האדמו״ר מתקוע: סיפורו של הרב מנחם פרומן

האדמו״ר מתקוע: סיפורו של הרב מנחם פרומן

מורדי מילר

ידיעות אחרונות, 2025 | 238 עמ'

עיון קצר בגב הספר יגלה לקורא שהרב מנחם פרומן, רבה של תקוע ופעיל שלום מוכר, היה דמות מפתיעה ומקורית, "אדם יוצא דופן", "פורץ דרך" ש"חיפש אחר חיבורים בלתי אפשריים ולא נרתע מן הפרדוקס ומן הכישלונות". מהי אמת המידה לבחינת ספר על דמות כזאת – חידתית ומלאת סתירות?

סימן קצר אתן בידכם: ספר המיישב את הלב ואת הסתירות בהסברים וניתוחים מפולפלים, הרי שמן הסתם נכשל במשימתו; ואילו ספר המותיר את לבבכם ומוחכם טרודים בחידת פיצוח הדמות – פעל את פעולתו היטב. ספרו של מורדי מילר על הרב פרומן, 'האדמו"ר מתקוע', שייך במובהק לקטגוריה השנייה.

מרחבים גאוגרפיים רחוקים ומעגלים חברתיים, אידאולוגיים ופוליטיים שונים שזורים בדמותו של הרב פרומן ולאורך הספר ללא הרף. שורשים מפא"יניקיים, חסידיים והתיישבותיים; ציונות חילונית רוחנית (מוקי צור, צבי צמרת ואחרים); מלחמה (הן ששת הימים, הן יום כיפור) ומוות; מרכז הרב, האוניברסיטה העברית, זוהר ופילוסופיה; הרב צבי יהודה ויהודה ליבס; האישי, הציבורי והפוליטי; גוש אמונים, פוליטיקה ומפגשים בין-דתיים – הראש מסתחרר רק מעקב אחר פקעת החוטים הסבוכה.

ולצד כל זאת – צלילה אל המורכבויות האישיותיות, הזוגיות והמשפחתיות שהן מנת חלקן של דמויות ייחודיות ולא-שגרתיות שכאלו. ריקודים ומחיאת כף, כתיבת מכתבים (לעיתים נואשת) למנהיגי עולם, יחסי רצוא-ושוב עם המבקשים להיחשב תלמידים וקרובים, ימין ושמאל, דין ושלום. אכזבות ותקוות, כישלונות ומשברים. אין לפנינו ניסיון ליישב את כלל המתחים והכאוס, אלא לנקוט (במודע או שלא) את דרכו המשחקית והאירונית של הרב פרומן – לדלג בסקרנות מן האחד לשני תוך קריצה עצמית מודעת.

כתיבתו של מילר משובחת וקולחת; פיוטית במידה, אינפורמטיבית כדרוש, ידענית, ממוקמת קרוב מספיק כדי להוליד הערכה וחיבה, רחוק מספיק כדי לתהות. רוח של גמישות שורה על הספר: המעבר בין הציר הכרונולוגי לתמטי הוא חופשי ומאוורר, צעד קדימה וצעד לאחור, אחד לימין ושניים לשמאל. אף שהספר מבוסס על מחקר אקדמי מקיף, הדבר כמעט ולא ניכר בכלל. ולשבח אני דורש זאת.

רמיזות למציאות העכשווית כמעט שאינן לא נעשות בספר, אך אין צורך להתאמץ כדי לחשוב עליהן. מאמצי החיבורים שהיו כה מרכזיים לרב פרומן – בין ימין לשמאל, יהדות ואסלאם, ישראל ופלסטין – נראים מנקודת ההווה כה נדרשים, מצד אחד, אך גם כנאיביים וחולמניים מן הצד השני. מעבר לכך; קשריו הקרובים והאישיים עם בכירי חמאס, שבשנתיים האחרונות שמותיהם השונים מתגלגלים על כל לשון במהדורות חדשות ובכותרות העיתונים – קשרים שבילדותי נדמו בעיניי כקוריוז נחמד – מעוררים בימים אלו רגשות אחרים, והם קשים לעיכול.

ובכל זאת – יש בסיפורים ובדמות הכאוטית שבמוֹקדם כדי לפתוח את המחשבה, לעורר את הדמיון ולהצית תפילות ותקוות רעננות.