר עד שקמו מכוני חשיבה שמרניים שעוסקים במדיניות.

הסיבה הרביעית היא ששמרנים לא תמיד רוצים למשול ביעילות. קידומה של מדיניות ציבורית שמרנית אפקטיבית הוא דבר קשה שמצריך מאבקים עיקשים עם צוות המשרד הממשלתי, עם קבוצות לחץ מאורגנות, עם בעלי עניין כגון ההסתדרות. אנשים אף פעם לא רוצים שיזיזו להם את הגבינה, והם מוכנים להיאבק עליה – בעוד פוליטיקאים מעוניינים רק לעיתים רחוקות להיכנס למלחמה רצינית שבמהלכה שמם יוכפש והתמיכה בהם תיסדק, ואילו את פירותיה יקטפו פוליטיקאים אחרים שיבואו אחריהם. רבים מעדיפים אפוא להעביר את מהלך כהונתם על מי מנוחות תוך קידום שינויים קוסמטיים בלבד שמצטלמים טוב אך אינם מרגיזים איש.

ואולם מדיניות ציבורית מיטיבה לא תדאג לעצמה. הפרטות אינן תמיד הפתרון לבעיות שלנו. ההתמקדות בכשלי מדינה, למרות היותה חשובה מאוד, אינה תחליף לניסוחה של מדיניות ציבורית. ערנות לכשלי מדיניות היא מקפצה לעיצובה של מדיניות ציבורית מוצלחת, לא להימנעות ממשילות. לשמרנים אין מנוס אלא להתעמק בעולם הרעיונות והמחקר, להפשיל שרוולים, להיאבק ולעבוד.

משילות אפקטיבית אינה מילה גסה, ועליה לתפוס מקום של כבוד בלקסיקון השמרני. דמוקרטיה מוצלחת מניחה משילות אפקטיבית. הרשות המבצעת צריכה לבצע: זאת תכליתה. "מרץ ברשות המבצעת", ציינו מחברי הפדרליסט, "הוא גורם ראשון במעלה בהגדרתו של ממשל טוב". לדברי מליצי-יושר אלה של החוקה האמריקנית, "רשות מבצעת חלשה היא סימן לביצוע חלוש של הממשל. ביצוע חלוש אינו אלא שם נרדף לביצוע גרוע; וממשל שביצועיו ירודים, יהיה מה שיהיה להלכה, אחת דינו בחיי המעשה להיות ממשל גרוע".[1] כאשר הרשות המבצעת נמנעת מכך או כאשר היא עושה עבודה חובבנית, עליה להיענש על ידי הבוחר. טראמפ מבין זאת, ולא רק הוא. הבינו זאת גם מושלים רפובליקנים בולטים כגון רון דה-סנטיס בפלורידה וגרג אבוט בטקסס.

כמובן, מדיניות ציבורית טובה היא דבר קשה להשגה. יש לתת את הדעת לכמה תנאים נחוצים להצלחתה:

רעיונות איתנים. נבחרי ציבור מוכרחים להכיר בחשיבותם של רעיונות על טבע האדם וטיבו של הסדר החברתי-כלכלי. חוקים ותקנות מבטאים השקפת עולם. הם אינם ניטרליים ואינם יכולים להיות כאלה. מטרתם היא להוציא אל הפועל מַערך אמונות בנוגע לדרכו של עולם ולדרך הנכונה להסתגל אליו ולעצבו. לכן על נבחרי ציבור מן הימין לעבוד בצמוד לאותם גופים וארגונים בימין שתכליתם ניסוח של רעיונות ומדיניות. פוליטיקאים ימנים מוכרחים להבין שללא גופי מחקר שמרניים רציניים הם ימשיכו להיכשל במשימתם. אחת הסיבות המרכזיות להצלחה של טראמפ בהיבטים שונים היא הישענותו על מכוני חשיבה שמרניים.

רצינות. על נבחרי הציבור לקחת את תפקידם ברצינות יתרה. עליהם למפות את האתגרים הניצבים בפניהם ולנסח תוכניות עבודה סדורות הניתנות למעקב ולמדידה. כל משרד ממשלתי מוכרח להבין מה עליו לעשות בחירום ובשגרה בדרך היעילה ביותר. עליהם לזכור שהם עובדים בעבור הציבור ושכל שקל שעומד לרשותם נלקח משימוש חלופי. חשוב מכול, עליהם לזכור שהם אינם לוביסטים של קבוצות לחץ מאורגנות או ספקי משרות למקורבים.

בהילות. תחושה מסוימת של בהילות הכרחית למשילות אפקטיבית. שמרנים אוהבים להדגיש מתינות, אורך רוח ואיטיות, אך האמת היא שדינו של כל חלון הזדמנויות פוליטי להיסגר במהרה. כל נבחר ציבור צריך להביא בחשבון שזמנו קצוב: שהקערה הפוליטית עלולה להתהפך מהר ובחדות. דברים שאינם מקודמים היום, ספק גדול אם תהיה הזדמנות לקדמם מחר.

אומץ. שר המנסה להתחבב על עובדי משרדו יצליח לעיתים רחוקות בלבד לקדם רפורמות מבניות רציניות. אחת מהרעות החולות של השיח הישראלי היא המחשבה שלפיה הלקוחות של השרים הם הגופים שעליהם הם אמונים. לפי תפיסה שגויה זו, תפקידו של שר החינוך הוא לדאוג למורים, תפקיד שר הביטחון לדאוג לקציני צה"ל, תפקיד שר החקלאות לדאוג לחקלאים, ועל שרת התחבורה לדאוג לנהגי המוניות. זהו עיוות גרוטסקי המבלבל בין אמצעי לתכלית. הלקוח של הממשלה הוא הציבור. הא ותו לא. כאשר משרדי ממשלה והגופים הכפופים להם הופכים למטרה בפני עצמה, הציבור נפגע.

אמון. תנאי להצלחה במשילות אפקטיבית הוא ניקיון כפיים, שקיפות ונכונות להתדיין בלב חפץ עם מתנגדים. על שרים להראות במעשיהם שהם משרתי ציבור במלוא מובן המילה. התנגדות ציבורית תמיד תהיה, שכן אף פעם אין בנמצא קונצנזוס. תקשורת עוינת לָעַד תעוות כוונות, תוציא מהקשר ותמסגר דברים בצורה מסולפת. עם זאת, שרים יכולים לנסות לשלוט בגובה הלהבות על ידי הפגנה של כנות, דבקות בהידיינות ונכונות לשיפור מתמיד.

דרישה ציבורית. תנאי למשילות אפקטיבית הוא דרישה ציבורית למשילות אפקטיבית. על הציבור להפסיק לתרץ את אוזלת היד של נבחריו, ולהתחיל לדרוש תוצאות מעשיות של תוכניות מסודרות שמטרתן להיטיב עם הציבור. כל הממשלות פועלות תחת אילוצים פוליטיים. אך יש להיזהר ולראות מתי האילוצים אינם אלא כר שימושי לתירוצים מתמשכים.

ממשל טראמפ מצוי רק בחיתוליו. רוב חברי הקבינט עדיין לומדים את תפקידם. חובת ההוכחה עוד מוטלת על כתפיו. אך האנרגיה שהממשל החדש מביא עמו והנחישות שעימה ניגש לתפקידו חורגות מגבולות אמריקה. טראמפ מזכיר לנו את החשיבות שבמשילות אפקטיבית – בארצות הברית, ובמיוחד בישראל.

תמונה: Matt H. Wade, באדיבות ויקימדיה

[1] אלכסנדר המילטון, ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי, הפדרליסט, מאנגלית: אהרן אמיר, ירושלים: שלם, תשס"ב, עמ' 351.