מרוץ הלפיד של המַחברת העברית: קלונימוס בן קלונימוס ו'אבן בוחן'

הקדמה מאת צור ארליך

ה"מַחברת", הלוא היא המקאמה העברית – פרוזה מחורזת, סיפורית בדרך כלל, עתירת רמזי לשון ושיבוצים, אמרי חוכמה ופתגמים – נוצרת ברציפות זה כתשע-מאות שנה. נדודיה בין תפוצות ישראל הם כנדודי מרכזי היצירה העברית שמעולם לא חדלה ולא נבלה. גמישותה הלשונית של המחברת, עושר מקורותיה ורוח החיים וההומור השורה עליה הם המחשה מלבבת במיוחד לשימוש המתמיד, הפורה והיצירתי בשפה העברית, שמעולם לא מתה ואף לא נרדמה.

סוגת המַחברת נולדה בספרד, בהשפעת האופנה הספרותית הערבית בת הזמן ונציגה הבכיר אבו-מוחמד אלחרירי. מתרגמו העברי של אלחרירי קרא את שם עצמו אלחריזי, לאמור חורז עברי כאלחרירי; הלוא הוא רבי יהודה אלחריזי. בארצו, ספרד, פרחו מחברי המחברות במאות ה-12 וה-13. סיום תור הזהב העברי בספרד, וכיבושה ההדרגתי בידי הנוצרים, העביר את מרכז הכובד התורני, ההגותי והספרותי העברי בדרום אירופה אל פרובנס, דרום צרפת – ושָׁם קָם למקאמה, לצד אחרים, מחברנו הנבחר קלונימוס בן קלונימוס.

הוא נולד בארל, על נהר הרון לא הרחק ממקום שפכו לים התיכון, ב-1286, למשפחה עתירת תורה וממון. מנערותו הבריק בידיעת התלמוד והמקרא ובידיעת הלשונות, עתיקות כחדשות. הידע שלו בעברית, ארמית, פרובנסלית, קופטית, יוונית, לטינית, ערבית, ספרדית ואיטלקית אפשר לו לתרגם יצירות מן השפה האחת לחברתה. הוא חנך סוגה חלוצית פופולרית, מסכת גמרא פרודית לפורים ושמה 'מגילת סתרים', שהולידה חיקויים מאז ועד היום, כתב חיבור הגותי ושמו 'תשובה לפילוסוף אבן כספי' שבו התווכח עם 'ספר הסוד' שלו – וגם את 'אבן בוחַן', משנת ה'פ"ג (1323), שקטעים ממנו מובאים במדורנו הנוכחי. חיבור שחציו עשוי כמקאמה וחציו פרוזה מליצית ללא חריזה, ובו הוא בעיקר מלקה בשבט מוסר את עצמו ואת כל השאר.

'אבן בוחן', יצירה שהקשרים בין חלקיה אסוציאטיביים במקרה הטוב, אינה מחברת קלאסית, גם לא במחציתה המחורזת: אין משובצים בה שירים שקולים, והיא רחוקה מהשבלונות העלילתיות המקובלות בַּסוגה. זהו חיבור דברני  אשר חוט השני בו, ככל שיש כזה, הוא תנועה בין הטפת מוסר היתולית-למחצה לאחרים – לבין הכאה על חטא.

החיבור נפתח בהתנצלות ארוכה של המשורר על כך שהוא עסוק בחיפוש מומים אצל הזולת. נאה מתנצל ונאה מקיים, הוא מזדרז לעבור משם לתואנות על נשמתו שלו המשרכת דרכיה, ועל ליבו שנמשך אחר מַדּוּחים ומאכלים ובגדים ונשים. "ליבי, חזקתני ותוכל באהבת נשים, / נלכדתי בשחיתותם כציפורים האחוזות בפח יוקשים", הוא פותח וידוי זה: להוציא מליבם של משתטים בני זמננו הסבורים שהחטיבה הבאה בספר, זו אשר  קלונימוס מצר בה בהיתול על כי לא נולד אישה, מעידה כי הוא טרנסג'נדר. מן החטיבה הזאת נביא להלן קטע ארוך.

היצירה עוברת משם לפרק רב סעיפים על מנהגי בני ישראל בזמן ההוא בעיניו של המשורר, בפרט בשבתות ובמועדים, ובפרט שבפרט בתחום הקולינרי. החטיבה הבאה היא שרשרת תיאורים עוקצניים של טיפוסי אנשים שונים בקהילות. המשותף להם: מתפארים במה שאין להתפאר בו. נמנים עמם אנשים החושבים עצמם, בצדק או לא, יחסנים, חכמים, אנשי אמונים, רופאים, אצטגנינים, מדקדקי לשון, משוררים המבטלים זמנם לריק וחכמי תורה הלוקחים שוחד. את הפרקים על היחסנים, החכמים ואנשי האמונים הבאנו פה.

אחריהם מגיעים הפרקים הלא-חרוזים: מליצות סדורות בשבח הבורא ובגנות הנברא; ויכוח בין אדם לנפשו; דברים על הגזֵרות שנגזרו בימים ההם על היהודים בצרפת; ודברי כבוד למי שהספר נכתב לכבודם: הקב"ה, ועשרה אישים חשובים מספרד. כקודמיהם גדושים הפרקים הללו בהברקות ובזכרי-לשון ממקורות ישראל, בצפיפות ובלמדנות העולות על המקובל בסוגת המקאמה ובספרות החול לפני ימיו של קלונימוס וגם אחריהם.

הדחיסות הזאת, הברק, ואולי דווקא נאמנותם של פצעי האוהב, עשו ל'אבן בוחן' כנפיים גם מחוץ לאזור ספרד ופרובנס. שמעו של קלונימוס יצא למרחוק. כך קרה שכשנה לאחר פרסום החיבור הזמין אותו לחצרו רובר (או רוברטו) מאַנז'ו, מלך נאפולי – ממלכה רחבת ידיים בימים ההם. מלך זה, שנודע בכינוי "רוברטו החכם", העסיק את קלונימוס בתרגום ספרים מערבית ללטינית. קלונימוס שהה תקופות בארמונות המלך באוויניון ובנאפולי. משם המשיך מפעם לפעם בנדודים, ואף שרוב ימיו ישב בערי פרובנס, הוא התגורר לפרקים בקטלוניה שבספרד – שם כתב את 'אבן בוחן' – ואף ברומא.

שהותו ברומא הונצחה בחיבור מפורסם במיוחד, מאת הידוע שבמשוררי המחברות העבריות בכל הדורות: "מחברות עמנואל" מאת עמנואל הרומי. מחברת זו, מחברת כ"ג מתוך העשרים-ושמונה שקיבץ, חריגה בין אחיותיה: אין עניינה הרפתקאות דמיוניות, אלא היא מתעדת התכתבות אמיתית. עמנואל מספר שם כיצד, בשמם של יהודי רומא שהוא היה ממנהיגיהם, ענה בכתב לשמואל, אחיו של קלונימוס. הלה כתב אליהם מצרפת וביקש שיפצירו באחיו האהוב לחזור הביתה. אבל עמנואל הרומי רצה את החכם הפרובנסלי אצלו.

"פלא זמננו", מכנה עמנואל באיגרת הארכנית את קלונימוס. הוא אינו חוסך שום הגזמה אפשרית. "הפילוסוף האלוהי" אשר "לו מבחר החוכמות וזמרת הידיעה, ונהירין לֵיה שבילי דשמיא כשבילי נהרדעא", "נשיא אלוהים… בתוכנו, ומיום היותו עמנו ארינו מורו עם בשמיו … ממעל לכוכבי אל שם כיסאו". וכך עמודים על עמודים – ואנו נתבשם כאן דווקא מקטע שאן כמותו ב'אבן בוחן': שיר במשקל ספרדי מדויק (שמונה תנועות בצלע) בשבחי האורח קלונימוס:י

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁפַע חַסְדֵי / הָאֵל, לָנוּ יוֹם יוֹם יַעֲמֹס,

עַד הֶרְאַנִי מַלְאַךְ פָּנָיו / יִפְעַת הַשַּׂר קָלוֹנִימוֹס.

לוּ רָאִיתָ אוֹתוֹ מַעְתִּיק / סִפְרֵי בִין וּבְיָדוֹ קֻלְמוֹס –

אָז רָאִיתָ קֹהֶלֶת וִי- / שַׁעְיָה, אָז רָאִיתָ עָמוֹס.

הוּא עַל שַׁחַל הַמַּעְתִּיקִים / יִדְרֹךְ וּכְפִירֵיהֶם יִרְמֹס,

הוּא יַחְשֹׂף סוֹד כָּל פִילוֹסוֹף / עַד כִּי כַגַּן סֻכּוֹ יַחְמֹס,

הוּא יָקִיר מֵימֵי הַבִּינָה / וּבְלִבּוֹ הַשֵּׂכֶל יִכְמֹס.

דִּבְרֵי פִּיהוּ – תּוֹרַת חֶסֶד, / אַךְ דִּבְרֵי זוּלָתוֹ – נִימוֹס.

קָצָר שִׁירִי לַגִּיד הוֹדוֹ / כִּי לֹא מָצָאתִי עוֹד קוֹל 'מוֹס'!

כלומר אין לי עוד חרוז ל"מוס" ורק משום כך השיר נגמר. הערצתו זו של עמנואל לקלונימוס היא החולייה המחזירה אותנו להמשך קורותיה של המחברת העברית. קלונימוס הנודד היה מעין מוסֵר-לפיד של הז'אנר. הוא המשיך להיכתב בפרובנס ואף בספרד, אך שם גוועה המסורת עם גבור רדיפת היהודים, והמוקד עבר לאיטליה, ולעוד ארצות סביב הים התיכון; ואז אל תימן ששמרה על הגחלת; וממנה, מראשית ההשכלה במאה ה-18 והתפרצות ספרות החול העברית בארצות אשכנז, הגיעה מסורת המקאמה, על מליצותיה וליצנותה, למזרח אירופה ומרכזה.

במאה העשרים ידועות המקאמות של ביאליק כגון 'אלוף בצלות ואלוף שום'; משם פרצה הסוגה הזאת אל העיתונות הפופולרית, וזכורות למשל המקאמות האקטואליות של חיים חפר בידיעות אחרונות. בשנות החמישים, השישים והשבעים נשתגרו כאן המקאמות כל כך, שישראלים שגדלו אז נוטים עד היום לכנות 'מקאמה' גם יצירות שירה בחרוזים ובמשקל שאינן מקאמות כלל.

'אבן בוחן' נדפסה בכמה וכמה מהדורות, גם במאה האחרונה. אנו, חברי מערכת השילוח, נעזרנו כאן במהדורה המנוקדת והמבוארת שההדיר אברהם מאיר הברמן, ואשר הופיעה ב-1956 בהוצאת מחברות לספרות. אומנם, הוספנו וערכנו, וסימני הפיסוק הם משלנו ועל דעתנו, וכך גם עיקר הביאור. ביאורנו כאן תמציתי למדי, והותרנו לקוראים עוד כר-מה להתנאות בו בגילוי שיבוצים, ארמזים ודברי שנינה על בסיס מקראי ותלמודי. הברמן, מן הגדולים והפורים בחוקרי שירת ימי הביניים בדורותינו, ההדיר יצירות לאין מספר, ועד פטירתו בתש"ם פרסם יותר משמונים ספרים – ועל מה  שדלה מבארות ישנות והשקה את הרבים הוסיף משלו במשלים ובמקאמות בשם העט הימן הירושלמי.

***

 קלונימוס סן קלונימוס

דברי הימים והבלי הטפלות

מתוך 'אבן בוחן'

אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי בֵּן זָכָר / הִפְסַדְתִּי הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וְיָצָא כָל שָׂכָר. / שְׁתוּם הָעַיִן אֲטוּם הַלֵּב נוֹסַדְתִּי, /  עֲרַל לֵב וַעֲרַל בָּשָׂר נוֹלַדְתִּי, / לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים כָּרַת שָׁרִי / וְלִשְׁמוֹנָה עָרְלַת בְּשָׂרִי / אַךְ אָמְנָה שְׁתֵּי אָזְנַי / וְלִבִּי וְרַעְיוֹנַי / לֹא קִדְּמוּ לָבֹא בִּבְרִית יְיָ, / לֹא גִלּוּ חֶרְפָּה מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הֱסִירוּהָ מְקִרְבָּם / עָרְלָתָם בָּהֶם מוּם בָּם /  לַשֶּׁקֶר שָׁמְרוּ עַד הֲלוֹם וְלָרִיק עָמְלוּ / כִּי מִיּוֹם צֵאתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ חשֶׁךְ לֹא מָלוּ.

שרי – טבורי (ראו שיר השירים ז', ג). אך אמנה וגו' – ברית המילה לא תיקנה את הנפש שנותרה ערֵלה. לא גלו ­– לא הסירו את החרפה (ראו יהושע ה', ט).

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי: /  יֻלַד לְִךָ בֶּן זָכָר חָכָם וַעֲדִיף מִנָּבִיא / עֲבוֹדַת הַקדֶשׁ עָלָיו כְּיִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי / עַל הָרֵי בְשָׂמִים יָרוּץ לְמַהֵר כָּאַיָּל וְכַצְּבִי / לֹא יִטָּמָא בְּגִלּוּלֵי עַמּוֹ לְהֵחָלוֹ / יִבְנֶה הֵיכַל הַמַּדָּע עַל תִּלּוֹ / נֵר דָּלוּק עַל ראשׁוֹ, הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ לְאוֹרוֹ יֵלְכוּ בְהִלּוֹ. / דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא הַמְבַשֵּׂר, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ! / כַּמָּה נִתְעַוְּתוּ נְתִיבוֹת גַּלְגִּלּוֹ / וְכַמָּה טָעָה בְאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ. / לְשׁוֹן שֶׁקֶר פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ / כִּי הָפַךְ לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וְשָׂטָה, / שִׁנָּה הַדִּין וְהֶחֱלִיף הַשִּׁטָּה.

ישמעאל בן פאבי – כהן גדול (פסחים נז ע"א). להחלו – לחילול עצמו. וראו ויקרא כ"א, ד. דם יחשב – הבשורה הטובה תיחשב לו כפשע, כפי שנאמר על שחיטת קורבן מחוץ למשכן, ויקרא י"ז, ד. אצטגנינות – נבואה אסטרולוגית. מחיתה – שבר, הריסה (ראו משלי י"ג, ג). הפך לראש – החליף. שטה – סטה. 

אוֹי לְמִי שֶׁבָּנָיו זְכָרִים / הֻטַּל עֲלֵיהֶם עֹל כָּבֵד, סְיָגִים וּגְדָרִים / מֵהֶן בְּצִנְעָה מֵהֶם בְּפַרְהֶסְיָא, מֵהֶן בְּמַרְאִית הָעַיִן מֵהֶן בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, / חֻקִּים חֲזָקִים וּמִצְווֹת נוֹרָאוֹת / שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת / וּמִי הָאִישׁ הַלָּזֶה / שֶׁיְּקַיֵּם מַה שֶׁכָּתוּב בָּזֶה? / וְהֵיךְ יוּכַל לְהִנָּצֵל / זָרִיז אוֹ עָצֵל  / שֶׁלֹא יִכָּשֵׁל וְיֵחָת /  אוֹ לֹא יִפּל בְּאֶחָת / וְאַף גַּם זֹאת לא יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ הָרְשׁוּמָה, / כִּי יִצֹּר תּוּשִׁיָּה וּמְזִמָּה / אִם לֹא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וִיפַלְפֵּל בַּחָכְמָה, / פֵּרוּשֵׁי תוֹרָה וּתְעוּדָה, / סִפְרָא וְסִפְרֵי, תּוֹסֶפְתָּא וְכֹלָּא תַלְמוּדָא / וְהַחָכְמָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, / אֶל עָל יִנָּשְׂאוּ מֵהַר וְגִבְעָה; / הִנֵּה הַהִגָּיוֹן, / עֵמֶק עִיּוּן וְגֵיא חִזָּיוֹן / וְחִדּוּד חָכְמַת הַמִּסְפָּר / לֹא יַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר, / וְחָכְמַת הַמִּדּוֹת, / לִא יַשִׂיגוּהָ עֲנוּגֵי הָעָם בְּשִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. / בָּהּ יֵדַע הַחוֹקֵר אִם יֵהוֹם / גָּבְהֵי שָׁמַיִם וְחֵקֶר תְּהוֹם. / וְלֹא יִמְצְאוּ יוֹשְׁבֵי בַמְלוּנָה / קֵצֶה לַתְּכוּנָה / וְאִם גַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָלוֹת קְבוּעִים / אוֹ הֵם נָדִים וְנָעִים / וּבְחָכְמַת הַטֶּבַע / מַעֲלוֹת סֻלָּם שֶׁבַע / וּבְחָכְמַת הָאֱ-לֹהוּת וְהַצוּרוֹת הַטְּהוֹרוֹת / וְהֵמָּה עֲשָׂרָה שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְפִירוֹת. מִי יְמַלֵל גְּבוּרוֹת.

אוי למי – היפוך לשון לקידושין פב ע"ב: "אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות". ספרא וספרי – שמות קובצי מדרשי הלכה. בשדה ושדות – ע"פ קהלת ב', ח, "עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם, שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת"; אך פירוש שדה ושדות שנוי במחלוקת.  יהום – ירגש. במלונה – בסוכת לינה. תכונה – אסטרונומיה. סולם שבע – שבע החכמות, תחומי הידע שנלמדו בימי הביניים.

כַּמָּה לָקָה בָאֶצְבַּע / וְכַמָּה בְחֶרְפָּה יִשְׂבַּע / אֲשֶׁר בְּמַטְבֵּעַ הַזְּכָרִים הָטְבַּע! / נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ / טוֹב יַשֵּׁהוּ עוֹשֵׂהוּ . / אִלּוּ בְרָאַנִי / אֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי / אִשָּׁה הֲגוּנָה, / הַיּוֹם הָיִיתִי חַכְמַת לֵב וּבַעֲלַת בִּינָה / בְּיָדֶיהָ-טָווּ אֲנִי וְרֵעוֹתַי מַחֲזִיקוֹת בַּפֶּלֶךְ, מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה, / מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ פַּעַם בָּאוֹר, פַּעַם בָּאֲפֵלוּת / דִּבְרֵי הַיָּמִים וְהַבְלֵי הַטִּפְלוּת. / וְאוּלַי כִּי חָכַמְתִּי בְיוֹתֵר מֵהַטְּוִיָּה וְאָמַרְתִּי: אַשְׁרַי / לָדַעַת מַעֲשֵׂה פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאוֹרְגִים חוֹרַי, / שְׂפַת כּוֹס וּפְטוּרֵי צִצִּים, כְּרוּבִים וְתִימוֹרוֹת וְכָל הַנֵּי מִלֵּי מַעַלְיָתָא, / צֶבַע רִקְמָתַיִם וּמְחַטָּא דְתַלְמָיוּתָא, / וּלְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת / כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת / בְּתוֹךְ הָאֵפֶר אֶשְׁכְּבָה בֵּין שְׂפָתַיִם, / מְקוֹם שְׁפִיתַת הַקְּדֵרוֹת בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם, / חוֹטְבָה עֵצִים וְחוֹתָה בְגֶחָלִים / וְטוֹעֶמֶת מִינֵי תַבְשִׁילִים. / וְלַמּוֹעֲדִים וְלָרְגָלִים / הַנֶּזֶם עַל אַפִּי וְהָעֲגִילִים, / אֶת הַתֹּף בְּיָדִי מְנַעַנְעִים וְצֶלֶצְלִים.

כמה לקה באצבע – רמז למדרש המובא בהגדה של פסח. נסתחפה שדהו – ביטוי תלמודי למי שהפסיד את נכסיו. ישהו – יתבע ממנו חוב. מוזרות בלבנה – נשים הטוות לאור הירח – משנה סוטה ו, א. שריקות ואורגים חורי – על פי ישעיהו י"ט, ט: "וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי". מלי מעליתא – דברים משובחים. מחטא דתלמיותא – סוג של מלאכת רקמה, המוזכרת בתלמוד (קידושין פב ב) כמלאכה "קלה ונקייה".

וּלְקֵץ יָמִין בְּהַגִּיעַ פִּרְקִי וּמַזָּלִי / בָּחוּר וָטוֹב יַעֲלֶה לְגוֹרָלִי, / יֶאֱהָבֵנִי אִישִׁי יוֹשִׁיבֵנִי בְקָתֶדְרָא, יַעְדֶּה עֲדִי זָהָב עַל מְעִילִי / הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁרוֹת וְגַם כָּל חֲלִי. / וּבְיוֹם מוֹעֵד בְּעִדָּן חֶדְוָא וְהַכְנָסַת כַּלָּה / וּבִשְׁבוּעַ הַבֵּן תִּרְבֶּה שִׂמְחָתִי וְגִילִי, / וְהָיָה כִי אֶרְעַב יַאֲכִילֵנִי פַּת עֲמֵלָה / וְלִצְמָאִי יַשְׁקֵנִי יַיִן גֻּרְדָּלִי אוֹ יַיִן חַרְדָּלִי. / חֹק וּמוּסָר לֹא יִפְרַע / וְעוֹנָתִי לֹא יִגְרַע, / שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְחֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ / עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ. / שְׁלָשׁ אֵלֶּה יַעֲשֶׂה לִי כְּמִצְוַת שׁוֹכֵן מְעוֹנָה: / שְׁאֵר, כְּסוּת וְעוֹנָה. / גַּם אֲנִי שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ אֶשְׁמֹר וְאָקִים, / שְׁלֹשָׁה הֵמָּה לֹא נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְלֹא רְחוֹקִים: / דָּם וְאֵשׁ וְחַלַּת לֶחֶם, מַה נִּמְרְצוּ שְׁלָשְׁתָּן, מִנֹּפֶת עָרְבוּ, מִדְּבַשׁ מְתוּקִים; / עֲלֵיהֶם אֵין לְהוֹסִיף מִסְפָּר וּמִנְיָן, / אֵין לִשְׁאֹל אַחֲרֵיהֶן ״הָנֵי נְשֵׁי בְּמַאי זָכְיָן?״

יושיבני בקתדרא – בכיסא נוח או אוהל מפואר. ע"פ המשנה (כתובות ה, ה) אישה היושבת בקתדרא היא זו שאינה צריכה לעשות מלאכות הבית כי יש לה שפחות. נטיפות, שרות, חלי – תכשיטים שונים. עדן חדוא – שעת שמחה. שבוע הבן – שמחת ברית מילה. פת עמילה, יין גרדלי, יין חרדלי – מותרות כגון אלו שרווחו בירושלים לפני החורבן, על פי שבת סב ע"ב. שלוש אלה וגו' – שלוש חובות מוטלות על פי התורה על כל גבר כלפי אשתו: שאר (מזון), כסות (ביגוד) ועונה (יחסי אישות); ושלוש מצוות מוגדרות כמוטלות על הנשים: נידה, חלה, נר שבת. הני נשי במאי זכין – אילו מעשים נותנים לנשים (שבניגוד לגברים אינן מחויבות בלימוד תורה) זכות – שאלת התלמוד במסכת שבת יז ע"א.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, / שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִּים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶּה נָחָשׁ לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם-סוּף לְיַבָּשָׁה / וְקַרְקַע הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָׁה / הַהוֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מַיִם – / מִי יִתֵּן וְתַהַפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ, כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא! / אֲבָל מָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר, / לָמָּה אֶבְכֶּה וְלָמָּה אֶתְמַרְמַר? / אִם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ, אִי אֶפְשָׁר לַהֲסִירוֹ מֵעָלַי, / וְהַדְּאָגָה בְמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר, כְּאֵב אָנוּשׁ וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל. / אָמַרְתִּי: אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל. / וְאַחַר שֶׁכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּׁמוּעָה / שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה, / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוּךְ, בְּשָׂפָה חֲלוּשָׁה / ״בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה״.

הפכת דינה – על פי המדרש, שהיה אמור להיוולד עוד בן ללאה, וה' הפך את העובר לנקבה (רש"י על בראשית ל', כא). חניתי לביתי מצבא – כלומר הייתי פטור מיציאה לצבא. הדאגה במה שאי אפשר – כלומר הצער על מציאות שלא ניתן לשנות. 

אוֹי לָהֶם לַבְּרִיוֹת / מֵעֶלְבּוֹן שִׂכְלָם הַזָּר וְהַדֵּעוֹת הֲלֹא נָכְרִיּוֹת: / לְכָל זָכָר יִשְׂמָחוּ / לְכָל נְקֵבָה יִצְוָחוּ / כְּאִלוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד / כְּרַבִּי יְהוּדָה בְנְצִיבִין כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְלֹד, / וְכָל הַבַּת / תַּנְחִיל בַּמִּשְׁפָּחָה עָמָל וָכַעַס אַלְפַּיִם בַּת – / וַאֲנַחְנוּ פְעָמִים רַבּוֹת בְּכַמָּה יְצוּרִים / מָצָאנוּ רָאִינוּ הֶפֶךְ הַדְּבָרִים: / כַּמָּה בָנִים כֶּחָשִׁים חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תוֹרָה / עַל יוֹם טוֹב בָּאוּ יוֹם בְּשׂוֹרָה / בְּיוֹם הִוָּלְדָם כּוֹנְנוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְכָל זְנֵי זְמָרָא / וְנִתְמַלֵּא הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹרָה; / וְכַמָּה נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת בְּגִיחָם מֵרֶחֶם אֶל עוֹלַם הַתְּמוּרָה / רָעֲמוּ פָנִים / אָבוֹת וּבָנִים / וְהַיּוֹם יוֹם צָרָה, / הִשִּׂיגָה הַמִּשְׁפָּחָה יָגוֹן וַאֲנָחָה, נֵאֲרוּ בִמְאֵרָה, / וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן מִקַּרְקַע הַסִּפּוּן עַד עֲלִיַּת הַמְּקֵרָה.

*

וְיֵשׁ שֶׁיִּתְפָּאֵר בְּאָבוֹת וּבְיַחַס – / וְאוּלַי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַצְּעִירָה מִנָּשִׁים בְּצִיוֹן עִנּוּ בְּיוֹם מַר בְּעֵת הַלַּחַץ, / וּלְפִי דַעְתּוֹ הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ. / וְיֵשׁ שֶׁשָׁרְשׁוֹ בַעֲמָלֵק / וְהוּא עַל כָּל פָּנִים חוֹלֵק / שֶׁהוּא מִמִּשְׁפַּחַת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, / אָבִיו גָּד הַחוֹזֶה וְאִמּוֹ מִרְיָם הַנְבִיאָה. / וְאִם יִשְׁאָלוּהוּ עַל מַקֶּבֶת בּוֹר מַחְצָבוֹ, / אֵי מִזֶּה שֵׁבֶט וּמֵאַיִן יָבוֹא, / יְמַהֵר יָחִישָׁה לְהָשִׁיב אֲמָרִים / עַל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַיְקָרִים / יַחַס-מִי כָּמוֹהוּ חָסִין / עֶשֶׂר יָדוֹת לוֹ עַל זוּלָתוֹ עֲשָׂרָה יוּחֲסִין; / יאֹמַר: בֶּן חֲכָמִים אֲנִי מִנַּן מַלְכֵי, / וּקְרוֹבַי מִסָּבִיב רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם,  מִנַּיְהוֹ הִפַּרְכֵי, / וְאֶל מִי תְדַמְיוּנִי וְאֶשְׁוֶה? / מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא אָתֵינָא, נָגִיד וּמְצַוֶּה, / מִמִּשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יָצָאתִי, בַּעֲלֵי טָהֲרָה וּפְרִישָׁה, / מְזַרְעָא דְיוֹסֶף קָאָתֵינָא, דְלָא שָׁלְטָא בָהּ עֵינָא בִישָׁא. / אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן יָגְלִי מֵאֶגְלַיִם / אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלָיִם, / וְהַמּוֹלִידִי נַחוּם הַמָּדִי / וַאֲדוֹנִי דוֹדִי / עֵרִי וַאֲרוֹדִי / וְאָבִיו אֲדוֹנִי זְקֵנִי / אֻזֵן מִמִּשְׁפַּחַת הָאָזְנִי; / וּמִצַּד אֲדוֹנָתִי אִמִּי / שְׁכֶם מִמִּשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי; / אָחִי אֶשְׁכּוֹל בֶּן כַּרְמִי / אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל / בֶּן פַּגְעִיאֵל / מִן הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל; / וּגְדוֹלֵי מִשְׁפַּחְתִּי / אֲשֶׁר יִמָּצֵא זִכְרָם אִתִּי / אִתַּי הַגִּתִּי / וְעֶפְרוֹן הַחִתִּי / וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא בֶּן וַשְׁתִּי / מִזֶּרַע בֶּרַע בֶּן פֶּלֶג / אֲשֶׁר הִכָּה הַזְּבוּב בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשֶּׁלֶג; / מֵהַשֹׁרֶשׁ הַזֶה יָצָא אֵסַר-חַדּוֹן, / גָּד גְּדוּד וְרִמּוֹן בֶּן מִגְדּוֹן / הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, מַנְהִיג גָּדוֹל וְדַבָּר, / אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִים בַּמִּדְבָּר. / גַּם בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ נָשִׁים בָּרוֹת / הַיַּחַס מְאִירוֹת, / גְבִירוֹת יְקָרוֹת. / מֵהֶן מָרַת סֶרַח / בַּת הָרַב רַבִּי תֶרַח / שֶׁהָיְתָה מִמִּשְׁפַּחַת כַּפְתּוֹר וָפֶרַח / וּמָרַת כָּזְבִּי / אֵשֶׁת רַבִּי בַּקְבּוּק בְּרַבִּי / וְאִיזֶבֶל הַיְפֵיפִיָּה / אֵשֶׁת אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה. / וּמִי כָמוֹנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם שֹׁרֶשׁ וְעִקָּר. / לְמִי יֵאוֹת לַזְּמַן יוֹתֵר מִמֶּנִּי לַעֲשוֹת יְקָר? / לִי יָאֲתָה הַתְּהִלָּה וְהַכָּבוֹד לִי נָאֶה / הֲלֹא אִישׁ אֲנִי בַּר אוֹרְיָן וּבַר אֲבָהָן יָאֶה וְיָאֶה!

משפחתו הצעירה וגו'– ייחוס מפוקפק; צאצא לצעיר ולא לבכור (כגון בשופטים ו', טו) או צאצא של מעשה אונס בידי נוכרים בעת אסון, על פי איכה ה', יא. מקבת בור – נקב הבור, רמז לייחוס (ע"פ ישעיהו נ"א, א). עשרה יוחסין – במקור: רמות ייחוס של עולי בבל; משנה קידושין ד א. מנן מלכי – [= מהם המלכים], ממשפחתנו. מניהו היפרכי – [=מאיתנו השרים] – ראו מגילה יב ע"א. מבית חשמונאי מלכא אתינא – [=אני מבית מלכי חשמונאי]. מזרעא דיוסף וגו' – [=אני מזרעו של יוסף, שלא שלטה בו עין הרע]; ברכות כ ע"ב. ואדוני דודי וגו' – המחבר משתעשע בשמות באי הארץ ומשפחותיהם במפקד שבספר במדבר (פרק כ"ו), ובהם ערי, ארודי, אזני ושכמי. מבנות פוטיאל – חותנו של אלעזר הכוהן, שמות ו', כ"ה. אשר הכה הזבוב – פרודיה על תיאור גיבור דוד, בניהו בן יהוידע, אשר "הִכָּה אֶת האריה [הָאֲרִי] בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" (שמואל ב כ"ג, כ). אסר-חדן מלך אשור, בן סנחריב. אשר מצא את הימים במדבר – תיאור סתום המופיע על ענה מצאצאי עשו, בראשית ל"ו, כד. סרח – בת אשר; בראשית מ"ו, יז. רבי בקבוק – דמות המופיעה גם בחיבור היתולי של המחבר, 'מסכת פורים'. אחאב בן קוליה – נביא שקר בימי צדקיהו. ירמיהו כ"ט, כא. למי… לעשות יקר? – על בסיס אמירתו של המן ערב מפלתו, "לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי?", אסתר ו', ו. בר אורין ובר אבהן – [=בן תורה ובן אבות], מלומד ומיוחס. מנחות נג ע"א

הֵן רַבִּים עַתָּה בְאֻמָּתֵנוּ נְגוּעִים בְּזֶה הֶחֳלִי מִכַּמָּה שָׁנִים / יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֳלָיִים רָעִים וְנֶאֱמָנִים; / זוֹ כֹחָם, כָּל אֶחָד בִּמְקוֹם אֲסֻפּוֹת מַר צוֹרֵחַ / שֶׁכְּסֵא יַחֲסוֹ כַּשֶׁמֶשׁ מֵאִיר זוֹרֵחַ / גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, לְמַעְלָה מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ / וְזֶה מִמַּעַל לְכֹכְבֵי אֵל יְרִימֶנּוּ / אֵת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ כָאן וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ / כֻּלָּם כְּאֶחָד מַרְגְלָא בְּפֻמַּיְהוֹ שׂוּמָה בְּפִיהֶם / לְהַכְרִיז מַעֲלַת אֲבוֹתֵיהֶם / וְעַל הָאֱמֶת בִּלְתִּי מְעַטֵּי הַמִּנְיָן / עָרוּ יְסוֹד הַיַּחַס וְהָרְסוּ הַבִּנְיָן, / לא נִשְׁאֲרוּ לָהֶם מִנִּמוּסָיו רשֶׁם וְקִנְיָן; / אֵין בָּהֶם עוֹשֶׂה כְפִי הַמֻּטָּל עָלָיו, / כָּל אֶחָד מִתְנַכֵּר בְּמַעֲלָלָיו / כְּדִבְעֵי לְמֶעְבַּד לָא עֲבָד, / לֹא נִשְׁאַר לָהֶם כִּי אִם הַשֵּׁם לְבָד. / מַלְכוּתָא קְטִיעָא, גוֹי כְּרֵתִים, / נְעוּרִים וְרֵקִים וּמַעֲשֵׂיהֶם פְּחוּתִים, / נָפְלָה אַדַּרְתָּם וּצְנִיפָם הוּסָר, /  לא נִמְצָא בָם דָּבָר טוֹב, לֹא חָכְמָה וְלֹא מוּסָר, / לֹא יִמָּצֵא בָם יַעֲצֹר בְּעַמּוֹ יִגְדֹר פֶּרֶץ. מֵתוּ הַחֲשׁוּבִים וְנִשְׁאֲרוּ הָרֵקִים שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶס / מְרֻחָקִים כְּנִדָּה, טְמֵאִים מִן הַשֶּׁרֶץ. / בַּעֲלֵי גַאֲוָה וָבוּז, שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ.

אסופות – כנראה מקומות כינוס, שלא כמשמעות המקורית (קהלת י"ב, יא). מרגלא בפומיהו – [=מרגלית בפיהם], מטבע לשון קבועה. בלתי מעטי המניין וגו' ­– הוראתו: למעט בודדים, רוב המתפארים בייחוסם יוצרים זילות למושג היוחסין. כדבעי למעבד לא עבד – [=את שצריך לעשות אינו עושה]. מלכות קטיעא – מלכות קטועה. ע"פ ילקוט שמעוני ויקרא תרנו. גוי כרתים – במקור: העם באי כרתים, צפניה ב' ה; כאן – עם כרות וקטוע. שתו בשמים פיהם וגו' – תהלים ע"ג, ט.

וְיֵשׁ שֶׁיִתְפָּאֵר בְּעֹמֶק שִׂכְלוֹ / וְאֶל בִּינָתוֹ יִשָּׁעֵן לְהִשְׂתָּרֵר בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ / כִּי חָלַק לוֹ הַשֵּׁם בִּינָה, רַק הִיא יְחִידָה לוֹ, / זֶה חֶלְקוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ / יְנוֹפֵף יָדוֹ בִּמְעַט תַּחְבּוּלוֹת, יִקְנֶה לְהַגְדִּיל בָּאָרֶץ חֶבְלוֹ / וְאָמְנָם בִּדְבַר גְבוּרוֹת / חָכְמוֹת וְתוֹרוֹת / לֹא נִפְקְחוּ עֵינָיו וְלֹא רָאָה מְאוֹרוֹת; / בְּסֵפֶר וְסִפּוּר וּסְפָר / לֹא בָנָה בִּנְיָן וּבְאֵרוֹת לֹא חָפַר, / לֹא הִטְרִיד נַפְשׁוֹ בָהֶם וְלֹא חָלָה בָם יָדַיִם / לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה, כְּעוֹלָלִים לֹא רָאוּ אוֹר, כְּנֶפֶל אֵשֶׁת,  כָּאִישׁוּת: בְּרִיאָה שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם. / וְהָיָה בִרְאוֹתוֹ / כִּי לְפִי סְבָרָתוֹ / דַעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים אוֹתוֹ, / יִסְתַּכֵּל בִּדְבָרָיו הַנְעִימִים כְּהִסְתַּכֵּל הַטַּוָּס בְּנוֹצָתוֹ / יָעִיד עַל עַצְמוֹ פִּקְחוּת גְדוֹלָה מֵאָגוּר וְאִיתִיאֵל / וְשֶׁהוּא חָכָם מִדָּנִיֵּאל, / לוּ יִרְצֶה לְהַחֲרִיב הַנּוֹשָׁב וּלְיַשֶּׁב אֲרָצוֹת / לֹא יִבָּצֵר דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת, / מִבִּינָתוֹ יַאֲבֶר נִסִּים שֶׁבַּיָּם / וַעֲצֵי הַשָּׂדֶה כְּתֹם פֶּרַח יִתְּנוּ פִרְיָם. / יֹאמַר שֶׁשִּׂכְלוֹ הַדַּק בְּהֶעָרָה מְעַטָּה / עָיֵל בְּקוּפָא דִּמְחַטָּא, /מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים / מַה שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֲבֵרוֹ בְחַלּוֹנוֹת רְחָבִים וַאֲרְכִּים, / לֹא יֵבוֹשׁ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה / לֵאמֹר: מִי יוֹעִידֵנִי לְהָבִין מָשָׁל וְחִידָה, / הִנֵּה אִתִּי / שֵׂכֶל קוֹלֵעַ אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחְטִיא, / הִנֵּה נָא לִי מְשַׁעֵר חָזָק יִגַהּ שְׁבִיבוֹ / וְכָל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר בֹּא יָבֹא; / לִשְׁאֹב מַיִם אֵינִי צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן / מִבּוֹר שֶׁמֵּימָיו עֲמֻקִּים וְצוֹנֵן / וְאֶצְלִי דָבָר נָקֵל וָהֶבֶל / לְסַפֵּק מְשִׁיחָה בִמְשִׁיחָה וְחֶבֶל בְּחֶבֶל; / דַעְתִּי הַצְּלוּלָה / צוֹלֶלֶת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַעֲמַקִּים בַּמְּצוּלָה / וּמַעֲלָה מִקַּרְקַע הַיָּם פְּנִינִים, / מַגַּעַת וּמַשֶּׂגֶת תַּכְלִית הָעִנְיָנִים / וְכַאֲשֶׁר תֹּאבַד עֵצָה מִבָּנִים / הִנְנִי, בְּלֹא סָפֵק וְשֶׁמָּא וְאוּלַי, / מַהְדַּרְנָא לָהּ מִפַּלְפּוּלַי / בְּתִתִּי לַקּוֹרוֹת / כִּי תִקְרֶאנָה, מְגַמָּתִי וְעֶשְׁתּוֹנוֹתָי, / מַחֲוֵינָא חֲרִיפוֹתַי; / כְּשֶׁלְבִּי יַחְפֹּץ וְיֹאבֶה / לֹא יָנוּס לִי נָס בְּכָל פֹּעַל נָאוֶה; / מְצוּדָתִי פְּרוּשָׂה וְעָבֵדְנָא נַשְׁבֵי / עַל דֶּרֶךְ נָכוֹן אֲגוֹרֵהוּ בְחֶרְמִי וְצָיֵדְנָא צִיבֵי.

בספר וספור וספר – כלי הבריאה, ע"פ פתיחת ספר יצירה. כנפל אשת – כתינוק שלא נולד, נפל, כאישות – בריה שאין לה עיניים, לפי מועד קטן ו ע"ב. אגור ואיתיאל – חכמים קדומים הנזכרים במשלי פרק ל'. מבינתו יאבר נסים שבים – חוכמתו תביא פריחה וצמיחה באיי הים. משחק על הפסוק באיוב ל"ט, כו "הֲ‍מִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ". עיל בקופא דמחטא – [=נכנס בקוף המחט], מסוגל לפלפול ותחכום. יגה שביבו – יזרח ניצוצו. ע"פ איוב י"ח, ה: "גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ". משיחה במשיחה וחבל בחבל – יצירת חבל ארוך כדי להוציא את החכמה, כמשלו של רבי חנינא על חוכמתו של שלמה – שיר השירים רבה א. מהדרנא לה בפלפולי – [=מחזיר אני אותה בפלפולי], שחזור תורה נשכחת על פי עיון, כדברי ר' חנינא (כתובות קג ע"ב). מחוינא חריפותי – [=מראה אני את חריפותי]. ולא ינוס לי נס וגו' – דבר אינו נמלט ממני במעשיי הנאים. מצותי וגו' – אפרוש מערך מלכודות ציד כדי ללכוד את האמת. ועבדנא נשבי – [=ואעשה מכמורות]. אגורהו בחרמי – אצודנו במכמורתי וצידנא ציבי – [=ואצוד
צבאים; צ"ל טיבי]. גם זה מכתובות קג ע"ב.

וְעַתָּה מַה לִי פֹּה לְחַכְמֵי הָעִיוּן הַמִּתְנַשְׂאִים / וּמָה חֶפְצִי לְחֶבֶל נְבִיאִים / וְתַנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים / וְרֻבָּם כְּכֻלָּם יִתְרוֹנָם מִגְרַעַת, / מְזֹהָמִים וְחַסְרֵי הַדַּעַת / וּלְכַלְכֵּל מַחֲלָה וּמְבוּכָה אֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה יִקְרְאוּ בְחִנָּם / בְּיוֹם צַר סָר כֹּחָם עֶזְרָם וּמָגִנָּם, / לָתֵת עֵצָה לַדָּבָר כָּאֶבֶן יִדְּמוּ / נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ / רַבּוּ כְּמוֹ רַבּוּ בִזְמַנֵּנוּ – / חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם כָּאֵלֶה יַשְׁמִיעוּ בְאָזְנֵינוּ / לא יֶחֱשׁוּ לַיְלָה וְיוֹמָם / לְהַגִּיד כַּמָּה הֵמָּה חֲכָמִים בְּעָרְמָם / וְהָאֵיךְ שִׂכְלָם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ וְכַלַּהַב / וּבִתְבוּנָתָם מָחֲצוּ רַהַב / וְהַדַּעַת גּוֹרָלָם מְנַת מִדָּם / וְכֵן תָּמִיד יוֹרוּ חִצֵּי סִכְלוּתָם נֶגְדָּם, / נִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי לָהֶם לְבַדָּם / נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמָשְׁלָהּ וּלְשָׁמְרָהּ / וּבִלְעֲדֵיהֶם לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבָּהּ כְּחִזְרָא, / כִּגְבָבָא דְעַמְרָא. / וְהָאֱמֶת עַל זֶה בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה מְבַקְּשׁוֹ יִמְצָאֶנּוּ: / "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ".

מנת מדם – כמו מנת מידתם. כחזרא כגבבא דעמרא – כקוצים וכגיזות צמר. ראית איש וגו' – משלי כ"ו, יב. 

וְיֵשׁ שֶׁיִתְפָּאֵר שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנִים / יְרֵא אֱ-לֹהִים וְסָר מֵרָע בְּכָל הָעִנְיָנִים / וְאִם יַחֲלִיפוּ מַשְׂכֻּרְתּוֹ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים – / בְּצִדְקָתוֹ אָחַז לֹא יַרְפֶּנָה, יַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ: / מִפְּנֵי שוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ לֹא יְאַבֵּד אֱמוּנָתוֹ / בְּאָזְנֵי בְנֵי חֶלְדּוֹ / יִקָּרֵא אִישׁ חַסְדּוֹ / שֶׁלֹא חָמַד מָמוֹן חֲבֵרוֹ, / אֶת שׁוֹרוֹ / וְאֶת שָׂדֵהוּ, / וְלֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, / מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ / לִנְגֹּעַ בְּפִקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; / כָּל יוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ יְאַמֵַּת וְיוֹדֶה / דיְהָבִינָן לֵהּ עִסְקָא בְלָא סַהֲדֵי; / הַמַּפְקִיד בְּיָדוֹ אֶצְלוֹ לְאַיִן / לְדַקְדֵּק אִם הוּא מָדוּד אוֹ מָנוּי אוֹ דָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן; / לֹא יֵלֵךְ רָכִיל וְלֹא יְכַחֵשׁ / וְלָקַחַת שֹׁחַד לא יִטֶּה לְקוֹל מְלַחֵשׁ; / בִּשְׁכֵנָיו לא יִתֵּן דֹּפִי / וְלֹא כִי תַחַת יֹפִי.

הָאִישׁ הַזֶּה לֹא תִשְׁמַע אֵלָיו כִּי אֵין בּוֹ אֱמוּנָה, / נַהֲפֹךְ הוּא: לֹא יִשְׂבַּע כָּסֶף אֲפִלוּ מִגַּזָּא דְרַחֲמָנָא. / הַמִּתְחַסֵּד בְּגֶזֶל אֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא יוֹשִׁיט – / בִּגְדֵי עֲרֻמִּים יַפְשִׁיט. / וַאֲשֶׁר תְּקַוֶּה מִמֶּנּוּ עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּעֵת הַדִּין יַחְתֹּךְ – / כֻּלּוֹ עוֹשֶׂה שֶׁקֶר וְעָבֵד תּוֹךְ תּוֹךְ. / וְהַמִּתְנַצֵּל עַל הַפִּקָּדוֹן / שֶׁלֹא נָגַע בּוֹ בִשְׁגָגָה אוֹ בְזָדוֹן – / לֹא יַעֲצֹר מָמוֹן חֲבֵרוֹ וְלֹא יַעֲשֶׂה לוֹ אָשָׁם, / צַיִד בְּפִיו, אֵין בַּעַל הַבַּיִת יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵלָיו מִשָּׁם. / וַאֲשֶׁר מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד נוֹצֵר כַּפָּיו, / אוֹטֵם אָזְנוֹ וְעוֹצֵם עַפְעַפָּיו – / בְּחָנֵהוּ נָא בָזֹאת אִם תֹּבֵא, / מְדֹד וְהָבֵא מְדֹד וְהָבֵא / חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא; / אָז יַטֶּה כְלַפֵּי חֶסֶד, יַכְרִיעַ מֹאזְנֶיךָ לְכַף זְכוּת / וּבַעַל רִיבְךָ יִקָבֵר בְּאַלּוֹן בָּכוּת.

וּקְצָת מֵאֵלּוּ הַצְּבוּעִים בְּמַעֲשֵׂה רְמִיּוֹת / גּוֹנְבִים דַּעַת הַבְּרִיוֹת. / מִתְפַּלְלִים בִּיחִידוּת אוֹ בְיַחַד / בְּרֶתֶת בְּזִיעַ בְּאֵימָה וָפַחַד / וְאוּלַי יָנִיחַ תְּפִלִין בִּתְפִלָּתוֹ / וּגְדִילִים עַל כַּנְפֵי כְסוּתוֹ / וּמְזוּזוֹת עַל פִּתְחֵי בֵיתוֹ – /הִתְרַחֵק מֵאֵלֶּה הַרְחָקָה יְתֵרָה, / אַל יְפַתּוּךָ בְּתַחֲנוּן וַעֲתִירָה, / הַבּוֹטֵחַ בָּם סוֹפוֹ יִמַּס וְיִמַּק, / מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂה אָוֶן תַּחַת בֹּשֶׂם מַק. / יֵשׁ מִתְפַּלֵּל בָּעֲנָוָה, / תְּפִלָּתוֹ תוֹעֵבָה. / יֵשׁ שֶׁיֶּעְתַּר אֶל יְיָ מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, / מְרוֹרוֹת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ, לַעֲנָה וָרוֹשׁ. / יֵשׁ זְרוֹעַ רָשָׁע תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ / וְקַרְקַפְתָּא דְמַנַּח תְּפִלֵּי בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ / וְיֵשׁ שֶׁמַּנִּיחַ מְזוּזָה בְּפִתְחוֹ וְלַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ / מַרְבֶּה לֹא לוֹ וְעַל יָד קוֹבֵץ. / וְיֵשׁ מַנִּיחַ צִיצִית בְּכַנְפוֹת עֲדִי עֲדָיִים, / בִּכְנָפָיו נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים./ וְיֵשׁ שֶׁיֵּלֶךְ שְׁחוֹחַ וְעֵינוֹהִי לְאַרְעָא מְטַיְפֵי / וְכָל חֻלְיוֹת הַשִּׁדְרָה יִתְפַּקְּקוּ מִיכַף כָיְפֵי / בְּקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ / וְשֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ.

דיהבינן ליה וגו' – [=שנותנים לו סחורה ללא עדים]. מגזא דרחמנא – [=מגנזי הקב"ה]. ועבד תוך תוך – [=ועושה (קולות) תוך-תוך], ברכות לט ע"א, אולי תוך רמיזה גם לתככים (משלי כ"ט, יג). וקרקפתא דמנח תפילי [=קרקפת שמניחה תפילין], ראש הרגיל בחבישת תפילין. בראשו נגעו – הנגע נמצא בראשו, כנאמר על צרעת הגבחת או הקרחת. ויקרא י"ג, מד. עינוהי לארעא מטיפי – [=עיניו לארץ צופייה]. מיכף כיפי – [=כפוף יכפפו]. בקרבו ישים ארבו – על פי ירמיהו ט', ז, "שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אׇרְבּוֹ".

וְיֵשׁ שֶׁיִּתְפָּאֵר שֶׁהַשָּׁגָתוֹ גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה / וְלִבּוֹ רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה / בָּהּ יָאִיר כְּאוֹר נֹגַהּ וּפָנָיו כִּפְנֵי חַמָּה / כִּי הִשִּׂיגָה יָדוֹ מִסִּפְרֵי הָעִיּוּן לִקְטֹף מְלִילוֹת / כְּנֹקֶף זַיִת בָּעוֹלֵלוֹת, / יַחְשׁב שֶׁיִּבְנֶה עֲלֵיהֶם עִיר וּמִגְדָּלוֹת / יִקְבַּע תְּחוּמִין וְיַצֵּב גְּבוּלוֹת / בְּהַבִּיטוֹ בְּדִלּוּג לְעִתּוֹת הַפְּנַאי שִׁטָּה אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה / יָזִיחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו יִתֵּן כָּל בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה, / יִתְפַּלֵא בְעַצְמוֹ וְיִשְׁתָּאֶה / לֵאמֹר: כַּמָּה בִזְמַן קָרוֹב חָכַמְתִּי אֲנִי נַעֲשֵׁיתִי חַכִּימָא דִיהוּדָאֵי. / בְּפֻסְתָּא וּפַלְגָּא יַחֲלִיט בִּלְבָבוֹ, כָּל רָז לָא אָנֵס לֵהּ וְכָל תַּעֲלוּמָה: / יֵשׁ לוֹ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת בְּכָל פָּרָשָׁה סְתוּמָה, / יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר אִי בְעוּ מִנֵּהּ כָּל חֲלָלֵי עָלְמָא; / בִּמְעַט כְּלָלִים מֵחָכְמַת הַמִּסְפָּר בְּלִי יְדִיעַת שָׁרְשֵׁיהֶם וּפִרְיָם – /לִמְנוֹת עֲפַר הָאָרֶץ אֶצְלוֹ דָבָר שָׁרִיר וְקַיָּם / וּלְשַׁעֵר כַּמָּה טְפִּין יֵשׁ בַּיָּם. / וְאִם בְּחָכְמַת הַשְׁעוּר יִקְרָא יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, / בְּעַצְמוֹ יְשַׁעֵר לִמְדֹּד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם / וְכָל בַּשָּׁלִישׁ רַחֲבֵי אֶרֶץ וּבַזֶּרֶת יְתַכֵּן שָׁמַיִם. / וְאִם בְּחָכְמַת הַתְּכוּנָה יִקְרָא שָׁלשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, / יֹאמַר: הַשָּׁמַיִם לִי הוּא נְהִירין לִי שְׁבִילֵי דִרְקִיעָא.

וְאִם בְּחָכְמַת הַהִגָּיוֹן / יִלְמַד דַּף אֶחָד עִם מַה שֶׁבַּגְלָּיוֹן – / יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ בְּאָזְנֵי הָעַמִּים: / "דַּרְכֵי הַדִּבּוּר לָמַדְתִּי כְּאַחַד הַחֲכָמִים! / הֵבַנְתִּי אָפְנֵי הַהַטְעָמָה וּמַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים, / אֲאַמֵּץ עַל לָאו הֵן וְעַל הֵן לָאו כַּמָּה פְעָמִים, / אֵדַע לְטַהֵר אֶת הַשֶׁרֶץ בִּשְׁלשׁ מֵאוֹת טְעָמִים, / וּבְהֶקֵּשִׁים מְכֻוָּנִים / אֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְאַסְבִּיר לוֹ פָנִים".

וְאִם בְּחָכְמַת הַטֶּבַע אַרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ, / יִתְקָרֵב מְעַט לְצִדָּהּ / בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח, / יַחְשֹׁב שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ מָנָה יָפָה יָרֵךְ וְכָתֵף וְכָל נֶתַח, / לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנוּ מְזִמָּה / לְהַכִּיר טִבְעֵי הַחַי וְצֶמַח הָאֲדָמָה / יֹאמַר כָּאן מְקוֹם שָׁמִיר וָשַׁיִת, / מְלֹא קָנֶה זֶה לְזַיִת. / וּמִזַכּוּת נַפְשׁוֹ הַנְקִיָּה / יְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה / וּלְפִי שֶׁנִּקָּה אוֹתָהּ מִן הַסִּיגִים / יְדַבֵּר עַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׁ וְעַל הַדָּגִים / וְלא נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ חִידוֹת וּמְשָׁלִים / בְּשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְקָלִים.

וְאִם בְּחָכְמַת הָאֱ-לֹהוּת, / יִקַּח מְעַט פְּנַאי וְשָׁהוּת, / יִתֵּן עֵרָבוֹן וְיַד יָשִׁית / שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שִׁעוּרוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית: / סֵפֶר שִׁעוּר קוֹמָה וְסֵפֶר יְצִירָה / נָקֵל אֶצְלוֹ כְּסֵפֶר בֶּן סִירָא. / יֹאמַר שֶׁיָּבִין בְּחַשְׁמַל / אִם הוּא כְּגוֹב גוֹבַי או כַּחֲנָמָל / או שִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר גָּמָל. / לא יִירָא שֶׁיִּשְׂרְפֵהוּ בְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה / אוֹ תֹּאכְלֵהוּ אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, / יִדְרשׁ בִּשְׂרָפִים וְאֶרְאֵלִים / וּמַלְאָכִים קַלִּים / יַגִיד נוֹרָאוֹת / וְעַל אֱ-לֹהֵי הַצְּבָאוֹת / וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת. / יֹאמַר יֵשׁ לִי סוֹדוֹת צְפוּנִים / בְּמָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה וּמַה לְפָנִים, / יַאֲמִין שֶׁדְּבָרָיו עַל קֹדֶשׁ וְצָבָא / אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה.

רָאִיתִי כָאֵלֶה בְּקָבְצוֹ הַסְּפָרִים / צוֹוֵחַ כִּכְרוּכְיָא וְקוֹלוֹ יָרִים / צוֹהֵל וְצוֹוֵחַ כְּקוֹל הַסִּירִים, / נוֹעֵר כְּאַחַד הַחֲמוֹרִים, / נוֹבֵחַ כְּכַלְבֵי הָעֲדָרִים: / כַּמָּה מַרְבֵּה סְפָרִים / שֶׁלֹא הִרְבָּה חָכְמָה, / מוֹסִיף חִבּוּרִים / הוֹסִיף מַכְאוֹב הַבּשֶׁת וְהַכְּלִמָּה.

וְיוֹתֵר רַע מִכָּל זֶה בִּרְאוֹתִי כַמָּה אֲנָשִׁים / תּוֹעִים וּמְשַׁבְּשִׁים / בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִירוֹתֵיהֶם נְזִיד עֲדָשִׁים / עַד שֶׁיַּשְׂכִּילוּ בַּדְּבָרִים הַחֲלוּשִׁים / יְחַבְּרוּ חִבּוּרִים וּפֵרוּשִׁים / בִּדְבָרִים יְקָרִים עֲמֻקִּים וְקָשִׁים,

וּמֵאֵלּוּ שֶׁעִם כָּל אֵלוּ הַמִּינִים הַמְשֻׁנִּים / מַעֲשָׂיו מְכֹעָרִים וּמְגֻנִּים / בְּדַם עֲווֹנוֹ פְּעָמָיו יִרְחַץ / וּלְהַקְרִיב הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי אֶחָיו עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ לֹא חָס / עוֹשֶׁה מַעֲשֵׁה זָמְרִי וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִינְחָס.

אֵלֶּה הֵם מִמִּקְרֵי הֶחֳלִי הַנֶּאֶמָן / אֵין אַחֲרָיו בְּקִרְבֵּנוּ חֳלִי מֵמִית כָּמוֹהוּ בַזְּמָן: / הִשְׁחִית אֻמָּתֵנוּ / וְהֶחֱרִיב בֵּיתֵנוּ, / נִתְפַּשֵׁט בַּגָּלוּת, מֵאֵלֶּה נָפְצָה כָּל הָאָרֶץ נִזְדַּעַזְעָה וְנָזֹלָּה, / שָׁדְיָא תִכְלָה בְּכֻלַּהּ; / מִזֶּה נִתְחַדְּשׁוּ בְּקִרְבֵּנוּ בִּלְבּוּל הַדֵּעוֹת / וְהָאֱמוּנוֹת הָרָעוֹת; / תַּעֲלוּלִים קוֹצְצִים בַּנְּטִיעוֹת / נָתְנוּ סָבִיב לְבֵית הַחָכְמָה מִגְרָעוֹת / עַד כִּי כָל מָחוֹז וּמָחוֹז / דַּעַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֶאֱחֹז. / זֶה תָּמִים עִם אֱ-לֹהָיו בֶּאֱמוּנָה פְשׁוּטָה מִבְּלִי עֹמֶק וַחֲרִיפוּת, / זֶה יַגְשִׁים בְּתֻמּוֹ, וְזֶה יְטַפֵּל בְּקַבָּלָה וְזֶה בְּפִילוֹסוֹפוּת, / וְכָל אֶחָד אוֹמֵר עַל חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ שִׁמְצָה וּגְנוּת: / "חוֹשַׁשְׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת שֶׁמָּא נִזְרְקָה בוֹ מִינוּת, / לֹא כְצוּרִי צוּרוֹ וְלֹא חֶלְקִי כְּחֶלְקוֹ, / בִּכְפִירוֹתָיו מַעֲמִיק וְעִמּוֹ נִמּוּקוֹ, / וְכַמָּה סִפְרֵי מִינִים נוֹשְׁרִים מֵחֵיקוֹ".

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: מֵרֹב עֲוֹנֵינוּ / כְּמִסְפַּר עָרֵינוּ הָיוּ אֱ-לֹהֵינוּ. / וְלֹא בָאנוּ הֲלוֹם וְלֹא הִגַּעְנוּ לְכָאן / אֶלָּא מִפְּנֵי פּוֹרְצִים וְהוֹרְסִים שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כָּל צָרְכָּן, / הֶעֱמִיקוּ חָפְרוּ שִׂיחִין שׁוּחוֹת בֶּאֱרוֹת חֵמָר / וַאֲנִי יָרֵא פֶּן יִמָּשֵׁךְ הָעִנְיָן כֵּן בִּתְלִיָה וּבְמִשְׁמָר; / אִישׁ בֵּא-לֹהָיו יִתְהַלֵּל וְיִתְאַמַּר / עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר.

לקטוף מלילות וגו' –  לאסוף מפירות העיון כמו הלך שעובר בשדה ונוטל מעט גרגרי תבואה (דברים כ”ג’ כו) או מלקט זיתים משאריות המסיק. שיטה – שורת טקסט. בפסתא ופלגא – בדף וחצי (ע"פ גיטין נח ע"א). כל רז לא אניס ליה – [=כל הסודות גלויים לפניו] אִי בְעוּ מִנֵּהּ כָּל חֲלָלֵי עָלְמָא – [=אם ירצו ממנו כל מרחבי עולם] למדוד בשעלו מים וגו' – ע"פ הפסוק "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (ישעיהו מ', יב). נהירין לי שבילי דרקיעא – [=ידועים לי שבילי השמיים], ע"פ ברכות נח ע"ב. שיעור קומה – חיבור מיסטי עתיק הנמנה על ספרות ההיכלות. חשמל – מושג מיסטי המופיע ביחזקאל תלמוד (חגיגה יג ע"א) ובספר הזוהר. גוב גובי וחנמל – מיני חגבים. כקול הסירים – קול הקוצים הנשרפים, משל לצחוק הכסיל (קהלת ז', ו). בטרם יבינו סירותיהם – לפני שיגדלו הקוצים. ע"פ תהלים נ"ח, י. נזיד עדשים – כנראה עניינו כאן חילוף צעיר בבכור, בשל בשאינו בשל. שדיא תכלא בכולה – [=פשט הרקבון בכולו, ראו חולין סד ע"ב]. עד שיבוא אליהו ויאמר – ע"פ שבת קח ע"א.

תמונה ראשית: עמוד מתוך הגדה של פסח המכונה "הגדת האחים", המתוארכת לזמנו ולמקומו של קלונימוס: קטלוניה של המאה הי"ד. מאוסף הספרייה הבריטית.