האתגרים האמיתיים של ההייטק

דו"ח רשות החדשנות שפורסם באפריל עורר סערה תקשורתית. הכותרות הדרמטיות בישרו על "הגירה שלילית של עובדי הייטק" ועל כי "כ-8,300 הייטקיסטים עזבו את ישראל תוך פחות משנה". לצד תופעה זו ציינה רשות החדשנות כי חברות ישראליות מעסיקות כיום כ-440 אלף עובדים בחו"ל תוך פגיעה במשרות פוטנציאליות של ישראלים. האם באמת יש מקום לדאגה?

בניגוד לעמדת רשות החדשנות, הרואה בגיוס עובדים בחו"ל "הפסד משרות" לעובדים ישראלים, זהו מהלך אסטרטגי חיובי. עניין ידוע הוא כי חברות ישראליות מגייסות עובדים בחו"ל בעיקר בתחומי השיווק, המכירות ושירות הלקוחות: תחומים הדורשים כישורי שפה וכן נוכחות והיכרות עם השווקים בחו"ל; תחומים שבהם לעובדים מקומיים בשוקי היעד יש יתרון מובנה. החברות הישראליות ממנפות אם כן את "המוח הישראלי" באמצעות גיוס עובדים מוכשרים שמשווקים את המוצרים והשירותים שלהן ברחבי העולם.

נקודה זו מתחזקת לאור הנתון שהדו"ח עצמו מציין: בישראל יש כ-17 אלף משרות פנויות בתחום ההייטק. במצב כזה, גיוס עובדים בחו"ל מאפשר צמיחה מתמשכת במקום האטה בגלל מחסור בכוח אדם מקומי. נקודה זו מקבלת משנה תוקף כאשר בוחנים את יחסי הסחר עם ארה"ב בעידן טראמפ: היכולת להצביע על מספר ניכר של עובדים אמריקנים המועסקים בחברות ישראליות היא קלף מיקוח חשוב.

מעבר לכך, התגברות התנועה של העסקת עובדים בחו"ל על ידי חברות ישראליות מחזקת את נוכחותה של ישראל בכלכלה העולמית. זוהי התפתחות שמושכת משקיעים מרחבי העולם לבחון את הנעשה בישראל, ומגדילה את זרימת ההון למשק – ערך שעולה לאין שיעור על "אובדן" המשרות המקומיות. בסופו של דבר, פיתוח חברות בין-לאומיות הוא מאפיין מובהק של מעצמה, וישראל ראויה לשאוף למעמד זה.

גל העזיבה של עובדי הייטק מורכב מעט יותר, אך במבט רחב הוא בהחלט צפוי בהקשר ההיסטורי. במצבי משבר וחוסר ודאות, אנשים נוטים לעזוב – כפי שאירע גם לאחר מלחמת יום הכיפורים. עם זאת, המציאות הגלובלית מלמדת שהדשא של השכן אינו בהכרח ירוק יותר: האנטישמיות גואה בעולם והכלכלות הגלובליות מתמודדות עם אתגרים משלהן. ניתן להניח שכאשר המלחמה תסתיים רבים מהם יחזרו.

לצד זאת, יש לזכור כי גם מי שבוחרים ברילוקיישן זמני או ממושך עשויים להמשיך לתרום לישראל – ישירות, באמצעות עבודה בחברות ישראליות מרחוק, או בעקיפין, כשגרירים של התעשייה הישראלית בעולם. במקביל, יש גם תנועה בכיוון ההפוך: ישראלים שחוזרים לארץ מביאים עימם ידע וניסיון המעשירים את התעשייה המקומית.

אכן, דרוש לנו שיפור דרמטי במאמצים לעידוד חזרתם של כישרונות ישראליים. אלא שהמדינה עדיין מתמודדת עם סוגיות מיסוי מורכבות המקשות על ישראלים להחליט לחזור, במיוחד בשל האתגר של "ניתוק תושבות" הדורש היעדרות ממושכת מהארץ. העלאת גל העזיבה אל התודעה יכולה למנף את הטיפול בבעיה זו ובאתגרי עלייה אחרים, בייחוד עלייתם של אלה העשויים לתרום רבות להתפתחות הכלכלית והמדעית של ישראל.

מקום לדאגה: בסיס חדש למס

מגמה שמעוררת חשש אמיתי היא הנטייה הגוברת של חברות ישראליות חדשות להתאגד בחו"ל. תופעה זו התעצמה עם הרפורמה המשפטית, שגם תומכיה יכולים להודות שהיא נבנתה ונוהלה בחובבנות ויצרה בעיקר אי-ודאות. בהמשך, היציבות שוב התערערה עם החלתה של רפורמת המיסוי של חברות ה"ארנק": תיקון מס המרחיב מיסוי על חברות שנוצרו כתרגיל חשבונאי להפחתת תשלומי מס. רפורמה זו נבעה מצורך תקציבי מיידי ולא מראייה אסטרטגית של השוק, וניכר כי הממסד אינו מבין את המציאות התחרותית הגלובלית ואת הצרכים העסקיים המשתנים.

ההתפתחויות הטכנולוגיות מובילות את העולם לעבר מודל שבו יותר יזמים יפעלו כעצמאים עם מערך של כלים מבוססי בינה מלאכותית. החברות שיזמים אלה מקימים עשויות להפוך לחברות ענק ולהניב, בעזרת  צי של בוטים, שגשוג רב למדינת ישראל.  זה יקרה רק אם תשכיל המדינה למשוך אותן להירשם אצלנו. כיום המצב רחוק מכך. היתרון התחרותי של ישראל אינו נמדד מול החוק העות'מאני לאגודות משנת 1909, אלא מול זירת הפעולה העסקית בדובאי, בארה"ב ובמוקדי חדשנות אחרים.

השאלה איך ישראל נתפסת בעולם, והאם משקיעים מאמינים בסיכוי שמתרחש פה משהו שונה, ייחודי, פורץ דרך ומהיר, היא דרמטית. החשש להפסד הגדול טמון כאן: כשחברות ישראליות בוחרות להתאגד בחו"ל בגלל תנאי תשתיות מיושנים, תקשורת לקויה (כולל זמינות טיסות), רגולציה נוקשה, בעיות מכס, או מיסוי שעשוי להיראות להן דרקוני. בעידן שבו מהירות היא מדד הצלחה מרכזי, הסחבת בבירוקרטיה הישראלית וחוסר ההבנה והפעולה של שרי הממשלה בנושאים קריטיים אלה הם נטל כבד על התעשייה.

פעם אחר פעם אנחנו מפספסים את האפקט הפסיכולוגי. מעבר לנכונות האובייקטיבית של מהלכים, רצף של אירועים משפיע על התודעה וההשפעה המצטברת פועלת גם על התת-מודע. למי שמקים עכשיו חברה חדשה, למשקיעים, לחברות גלובליות ולאנשי העסקים בעולם, פחות חשוב אם השינויים והאירועים היו מוצדקים. אם מערערים יציבות ויוצרים רצף שלילי, קשה אחר כך לשקם אמון.

סכנה נוספת טמונה בשינויים הצפויים בתחום התעסוקה ובהשפעתם על ההכנסות ממיסוי. לפי חישוב גס, כאשר מחשבים את המיסוי (כולל הנחה של 2.5 נקודות זיכוי) על השכר הממוצע של עובדי ההייטק (32.3 אלף שקל לחודש) ומכפילים במספר עובדי ההייטק (שני הנתונים לפי דו"ח רשות החדשנות האחרון), מס ההכנסה גובה כ-33 מיליארד שקל בשנה מעובדי ההייטק. ההתפתחות המהירה של הבינה המלאכותית בתחום התכנות צפויה להשפיע על תעסוקת המתכנתים, ושינויים אלו עלולים לפגוע בהכנסות המדינה ממיסים. אומנם לפי חישוב אחר (שעשיתי בעזרת בינה מלאכותית) המדינה גובה משכר המתכנתים "רק" 22–25 מיליארד שקל בשנה; אולם גם זה סכום הראוי להתכבד בו, שלא לדבר על כך שגורמים בשוק טוענים שהמספר דה-פקטו גבוה כפליים.

הדו"ח מציין ירידה של כ-5,000 מועסקים בהייטק בשנת 2024 לעומת שנת 2023, ירידה ראשונה מזה עשור, וזו עשויה להיות רק הסנונית הראשונה של מהפכת הבינה המלאכותית. רשות החדשנות מציינת בתחילת הדו"ח שהבינה המלאכותית משפיעה על התעסוקה בהייטק, אך נמנעת מניתוח מעמיק של השלכות אלו. אף שמדובר במקור הכנסה מרכזי למדינה, ניכר כי אין תוכנית מגירה למצב של התכווצות התעסוקה בתחום זה, ובתקציבה האחרון הממשלה לא נתנה עדיפות מיוחדת להשקעות בתשתיות צמיחה חדשות.

מקום להרחבה: ענף הפיננסים

ישראל זקוקה בדחיפות לפיתוח תעשייה משלימה שתחזק את בסיס המס ותרחיבו. שני המועמדים הבולטים הם ייצור מתקדם ופיננסים. בהתחשב במגבלות הבירוקרטיה ושטח המדינה, פיתוח ענף הפיננסים מציג פוטנציאל מיידי יותר. יש צורך דחוף להשוות את תנאי המיסוי והרגולציה לאלה הקיימים בארה"ב, כדי למשוך לישראל מנהלי קרנות גידור, קרנות פנסיה ומכשירי השקעה מגוונים – רבים מהם יהודים. באופן אישי אני יודע שיש בכך עניין רציני מצד מנהלי קרנות.

פיתוח תעשייה פיננסית עתירת נכסים, המתאפיינת בזריזות ובתחכום, יכול להוות מנוף משמעותי לכלל הפעילות הכלכלית של ישראל. חישוב שעשיתי עם שותפים מקרנות גידור אמריקניות ואנגליות העלה שניתן לייצר תשלומי מס של כ-1.4 מיליארד דולר בתוך חמש שנים ו-2.8 מיליארד דולר בתוך שמונה שנים. יש פה הזדמנות פז גם להעלות אנשים מוכשרים לישראל וגם לייצר קטר נוסף למשק ובסיס מס שיחפה על אובדן הכנסות ממקורות אחרים. כל שנחוץ זה להשוות את התנאים המיסויים והרגולטורים לאלה שבארה"ב.

אומנם בראשית הציונות הייתה סלידה מעיסוקים פיננסיים, אך המציאות הכלכלית העכשווית מחייבת גישה מעודכנת. כפי שנכתב: "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ" (דברים ט"ו, ו). אם חפצה ישראל לדאוג לתושביה ולהפיץ את ערכיה בעולם, עליה לחשוב כמעצמה כלכלית ולכוון את צעדיה בהתאם.

תמונה:

מייקל אייזנברג הוא שותף-מנהל בקרן ההון סיכון Aleph, מחבר סדרת הספרים 'עץ החיים והכסף' ויו"ר השומר החדש.