נתיבי הדמיון המודרך

נתיבי הדמיון המודרך

מדריך מעשי לריפוי דרך התודעה

צחי ארנון

פרדס, תשפ"ו | 102 עמ'

כיוון שבטיפול בפצעי הנפש שגרם דחק הזמן עסקינן, נקצה מילים אחדות גם לספר דק שהופיע זה עתה, שעניינו הדמיון המודרך ככלי טיפולי. הספר, שמחברו שימש בין היתר ראש האגודה הישראלית להיפנוזה, מבקש להשלים פער בן כשני עשורים שהתהווה בין הספרים שהופיעו בתחום בעברית לבין ההתפתחויות בתחום. היות שהחוק בישראל אוסר על מי שאינו פסיכולוג או רופא שהורשה לכך במיוחד לערוך היפנוזה, שהיא הכלי הישיר והחזק לריפוי בעזרת התת-מודע, מציע ארנון לקוראיו הדרכה בקרובו של כלי זה החלש ממנו, הזמין לכול, והניתן במידת מה גם ליישום עצמי – הדמיון המודרך. כלי אפקטיבי מאוד לשינוי רגש, מוטיבציה והישגים, כפי שהוא מראה; וגם, בהקשר הזמן והמקום שלנו, להרפיית טראומה.

הדמיון המודרך מבקש לשנות תפיסה או רגש באמצעים תודעתיים. לגשת, למשל, אל נקודה תודעתית קשה ולדמיין אותה אחרת. לדמיין, במקרה הקצה, את הטראומה מתחילה להתגלגל, אבל נמנעת. או לחוות, אף כי לכאורה רק בדרך הדמיון, אור מרפא ומטהר, או ידיים טובות. ההרפיה הגופנית, שהדרכה לה ניתנת בספר, היא הבסיס לכל דמיון מודרך. היות הגוף והנפש לא דיכוטומיה כי אם רצף היא ההנחה המאפשרת את ההשפעה הדו-כיוונית הנוצרת בהרפיה, בדמיון המודרך ובהיפנוזה. חלק ניכר מן הספר מוקדש לביסוסה.

הספר פונה בעיקר למטפלים מכל הסוגים, אך הקהל הרחב יוצא נשכר בקבלו מושג על הנושא, וגם משום שכל קורא יכול ליישם משהו מן הדברים על עצמו, או, באופן חובבני, על הזולת. לא רק מטכניקת הטיפול עצמה יכול הקורא לקבל השראה, ואפילו לא רק מעקרונות תפיסת האדם כגוּפְנפש – אלא גם מהמעטפת התאורטית והמעשית שהספר מספק, ובה, לדוגמה, כלים לדיבור אפקטיבי אל הזולת הזקוק, או עקרונות כלליים של המיינדפולנס, הקַשיבות, בת-דודה של הדמיון המודרך.