מפרשבורג לירושלים

מפרשבורג לירושלים

הרב גלאזנר, האורתודוקסיה ההונגרית והציונות

יואב שורק

מרכז זלמן שזר, תשפ"ה | 400 עמ'

מדור הקלאסיקה שלנו בגיליון 38 הוקדש למאמר תורני ציוני, שהקדים את זמנו ואת סביבתו, מאת הרב משה שמואל גלאזנר. יואב שורק הציג שם בהקדמתו את דמותו של הרב גלאזנר שכמעט ונשתכחה לחלוטין. עתה יכול המתעניין לקבל תמונה מלאה, עשירה בפריטי רקע נחוצים, של אישיות יוצאת דופן זו: ספרו המלא של שורק ראה אור.

ייחודה של דמות מנהיגות ציונית-רבנית בהונגריה (במובנה הרחב שלפני מלחמת העולם הראשונה) מוכח מעצם נדירות התופעה, ומובלט בהיותו של הרב גלאזנר נינו של החת"ם סופר, הנחשב למייסד האורתודוקסיה במובנה כתנועת-נגד למגמות הרפורמה, המודרניזציה והחילון בעם ישראל, ואף נחשב, בלא בצדק כפי ששורק מראה, לאביה של הקנאות המזוהה עם יהדות הונגריה הדתית. אך הסיבות לחריגותה של העמדה הזאת נוגעות קודם כול לייחודה של הונגריה בין יתר ארצות אירופה, והספר מבהיר אותן.

אחת מהן נוגעת לסוג הסובלנות המיוחד של השלטונות באגף ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. היהודים שם נהנו מזכויות אזרח, להבדיל למשל מהמצב באימפריה הרוסית; אך להבדיל מארצות מערב אירופה, לא היה לשלטונות עניין להטמיע את היהודים בתוך האוכלוסייה, או בתוך הקבוצה השלטת. כך ניתן תמרוץ לתפיסה "קונפסיונלית" של היהדות, כלומר היהדות כדת, המחייבת התבדלות דתית, אך לא כלאום. זו תפיסה נוחה גם לחרדים השואפים לבדלנות וגם ליהודים חילונים מתמערבים, אך אין היא מעודדת תנועה יהודית לאומית. והינה, גלאזנר היה בכל זאת מראשוני הפעילים הציונים-דתיים בהונגריה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונגריה נותרה קטנה ואחידה יחסית מבחינה לאומית, וטרנסילבניה עברה לריבונות רומנית, נשתנה המצב בשתיהן, וההתלהבות להיות יהודי בבית-כנסתך והונגרי או רומני בצאתך פחתה. או-אז נתקבלה יותר על דעת הקהל גישתו של גלאזנר, וגברה פעילותו שמעבר לתפקידו כרב העיר קלויזנבורג (קלוז') כמטיף נודד למען הציונות. באחת הדרשות המעניינות שלו מתקופה זו המובאות בספר, הוא אומר שהאמונות של היהודים בגולה בגאולה ניסית היו אגדות שכמוהן כקליפה שנועדה לשמור על הפרי, שהוא רצון הגאולה; אבל עתה, אחרי הרצל, אחרי בלפור ואחרי סן-רמו, אפשר לקלף את הפרי וליהנות מתוכו; ומי שחושב שהאגדות הן יסוד האמונה – שיילך ללויד ג'ורג' ויגיד שאנחנו לא רוצים לקבל את המדינה שאתה מציע כי אנחנו רוצים לשמור על האגדות שלנו.

עוד תכונה חשובה המייחדת את יהדות הונגריה הגדולה של עד מלחמת העולם הראשונה היא כפל היהדויות שבה: האבחנה בין יהודי צפון מערב הממלכה דאז, מקומות שהיום נמצאים בחלקם בתחומי סלובקיה או על גבולה הצפון-מערבי של הונגריה עם אוסטריה, יהודי ה"אוברלנד", ארץ ההרים – לבין יהודי הריכוז הגדול האחר שבתחומי הממלכה, האזורים הגדולים שבמזרחה, ה"אונטרלנד", ארץ השפלה, אותם שטחים המצויים כיום בעיקרם ברומניה (טרנסילבניה) ובאוקראינה (בוקובינה). הראשונים הושפעו מהיהדות דוברת-הגרמנית ונטו אל המודרניות; האחרונים היו בעיקרם חסידים ומהגרים מהאימפריה הרוסית, רובם יהודים מסורתיים מהסוג הישן. כמעט לא קרב זה אל זה, אך דמותו של הרב גלאזנר חיברה ביניהם. שורשיו בפרשבורג שבמערב – אצל אותו חת"ם סופר סבו-הגדול, שהיה דווקא איש האוברלנד – ופעולתו בקלויזנבורג שבמזרח.

על רקע זה, ובמפתיע, גלאזנר מתגלה בעיני שורק כ"פוסט אורתודוקס". ראשית מפני שנִינו זה של מייסד האורתודוקסיה, ובעצמו אורתודוקס מכל בחינה מעשית, פעל להתעלוֹת מעל יסוד ייחודי נוסף שנוצר בהונגריה בחסות המציאות שתיארנו לעיל, של היהדות הקונפסיונלית בחסות השלטונות: מוסד הקהילות הנפרדות, המתנהלות כשתי (ולפעמים שלוש) עדות דתיות נבדלות, האורתודוקסים והנאולוגים. ההכרה הלאומית היהודית אותתה הלאה והחוצה משם.

ויתר על כן, וכאן טמונה באמת חלוציותו של הרב גלאזנר: הכרה בכך שעם סיום הגלות, ותחילת בניין ישראל בארצו, יהיה צורך בהתחדשות הלכתית מקבילה לזו שאירעה לאחר חורבן בית שני: פיתוח הלכה בתר-אורתודוקסית, הלכה של עם בארצו, ולא של עם גולה, מבוהל ובדלן שאין לו שיור אלא התורה. "אם עם ישראל היה נותר חי בארצו, האם גם אז ההלכה הייתה מתפתחת כפי שהתפתחה?" שאל גלאזנר את עמיתיו בישיבת סיעת 'המזרחי' בקונגרס הציוני ה-12 בקרלסבאד. אומנם בהתבטאויות בכתב היה זהיר יותר.

נדיר למצוא עמוד ענן שילך לפני המחנה דווקא במחלקת הנשכחים שבארכיון, ודווקא במחוזות הנחשבים כמזוהים עם הליכה לאחור. והנה כך קרה ליואב שורק עם הרב ההונגרי גלאזנר.