״את שנת הלימודים תשפ"ד פתחנו באיחור של ארבעה חודשים. למעלה ממחצית הסטודנטים שלנו נקראה למילואים ורצינו לחכות להם שיחזרו. כשהתחלנו סוף סוף לקרוא יחד את האיליאדה, הכול היה שונה. הסטודנטים שחזרו מהמלחמה הבהירו לי את מה שתפסתי באופן אינטואיטיבי בהספד לתלמידי אמיר סקורי: האיליאדה נהפכה לספר עדכני עד כאב.״
מתוך המאמר של עידו חברוני, ״אתנה בירושלים: לקרוא הומרוס אחרי 7.10״ שהתפרסם בגיליון 42 של השילוח.