אם להיטלר היה טיקטוק

בשבעה באוקטובר 2023, בשעה 6:33, צייץ המשפיען העזתי מוחמד סמירי: ״גיהינום מתרחש כעת במקום שבו אני חי. התפללו עבורנו. עזה״. הציוץ פורסם בשעה שלא היה חייל ישראלי אחד בעזה. למעשה, הטרגדיה הגדולה שלנו היא שבשעה הזאת כמעט שלא היו חיילים גם בעוטף עזה. טבח שמחת תורה טרם התחיל, אך הפרופגנדה כבר פעלה. האם מוחמד סמירי, עמודי הרשת של "סטודנטים למען צדק בפלסטין" וערוצי תוכן נוספים ברשתות החברתיות הם, כפי שנטען במקומות שונים, כלים מתואמים וממומנים שנועדו להשפיע על מוחות במדינות מערביות?

סמירי הוא חלק ממערך משפיענים עזתים (וגם לא עזתים) המהדהדים את תעמולת חמאס בארה"ב ובאירופה. אליו מצטרפים כוכבים נוספים. מועתז עזאיזה, למשל, שדיווח בזמן אמת מטבח חמאס בעוטף תחת הכותרת העולצת "העזתים נכנסים להתנחלויות!",^[1] ואף זכה להיכלל ברשימת 100 המשפיעים של מגזין טיים כהוקרה על עבודתו. או ג׳קסון הינקל, יוצר תוכן אמריקני שמעלה לרשתות תכנים קונספירטיביים נגד ישראל, נגד אוקראינה וגם נגד ארצות הברית, כולל סרטונים שטוענים שצה"ל הוא זה שבאמת רצח את קורבנות הנובה.^[2]

אותם "משפיענים" מצליחים לא רק בזכות התוכן המעניין שלהם. חברת סייבר ישראלית חשפה איך רשת מתוחכמת של בוטים ואווטארים פיקטיביים מהדהדת את תוכניהם עד שהם הופכים ויראליים, דוחקים לשוליים דיווחים אחרים וזוכים להיות מצוטטים בתקשורת הממסדית.^[3] כך משתלטים תוכני התעמולה הללו על התודעה המערבית דרך המסכים השוכנים בכף ידם של כל אזרח ואזרחית באמריקה ואירופה.

צונאמי השנאה לישראל – וכפי שנראה, גם הקיטוב החברתי הגובר – בקרב צעירים במערב הם פרי אסטרטגיה מחושבת של מדינות המבקשות להרוס את הדמוקרטיה הליברלית מבפנים, באמצעות ערכיה שלה. בעוד אנו עוקבים מקרוב אחרי מפעלים לייצור נשק מתקדם של אויבינו (וכשצריך, משמידים אותם), אנחנו מתעלמים כמעט לגמרי מארבעה מפעלי-ענק של ייצור נשק להשמדת הדמוקרטיות הליברליות, עם דגש מיוחד על ישראל.

ארבע מדינות עיקריות מקדישות חלק ניכר מהאסטרטגיה הלאומית ארוכת הטווח שלהן למלחמת ההשפעה על מוחות צעירים במערב: רוסיה, סין, איראן וקטר מבקשות לערער על הסדר המערבי המונהג על ידי ארצות הברית מאז תום מלחמת העולם השנייה וביתר שאת מאז תום המלחמה הקרה. למדינות הללו אין חיבה יתרה לשמאל או לימין במדינות הדמוקרטיות. לא משנה להן אם נתניהו או גנץ ירכיבו ממשלה, אם טראמפ או ביידן ינהיגו את ארה"ב. הן ממוקדות בשסעים החברתיים, בחוסר האמון בין האזרחים למוסדות השלטון ובין האזרחים לבין עצמם. הן מבקשות ללבות מתחים, לטפח תאוריות קונספירציות ולזרוע סימני שאלה, לערער את תפיסת המציאות, להחליש את האמון במסרים ה"רשמיים" ולעודד קרעים בין מדינות מערביות ובתוכן.

ואחד ממפעלי הדגל של חילות השקר שהן מפעילות הוא קמפיין הדה-לגיטימציה למדינת ישראל.

למי אכפת?

מחקר של מכון PEW הבוחן את התמיכה בישראל בקרב הקהל האמריקני הציג באפריל האחרון נתון מטריד במיוחד: רוב האמריקנים מביעים עמדות שליליות כלפי ישראל. ^[4]הקריסה בולטת במיוחד בקרב קהלים אוהדי המפלגה הדמוקרטית, אבל גם בקרב ימנים צעירים, כמחצית אינם אוהדים את ישראל. מספרים דומים תועדו גם במחקר של מכון גאלופ באותה תקופה.^[5] בסקר "הרווארד-האריס" הבוחן את עמדות האמריקנים בתחומים מרכזיים, שהתפרסם ביוני האחרון, נרשמה תמיכה של 25 אחוזים בחמאס בעימות בעזה. בגילי 18–24, 47 אחוזים כבר תמכו בחמאס. כמעט חצי מהצעירים ענו שהם תומכים בארגון טרור אסלאמיסטי במאבקו נגד מדינה דמוקרטית.

המחקרים מאששים את מה שכולנו יודעים: הצעירים בארה"ב מחזיקים בדעות יותר אנטי-ישראליות מאשר המבוגרים. יש סברה – או משאלת לב – שכאשר יתבגרו הללו ויצטרפו לעולם האמיתי, הם יתמתנו בדעותיהם ויזנחו את חיבתם לארגון הטרור. אבל אין לנו ערובה לכך. למעשה, השאלות בסקר של הרווארד-האריס מעידות על אהדת יתר לחמאס הגוברת עם כל ירידה בקבוצת הגיל, מה שעשוי לרמוז על תהליך של רדיקליזציה אנטי-מערבית שמעמיקה מדור לדור ומעשור לעשור.

הנרטיבים השקריים, האינפורמציה המוטעית והצגת הישראלים והיהודים (או בכינוי המכובס החדש "הציונים") כקלגסים רצחניים, קונים אהדה בקרב קהל גדל והולך של צעירים במערב. הללו – פעמים רבות תלמידים באוניברסיטאות המובילות שימלאו בעתיד תפקידי מפתח בממשל, בכלכלה ובתקשורת – מניעים שני תהליכים שליליים ביותר.

הראשון הוא הפעלת לחצים על ישראל, המקשים עליה להגן על עצמה בשדה הקרב. עם פתיחת המלחמה, ישראל החליטה להילחם נגד חמאס בכלים שהיא מכירה: טנקים, מטוסים, טילים. בזירה הזאת יש לצה"ל עדיפות על חמאס ועל יתר ארגוני הטרור שלגבולותינו. אין פרופורציות בין כוח האש ואיכות הטכנולוגיה של צה"ל לבין אלה של חמאס. אבל סינואר, שבוודאי הכיר את פער הכוחות הזה כשהחליט לצאת לקרב, הִנדס מלחמה אחרת לגמרי, מלחמת תודעה. זירותיה של מלחמה זו נמצאות בטיקטוק ובטלגרם, במדשאות הקמפוסים ומעל דפי הניו-יורק טיימס. כלי הנשק של האויב הם שקרים וקונספירציות, הכחשת טבח 7 באוקטובר וכריכת השקרים ברעיונות פוסט-מודרניים ופוסט-קולוניאליים התפורים למידותיהם של קהלי היעד. במלחמה הזאת אנחנו מפסידים, בגדול, וההפסד הזה מיתרגם לשלשלאות הנכרכות סביב רגליה וידיה של ישראל.

עם פתיחת המלחמה, ממשל ביידן תמך במאמצי ההגנה של ישראל והוכיח את ידידותו. נאום ביידן הראשון היה כמו מים צוננים להולך במדבר הלוהט. אולם ככל שגברה התעמולה האנטי-ישראלית בטיקטוק וב-CNN, ככל שהעמיק קמפיין הדה-לגיטימציה שהציג את ישראל כמדינה קולוניאלית לבנה שנישלה את הפלסטינים מאדמותיהם, כן גבר הלחץ על הממשל האמריקני (כמו גם על ממשלות אחרות בעולם) והטון החל להשתנות. לפתע התעכבו משלוחי נשק. לפתע גבר הלחץ להפסיק את הלחימה.

בחירתו של טראמפ לנשיאות, והגל האדום (הרפובליקני) בסנאט ובקונגרס, מבטיחים הקלה זמנית בלחצים – חרף מגמות אנטי-ישראליות ואף אנטישמיות גוברות בתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה – אך בטווח הארוך האתגרים רק מתגברים. כך מכיוון הדמוקרטים, לכשיחזרו לשלטון, וכך מכיוונן של מדינות ידידותיות ברחבי המערב.

קמפיין הדה-לגיטימציה תדלק גם את הלחץ מצד מוסדות המשפט הבין-לאומיים. צווי המעצר שהטיל בית הדין הפלילי הבינלאומי על ראש ממשלה ושר ביטחון ישראלים הם תקדימיים ועלולים להתרחב בעתיד לצווי מעצר לקציני צה"ל ובכירי ממשל.

הלחצים הדיפלומטיים והמדיניים כובלים את ידי המדינה בהווה, ושלשלאות נוספות, בדמות חרם אקדמי ולחצים תרבותיים וכלכליים, מאיימות על עתידנו ארוך הטווח. השפעתן של אלה אינה מורגשת כל כך, נכון לעכשיו, אבל אם נתעלם מנורות האזהרה, הבעיה עלולה להתפתח לממדים הרסניים בהרבה.

התהליך השני שמניע קמפיין השקר הוא השלכת יהודים, כמעט בכל פינה בעולם, עשרות שנים לאחור, בחזרה למציאות שבה אינם חשים בטוחים. ההפגנות הראשונות נגד ישראל פרצו כבר ב-8 באוקטובר,^[6] כשישראל טרם זיהתה את רוב הגופות מהטבח ההמוני שהתחולל בעוטף. מחבלי חמאס עוד שהו בתוך גבולות ישראל כאשר חברת הקונגרס האמריקני אלכסנדרה אוקסיו-קורטז הצהירה בהפגנה שהיא "מגנה את חמאס", אבל קראה להפסקת אש מיידית,^[7] כלומר – אסור לישראל להגיב על טבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה. יממה לאחר מכן כבר נשמעו  בלב ניו-יורק, העיר בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם, קריאות לעבר יהודים תומכי ישראל: "נהרוג את כולכם!".^[8] בהמשך חזינו בתלישת תמונותיהם של חטופים ישראלים; במורה יהודייה בבית ספר בקווינס שנאלצה להסתתר מפני תלמידים שזעמו על כך שהביעה תמיכה בישראל;^[9] ביהודים שהעדיפו להסיר את מזוזות בתיהם בגרמניה לאחר השחתת דלתות בתיהם על ידי פורעים אסלאמיסטים; ביהודים ששינו את שמם באפליקציות הסעות כמו אובר כדי שיוכלו לתפוס נסיעה בבטחה.

משיכת הכתפיים הרפה אל מול מפעלי השקר וההסתה נגד העם היהודי, נגד ישראל ונגד המערב, היא הרסנית. המחירים של מלחמת התודעה יאמירו וילכו. הנרטיבים המופצים כעת יחלחלו כמו מים שקטים ומורעלים לתודעה של דורות שלמים במערב, והם עלולים להתפרץ בעתיד בשיטפון של אנטישמיות. מה שחווינו במלחמה הזאת עשוי להיות קדימון למה שיביא העתיד.

במאמר זה נחשוף את ארבעת מפעלי השקרים העיקריים שמפעילות נגדנו קטר, איראן, רוסיה וסין, שכולם חלק ממסגרת אסטרטגית מרחיקת ראות שמטרת העל שלה היא החלשת הגוש הדמוקרטי-מערבי. אשתף גם פרקים מסיפורי האישי, כעובד לשעבר בטיקטוק, הרשת החברתית שאני מזהה כרכיב חשוב של מכונת הדיסאינפורמציה. לסיום אבקש להציע עקרונות לתוכנית לאומית לבניית יכולות בשדה הקרב התודעתי. זהו רק פתרון אחד מבין מגוון צעדים שנצטרך לנקוט, הנמצאים ברובם מחוץ למסגרת הממשלתית. רוב המלחמה של העם היהודי והמערב תצטרך להיעשות על ידי החברה האזרחית. ובכל זאת, כיוון שניהלתי את ההסברה של הממשלה ואני מכיר את המערכות, יכולותיהן, מגבלותיהן והמבנה שלהן, תרומתי הייחודית כאן היא אולי ההצעה לבניית יכולות בתוך המערכות הממשלתיות.

מעצמות השקר

רוסיה

שורשי מערך השקרים הרוסי נטועים עמוק בתקופה הסובייטית, אז פותחה תפיסה של "מערכה חשאית עולמית מתמדת" (מחע"מ).^[10] הקג"ב לא הסתפק באיסוף מידע בלבד, אלא התמחה בחתרנות מדינית-פוליטית שיעדה האסטרטגי הוגדר כ"פירוק שקט של בריתות עוינות". הרוסים האמינו שהתפוררות ברית המועצות לא נבעה מחולשות המשטר הקומוניסטי, אלא מעליונות המערב במאבק התודעתי. על כן כשפוטין – קצין קג"ב לשעבר, שהתמחה בדיסאינפורמציה – עלה לשלטון, הוא החיה את המחע"מ בגרסה מודרנית.

עם המהפכה בטכנולוגיות המידע עודכנה תפיסת המלחמה הרוסית. כיום חלק ניכר מהעימותים הבין-לאומיים מתנהלים במישור התודעתי, כשאמצעי התקשורת, הסייבר והגופים האזרחיים רתומים למבצעי מידע. לפי הדוקטרינה הרוסית העדכנית, ניתן לשנות ערכים של אומות שלמות ולהביא להכנעתן ללא לחימה קלאסית. הרמטכ"ל הרוסי ולרי גרסימוב, למשל, הגדיר אירועי מחאה המוניים כ"אמצעי לחימה חדש". רכיב מרכזי באסטרטגיה הרוסית הוא שמלחמה, במהותה, היא תקיפת התודעה של משתתפיה.

שלב ראשון בשיטת ההפעלה הרוסית הוא יצירת דיסאינפורמציה ה"מתחפשת" למידע אמין. מבצע "דופלגנגר" הרוסי, שנחשף ב-2022, מדגים את התחכום הגובר של מערך הדיסאינפורמציה של הקרמלין. עם תחילת המלחמה באוקראינה, רשת של אתרים מתחזים המדמים אתרי חדשות מובילים באירופה החלה להפיץ תעמולה פרו-רוסית ואנטי-אוקראינית. רוסיה רכשה יותר מחמישים שמות דומֵיין שחיקו 17 גופי תקשורת מוכרים כמו 'בילד' הגרמני, 'הגרדיאן' הבריטי ו-ANSA האיטלקי. היא העתיקה את העיצוב שלהם באופן מדויק והחלה להפיץ כתבות מזויפות לקהלים שונים באירופה.

הרוסים יצרו מערכת שלמה סביב האתרים המזויפים. לא רק כתבות ייצרו, אלא גם סרטונים מקצועיים המתחזים לתוכן חדשותי וסקרים מזויפים. את הכול הפיצו ברשתות החברתיות. לדוגמה, אתר המתחזה לסוכנות הידיעות האוקראיניתRBC  פרסם סקר שטען כי 68 אחוז מהאוקראינים מעדיפים לחיות ברוסיה – ואז הפיץ את המידע השקרי דרך אתר שהתחזה ל'בילד'. התוכן הפרו-רוסי חזר על הנרטיבים המוכרים: אוקראינה היא מדינה נאצית וכושלת, והסנקציות המערביות פוגעות באירופים עצמם.

השלב השני בשיטה הוא הפצת המידע הכוזב ביעילות. יבגני פריגוז'ין בוודאי זכור לכם מהאפיזודה הסוערת של חודשי חייו האחרונים. האיש שהוביל את "כוח ואגנר" – מיליציה פרטית מחומשת היטב, שמילאה תפקיד לא מבוטל במאמצי המלחמה הרוסיים – מרד בצבא הרוסי, ולבסוף מצא את מותו בתאונת מטוס מסתורית. מחקרים שצוטטו על ידי הממשל הבריטי חשפו כי נוסף על פעילותו בעסקי הצבאות הפרטיים, פריגוז'ין הפעיל בסנט-פטרבורג חוות טרולים ובוטים שהפיצו תכנים אנטי-אוקראיניים ופרו-רוסיים. "אנחנו לא יכולים לאפשר לקרמלין ולחוות הטרולים המפוקפקות שלו לפלוש למרחבים המקוונים שלנו עם השקרים שלהם על המלחמה הלא-חוקית של פוטין", אמרה שרת החוץ הבריטית דאז, ליז טראס.

חוות הטרולים המפוקפקות ומבצעי ההשפעה הרוסיים מופעלים במסגרת חברה רוסית הנקראת "הסוכנות לחקר האינטרנט" IRA)). אחד מאותם מפעילי טרולים חשף בריאיון נדיר לוושינגטון פוסט איך נראה מפעל השקרים הרוסי מבפנים:

מרגע שהגעתי הרגשתי כמו דמות מתוך הספר 1984 של ג׳ורג׳ אורוול, במקום שבו עליך לכתוב שלבן הוא שחור ושחור הוא לבן … עבדנו בשתי משמרות בנות 12 שעות כל אחת, יום ולילה. היינו צריכים להגיע בדיוק בזמן … אתה מבלה את כל היום בחדר עם וילונות מוגפים ועשרים מחשבים.^[11]

זרועות נוספות של מכונת התעמולה הרוסית פועלות דרך התקשורת המסורתית, עם תחנות טלוויזיה ורדיו. רשת RT וספוטניק הן הזרועות הבינלאומיות הרשמיות והגלויות של מערך ההשפעה הרוסי. כיום RT משדרת בשש שפות עיקריות: אנגלית, ספרדית, ערבית, צרפתית, גרמנית ורוסית. המימון שלה, לפי הערכות של ממשל ארה"ב המתבססות על דיווחים רוסיים שונים, עומד על בין 300 ל-440 מיליון דולר בשנה. רשת ספוטניק פועלת בשפות רבות, ביניהן ספרדית, אנגלית וצרפתית, אך גם שפות נישתיות יותר, ומציגה את עצמה כ"ספק חדשות אלטרנטיבי המשרטט תמונה מאוזנת יותר מהתקשורת המערבית".

הרוסים יודעים שלא יוכלו לשכנע אמריקנים או אירופים לתמוך בפוטין. זאת לא המטרה. המטרה היא לייצר כאוס אינפורמטיבי כך שאנשים כבר לא ידעו למי להאמין.

האסטרטגיה הרוסית להחלשת יריבים בעולם המערבי מכונה "גישת הפירוק מבפנים". במקום להתעמת עם המערב בעימות צבאי ישיר, רוסיה מחזקת כל קצה בקשת הפוליטית: היא תומכת בימין הקיצוני ובו בזמן בשמאל הרדיקלי, באתאיסטים מיליטנטים ובנוצרים פונדמנטליסטים, בתנועות לאומניות ובקבוצות אנטי-לאומיות. המטרה אינה לקדם אידאולוגיה ספציפית אלא לקטב, להחריף את המתחים החברתיים ולהחליש את הדמוקרטיות המערביות מבפנים.

המעורבות הרוסית במלחמת התודעה עלתה לשיח האמריקני והעולמי עם חשיפת ניסיונות ההשפעה של רוסיה על בחירות 2016, אז רוסיה הפעילה טרולים ובוטים וביקשה לפגוע בסיכוייה של המועמדת לנשיאות קלינטון. הפעולות הללו תפסו חלק נכבד מהקשב הציבורי, אף שהיוו רק את קצה הקרחון. עוד לפני הבחירות הפעילו הרוסים את השפעתם במטרה להרחיב כל סדק חברתי שאיתרו.

הסדק הבולט ביותר שניצלו היה המתח הגזעי, במיוחד בשנים שלאחר עליית תנועת Black Lives Matter. מצביעים פוטנציאליים שחורים, בעיקר במדינות מתנדנדות, היו הקהל העיקרי שבו השקיעו הרוסים את משאביהם. הם טורגטו על ידי מודעות פייסבוק ממומנות שהעצימו את הזעם על האלימות המשטרתית נגד שחורים והפיצו הזמנות להפגנות ומחאות.

מן העבר השני, עמודים פיקטיביים שהופעלו על ידי חוות הפרופגנדה הרוסיות פנו לקהל שמרני וימני. עמודים עם שמות כמו "להיות פטריוט!" תיארו את המחאות של השחורים כמתקפה נגד שוטרים אמריקנים. חלקם השתמשו בתמונות של שוטרים הרוגים וטענו – באופן שקרי – שהם נרצחו על ידי שחורים. הרוסים, כמובן, לא התעניינו בזכויות השחורים ולא בחיי השוטרים. הם פשוט שפכו שמן למדורה היכן שיכלו. יותר מ-66 אחוזים מהפרסומים שהגיעו מסנקט-פטרבורג כוונו אל הפצע האמריקני הפתוח של המתחים הגזעיים.

הרוסים השתמשו גם במתחים דתיים, כשפברקו פרסומים של תנועות מוסלמיות וטענו שהן תומכות במועמדים דמוקרטיים כאלה ואחרים. והם הגיעו אפילו עד הזמרת בִּיוֹנסֶה. לקראת הופעה של ביונסה בסופרבול, אירוע הספורט הגדול ביותר באמריקה ומאחרוני הסמלים הלאומיים המאחדים שנותרו, ניסו הרוסים לעורר הפגנות בעד ונגד ביונסה מחוץ למגרש הפוטבול, ככל הנראה במחשבה שהסטת תשומת הלב מחגיגה של אחדות אמריקנית סביב ספורט ומוזיקה להפגנות מקטבות תשרת אותם.

כשנה וחצי לאחר הבחירות פרסמה רשת NBC מאגר נתונים של יותר מ-200 אלף ציוצים ברשת X שפורסמו על ידי חשבונות שלקחו חלק בקמפיין ההתערבות הרוסי בבחירות בארה"ב, והופעלו ברובם ממפעלי הטרולים של פריגוז'ין. ב-2022, חודשים מעטים לפני מותו, הודה פריגוז'ין עצמו בבחישה הרוסית בדמוקרטיה האמריקנית כשכתב בפלטפורמה הרוסית המקבילה לפייסבוק, VKontakte: "התערבנו [בבחירות בארה״ב], אנחנו מתערבים ונמשיך להתערב".

ישראל על הכוונת הרוסית

בשנתיים האחרונות, סביב הקרע החברתי והמחאות נגד הרפורמה המשפטית, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, רוסיה הפנתה את הכוונת של מכונות התעמולה שלה לעבר ישראל – בתעמולה שקרית לפירור המארג החברתי הישראלי, ובקמפיינים בין-לאומיים שנועדו להחליש את ישראל בשדה הקרב ולהוציא את דיבתה כמדינת טרור כובשת ואלימה.

בזירה הפנים-ישראלית הפעילה רוסיה את מערך הדופלגנגר כדי להרחיב סדקים חברתיים בין אזרחים ישראלים. מחקר מאלף של ה–INSS חושף כי בלילה אחד בלבד, ליל 20 בנובמבר 2023, הפעילו הרוסים יותר מ-2,000 חשבונות פיקטיביים שפרסמו כמעט 3,000 קישורים לכתבות שקריות באתרים המתחזים לאתרים ישראליים כגון 'וואלה' ו'ליברל'.^[12] מדובר בתעשייה שלמה המייצרת פריטי חדשות מזויפים על בסיס יומי, והדיסאינפורמציה מותאמת בזריזות לאירועי אקטואליה בישראל. חלק מה"פרסומים" נוקטים שפה קשה נגד "השמאלנים-ליברלים משתפי הפעולה של חמאס". אחרים מנסים להסית נגד הימין. אחרים נגד אוקראינה.

הקמפיינים הבין-לאומיים נגד ישראל, מצידם, ניסו להשיג שלוש במכה אחת: ראשית, הם תרמו לפילוג במערב באמצעות ליבוי המחלוקת בין תומכי ישראל לתומכי הפלסטינים; שנית, הם הסיטו את תשומת הלב הציבורית מהמלחמה באוקראינה; ולבסוף, הם היו חלק ממגמה גוברת של מאמצים רוסיים לשחוק את הלגיטימיות של קיום מדינת ישראל.

בשנים האחרונות חיזקה רוסיה את קשריה עם איראן, שחשיבותה לכלכלה הרוסית גברה עם תחילת המלחמה באוקראינה והסנקציות המערביות. כיום מדובר בברית אסטרטגית של ממש, ולפחות עד המתקפה הישראלית על איראן ביוני 2025, איראן סיפקה לרוסיה כטב"מים תוקפים מסוג 'שאהד' ששימשו להרס תשתיות באוקראינה, ובתמורה קיבלה סיוע טכנולוגי לתוכנית הגרעין והטילים שלה.

אחרי 7 באוקטובר, רוסיה נעמדה לצד חמאס, גינתה את ישראל ותקפה את זכותה להגן על עצמה. בשבעת השבועות הראשונים אחרי המתקפה, חשבונות פייסבוק הקשורים לקרמלין פרסמו 44 אלף פוסטים, לעומת 14 אלף בלבד בשבעת השבועות הקודמים: יותר מפי שלושה.

הקמפיינים הרוסיים מתחילים תמיד ביצירת דיסאינפורמציה על ידי התחזות לכלי תקשורת מוכרים וזיוף כתבות. למשל, כתבות של כלי תקשורת אירופיים כביכול סיפרו כי ישראל היא זו שהפציצה את בית החולים אל-אהלי בעזה, אף שבהמשך התברר שאת הפיצוץ גרם שיגור פלסטיני כושל. אחר כך מופצת הפרופגנדה על ידי משפיעני רשת פרו-רוסיים. המפורסם שבהם הוא ג'קסון הינקל שהזכרנו בפתיחה – אמריקני בעל עמדות פרו–רוסיות קיצוניות, שמתחילת המלחמה עבר מוקד עיסוקו מתעמולה אנטי-אוקראינית לתעמולה אנטי-ישראלית.

לרוסיה, אם כן, מניות זהב בהפצת הסנטימנט האנטי-ישראלי במערב. גופי ביטחון אירופיים ואמריקניים מוטרדים מלוחמת התודעה הרוסית כבר זמן מה, וכעת התעוררנו גם אנחנו אל האיום הזה.

סין

"איציק הסיני" הוא כוכב רשת שפועל בעיקר ביוטיוב ופייסבוק ומטרתו "לקרב בין התרבויות" (הסינית והישראלית) ולהפיג דעות קדומות. בשנים האחרונות, מלבד סרטונים באינטרנט, נהג איציק להתראיין לטלוויזיה הישראלית, היה שותף בסדרת כתבות תיירותיות באתר 'וואלה', ובכלל, היה יקיר התקשורת הישראלית.

שמו האמיתי של איציק הוא שי שיאוצ'י, והוא עובד של "הרדיו הבינלאומי של סין". מדובר בזרוע תעמולה הכפופה למפלגה הקומוניסטית הסינית ופועלת במדינות רבות, בין השאר באמצעות משפיענים מקומיים אבל גם באמצעים אחרים, כאלה שהדליקו נורות אדומות במדינות שונות. האיציקים הסינים הפועלים במדינות שונות הם קצה הקרחון של מבצע השפעה רחב היקף על דעת הקהל העולמית, הנגזר מתפיסה עמוקה ומרחיקת ראות של המשטר הסיני על חשיבותה של שליטה תודעתית.

באוגוסט 2013 נאם נשיא הרפובליקה העממית של סין, שי ג׳ינפינג, ב"ועידה הלאומית לתעמולה ופעולה אידאולוגית".^[13] בנאומו שטח את משנתו שלפיה התפוררות של משטרים מתחילה פעמים רבות בהתפוררות הלגיטימציה האידאולוגית והתודעתית שיש להם, ולכן אסור להזניח את זירת התודעה וההשפעה. "אם לא נצליח לעשות זאת ונשתרך מאחור", טען, "זו תהיה טעות היסטורית ובלתי הפיכה". בנאום ב-2016 אמר שי: "בכל מקום שבו נמצאים הקוראים, בכל מקום שבו נמצאים הצופים, לשם צריכה התעמולה לשלוח את זרועותיה".^[14]

ואכן, זרועות התעמולה עוסקות בהשפעה על דעת קהל במדינות שונות, ובאמצעים שונים, בין בשיתופי פעולה של משפיענים כמו איציק הסיני עם כלי תקשורת מקומיים בין ברכישת כלי תקשורת והטיית הסיקור בהם.

קחו לדוגמה את תחנת הרדיו WCRW המשדרת בעיר החשובה ביותר בארה"ב, וושינגטון הבירה, ונקנתה חלקית על ידי זרוע התעמולה הסינית באמצעות שרשור של חברות. הרדיו עמד למבחן ב-2015 כאשר שרי חוץ מעשר מדינות ביקרו את סין על בנייה של איים מלאכותיים בים סין הדרומי, מתוך מטרה, לטענתם, לבנות מתקנים צבאיים באזור. סין טענה שאלה עלילות שווא, והרדיו בוושינגטון האשים דווקא את אמריקה ביצירת מתיחות. אחר כך התברר שסין אכן הקימה שם בסיסי תקיפה אימתניים, כולל מסלולי הפצצה ומתקני מודיעין.

תחקיר של אתר רויטרס שפורסם ב-2015 מצא יותר מ-30 תחנות רדיו ב-14 מדינות שגרעין השליטה בהן נקנה על ידי הרדיו הבינלאומי של סין. ^[15]מלבד ניסיונות השתלטות על כלי תקשורת במערב והפצת מסרים באמצעות יוצרי תוכן בעלי חזות חביבה, סין פועלת נמרצות גם כדי להביא משלחות עיתונאים ממדינות מערביות לסין, שם הם זוכים לסיורים המתווכים דרך מכונת התעמולה של המפלגה הקומוניסטית.

יש שיאמרו שכלי התעמולה החזק ביותר שמפעילה סין במערב הוא הרשת הפופולרית טיקטוֹק, המוחזקת על ידי חברת 'בייטדאנס' הסינית. לכאורה טיקטוק היא פלטפורמה המיועדת בעיקר לתיעוד חתולים, ריקודים ושיגעונות חולפים של בני נוער, אך למעשה מדובר באחד הכלים המשפיעים ביותר על תפיסות ציבוריות במערב. על פי מחקר של מכון PEW, ב-2024, כ-40 אחוז מהצעירים באמריקה העידו שהם צורכים חדשות בטיקטוק בקביעוּת, ו-52 אחוז ממשתמשי הפלטפורמה העידו שהם צורכים בה חדשות בקביעות (בכך היא הייתה שנייה רק לרשת X, שבה העידו כך על עצמם 59 מהמשתמשים).^[16] מחקר של חברת 'סימילר ווב' חשף שיש יותר צפיות בטיקטוק לסרטונים פרו-פלסטינים מאשר כלל הכניסות לכלל הנושאים בכלל אתרי החדשות בארה״ב.^[17] בשורה התחתונה: אמריקנים ואירופים, בעיקר צעירים אך לא רק, מעצבים את תפיסות העולם שלהם וצורכים מידע וחדשות בטיקטוק. מה שמתרחש בפלטפורמה משפיע ישירות על הגאו-פוליטיקה ועל הלחצים המופעלים על ממשלות וארגונים בינלאומיים.

מה זה אומר לגבי ישראל? מאז 7 באוקטובר, סין בחרה צד: שגריר סין באו״ם טען שישראל "כובשת את הפלסטינים"; נשיא סין ומשרד החוץ הסיני החלו לדבר על "זכות השיבה" של הפלסטינים; במרץ 2024 נפגש אסמאעיל הניה בקטר עם בכיר במשרד החוץ הסיני שאשרר את קשרי סין עם חמאס; ובמרץ 2025 נעמדה סין לצידה של איראן בעניין זכותה להתקדם בתוכניתה הגרעינית.

בהתאם לכך, מתחילת המלחמה עלתה בקרב ישראלים רבים תחושה שטיקטוק מוצפת בתכנים אנטישמיים ואנטי-ישראליים ומשתיקה את יוצרי התוכן הפרו-ישראלים. אני עצמי, כעובד בכיר לשעבר בטיקטוק, התרעתי על כך לחברה במסמך פנימי חריף שדלף לתקשורת האמריקנית והעיד על מנגנוני הטיית תוכן לכאורה, ועל רשת של עובדים בתפקידים רגישים שתומכים בחות'ים, בטרור ובעמדות קיצוניות נגד ישראל.^[18] כך, למשל, כפי שנחשף באתר 'פורבס', סרטונים שנועדו להעלות מודעות לסוגיית החטופים נפסלו בטענה שהם "פוליטיים מדי", בעוד סרטונים ממומנים היטב המציגים ילדים בהריסות של עזה, ומספרים על ההפצצות של צה״ל וההרעבה כביכול, קיבלו אישור להתפרסם ולהציף מסכים של צעירים ברחבי בעולם.^[19]

המסמך שכתבתי להנהלת החברה, ואשר הגיע לשימוע שנערך למנכ"ל טיקטוק בסנאט האמריקני, הוביל לשורה של מחקרים ובדיקות שהצביעו על כך שאכן יש דברים בגו. כך למשל נמצא שעל כל צפייה בסרטון טיקטוק פרו-ישראלי היו 54 צפיות בסרטוני טיקטוק נגד ישראל.^[20] הוול סטריט ג'ורנל פתח, לשם תחקיר, חשבונות חדשים לחלוטין בטיקטוק, ללא היסטוריית צפייה בסרטונים, והגדיר אותם כחשבונות של ילדים בני 13. בתוך זמן קצר הוצפו אותם חשבונות בתכנים מתוך המלחמה בעזה, עם הטיה ברורה נגד ישראל.^[21]

סקר שפורסם בתחילת המלחמה הצביע על התוצאה של ההטיה הזו: שהייה של חצי שעה או יותר בטיקטוק, לפי המחקר, מגדילה את הסיכוי של המשתמש להחזיק בדעות אנטישמיות ואנטי-ישראליות ב-17 אחוז.^[22] כן התגלה שמשתמשים קבועים בטיקטוק נוטים יותר להאמין שיהודים הם אנשים בלתי אמינים בעסקים ולא נאמנים לאמריקה – ונוטים פחות להסכים שלישראל יש זכות להגן על עצמה מפני אויביה.

מכיוון שלא התרשמתי שהמסמכים שכתבתי לחברה או המחקרים החיצוניים שפורסמו הובילו לשינוי של ממש בהתנהלות החברה, בחרתי להתפטר. ידעתי שמנגנון השקרים ימשיך להפיץ דיסאינפורמציה, אך החלטתי לא לתת לכך יד.

האמריקנים החלו לחשוד עוד קודם שטיקטוק משמשת כלי להנדסת תודעה בידי גורמים זדוניים. החשיפה התקשורתית של המסמך שלי העניקה הצצה לניסיונותיה של החברה לטייח את הטיית התוכן שמשרתת את ציר סין-חמאס-איראן. הדברים עלו במחקרים נוספים. מחקר של מכון NCRI מצא בטיקטוק הטיית תכנים ההולמת את האינטרסים של ממשלת סין. ^[23]מחקר נוסף, שפורסם בניו-יורק טיימס, השווה נפח של תכנים שונים בטיקטוק ובאינסטגרם והעלה ממצאים חשודים בכל הקשור לנושאים שבהם יש לממשל הסיני אינטרס מובהק. ^[24]הנפח של נושאים כמו טייוואן, טיבט, המיעוט האויגורי וההיסטוריה של כיכר טיין-אן-מן, למשל, היה מצומצם יחסית לנושאים אחרים. נמצא כי גם תכנים פרו-ישראליים ופרו-אוקראיניים מקבלים פחות חשיפה בטיקטוק. לאחר פרסום המחקר חסמה טיקטוק את הגישה לנתונים הרלוונטיים. ^[25]

חשש נוסף של האמריקנים היה שטיקטוק משמשת זרוע לאיסוף מידע רגיש על אזרחי ארה"ב, מידע שהיא עלולה להעביר לממשל הסיני שכן החוק בסין מחייב אותה לעשות כן לפי דרישה. החשש נסמך על פרסומים שלפיהם טיקטוק הפרה את מדיניות הפרטיות של גוגל ואספה מידע על המשתמשים – כולל מידע ביומטרי^[26] – ללא ידיעתם או הבנתם המלאה, ואף ריגלה אחרי שני עיתונאים של 'פורבס'^[27] באמצעות המידע שנאסף דרך האפליקציה כדי לדעת אם נפגשו עם עובדי טיקטוק וקיבלו מהם מידע. בסופו של דבר, באפריל 2024, החליט המחוקק האמריקני שטיקטוק היא אכן זרוע תעמולה וריגול של הממשל הסיני, המהווה סכנה לביטחון הלאומי. ברוב עצום, דו מפלגתי, העביר הקונגרס חוק שדרש את מכירת החברה לידיים לא-סיניות, ולא – היא תיחסם בארה״ב (נכון להיום, הנשיא טראמפ הקפיא את החלת החקיקה והבטיח שיציל את טיקטוק ויעבירה לידיים אמריקניות).

כעולה מעדויות ודיווחים בעיתונות העולמית, סין מפעילה בשטחה מחנות "חינוך מחדש". לו יכלה, אולי הייתה שולחת את כלל אזרחי המערב למחנות דומים. בהיעדר האפשרות הזאת, הממשל הסיני מסתפק בטיפוח מכונת תעמולה תקשורתית-אינטרנטית עצומה. חלקים ממנה תוארו כאן. חלקים אחרים, כגון ניסיונות למניפולציה על מנועי חיפוש^[28] והפקת תכנים מוטים לטוויטר וליוטיוב המלבינים את פשעי המשטר הסיני, אאלץ להשאיר להזדמנות אחרת.

קטר

קניית האקדמיה

קטר היא השחקנית השקטה מבין הארבע, או לכל הפחות, זו שהצליחה לעבור מתחת לרדאר – עד לאחרונה. מאז ה-7 באוקטובר עלתה קטר לכותרות כמתווכת עיקרית בין ישראל לחמאס וכמי שמארחת את מנהיגי חמאס במלונותיה היוקרתיים. אבל מעל הכול צפה קטר אל פני השטח של התודעה הישראלית בעקבות הקמפיינים לשיפור תדמיתה שהובילו, לכאורה, אנשים מסביבת ראש הממשלה. הדברים הבאים יבהירו עד כמה הסיפור הזה – ככל שהוא מדויק – צריך להדיר שינה מעינינו.

לאחר מתקפת הטילים האיראנית, עלה לשידור ב-BBC פרופסור אנדרס קרייג מקינגס קולג' שבלונדון וטען שאיראן וחיזבאללה פועלות ברציונליות ומנסות להנמיך את הלהבות, בעוד ישראל חוצה שוב ושוב קווים אדומים. ה-BBC לא מצא לנכון לציין את העובדה שהמוסד האקדמי שממנו הגיע הדובר הוא גוף אקדמי שמקבל תרומות נדיבות מקטר, ושהפרופסור עצמו עבד בעבור נסיכות זו.

בריטניה אינה היחידה שחלקים ממוסדותיה נקנו על ידי קטר. המממנת של חמאס השקיעה כחמישה מיליארד דולר באוניברסיטאות אמריקניות המעצבות את דור המנהיגים, אנשי התקשורת ואנשי העסקים הבא של מנהיגת העולם החופשי. המכון למדיניות וחקר האנטישמיות הגלובלית (ISGAP) מנהל מאז 2012 פרויקט מחקר שנקרא 'עקוב אחר הכסף', החוקר מימון זר לאוניברסיטאות בארצות הברית, במיוחד ממדינות המזרח התיכון כמו קטר, וחושף כמה עמוקה ההשפעה של מעצמת הנפט בהיכלי המדע והמידע. כך נמצא, למשל, שבאוניברסיטת ייל התקבלו מעל 15 מיליון דולר לא מדווחים בתרומות מקטר, נוסף על תמיכה קטרית בגופים קיצוניים בקמפוס.^[29] מנגנוני התמיכה יצרו אווירה של הקצנה אנטישמית ואנטי-ישראלית באוניברסיטה היוקרתית, כולל מקרים של צנזור מאמרים של סטודנטים שציינו את זוועות חמאס,^[30] הפגנות בקמפוס הקוראות לאינתיפאדה ועוד. גם אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק קיבלה מקרנות קטריות תרומות בהיקף אדיר שעליהן היא לא דיווחה, וגם שם התפתחה הקצנה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית. ^[31]

קטר מממנת ארגוני סטודנטים רדיקליים כמו "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP), "מוסלמים אמריקנים למען פלסטין" (ANP) ועוד; ארגונים שהשתתפו בהפגנות אנטי-ישראליות בוטות וערכו אירועים עם מרצים כמו ליילה ח'אלד, הטרוריסטית חוטפת המטוסים הידועה לשמצה. אירוע שפחות תפס כותרות בישראל היה מבצע הדבקת "הודעות פינוי" על דלתות חדריהם של יהודים במעונות בקמפוס, כמחאה על הודעות הפינוי של דובר צה״ל לעזתים. אוניברסיטת אמורי שבג'ורג'יה, שבה התבצע אחד ממבצע תליית השלטים הללו, בדקה והחליטה שלא מדובר באקט אנטישמי אלא בפעולת מחאה לגיטימית, הגם שהעלונים המאיימים הופנו נגד סטודנטים יהודים בלי קשר לזיקתם לישראל (לרובם אין כזו), ופגעו בתחושת הביטחון שלהם, ואף כי המעשה נגד את מדיניות הקמפוס לגבי הדבקת עלונים על דלתות חדרי סטודנטים.

קניית התקשורת

אחרי שהתפטרותי מעבודתי בטיקטוק התפרסמה בתקשורת, החלו לזרום אליי פניות מעובדים בטיקטוק וברשתות חברתיות אחרות שנחשפו גם הם להטיה ולשקר, ושיתפו אותי במידע שלא הכרתי. כאשר סרטון בטיקטוק מדווח כדיסאינפורמציה, הוא נשלח לצוות "בודקי עובדות". שם, סופר לי, בכל הנוגע למלחמה בעזה, בודקי העובדות מרבים להסתמך על אל-ג'זירה כמקור שעל פיו הם קובעים מה אמת ומה שקר. מבחינתנו, כישראלים, ההטיה ברורה. חשבתי שדוגמה כל כך בוטה של הטיית תוכן תעורר עניין במערב, וניסיתי לפנות לכמה עיתונאים ברשתות אמריקניות מובילות. להפתעתי, כל הרשתות האמריקניות שקיבלו את המידע החליטו שמבחינתן אל-ג'זירה הוא גוף חדשות מהימן ואובייקטיבי. לבסוף פורסמה הידיעה בחדשות 12.

בניגוד לתקשורת האמריקנית, שאינה רואה באל-ג'זירה כלי תעמולה, הפקידות האמריקנית הבכירה דווקא סבורה אחרת. דו"ח של הממשל האמריקני קבע שאל-ג'זירה הוא ערוץ תעמולה בהכוונה ומעורבות ישירה של שלטונות קטר, וב-2020 משרד המשפטים האמריקני דרש מהשלוחה של הערוץ בארצות הברית להירשם כסוכן זר בהתאם לחוק רישום סוכנים זרים (FARA). דרישה זו נבעה מהחשש שהרשת פועלת כשלוחה של ממשלת קטר ומקדמת את האינטרסים שלה, ולא כגוף תקשורת עצמאי.

ב-7 באוקטובר חזינו בעיתונאים של אל-ג'זירה פועלים בשיתוף פעולה עם חמאס וארגוני טרור אחרים, כשהם משתמשים בתפקידי העיתונאים שלהם ככסות לפעילות חבלנית. מלבד סיקור מוטה וחד-צדדי, אל-ג'זירה הפיצה נגד ישראל עלילות דם של ממש, בהן עלילת הדם על אונס נשים פלסטיניות בידי חיילי צה"ל, אגדות על טבח והעלמת גופות פלסטינים לקברי אחים מאולתרים ועוד. עלילות דם שחלקן, אגב, עדיין רווחות בסרטונים בטיקטוק שלא הוסרו מהרשת.

המערב נתון למתקפה – לא מתקפה צבאית, אלא מתקפה תודעתית. דיקטטורות עוינות קונות בתחבולות את מוסדות ההשכלה הגבוהה ואת ערוצי התקשורת של המערב. קטר הפכה את השיטה הזאת לאומנות, והיא נוגסת באיטיות אך בעקביות במרקם הדמוקרטי של בנות בריתנו. אם המערב ימשיך להעלים עין, נמצא את עצמנו קמים יום אחד למציאות שבה האמת מתווכת לנו על ידי אויביה.

איראן

"כדי להסיג את האויב וכדי להשפיע על ליבו ועל שכלו, התקשורת יעילה יותר מטילים, מטוסים ורחפנים". כך אמר עלי ח'אמנאי, מנהיג איראן, בנאום שנשא בפני אנשי רוח ומשוררים פרסים במרץ 2024. ח'אמנאי פתח לנו אשנב לתפיסתו לגבי החשיבות של השפעה על דעת הקהל כחלק מהמאמץ המלחמתי. "כל מלחמה היא מלחמה תקשורתית", אמר. "מי שישפיע יותר על התקשורת, ישיג את מטרותיו".^[32]

האסטרטגיה של איראן במלחמת הנרטיבים מזכירה את זו של רוסיה, וכוללת הקמת רשתות של אתרי חדשות אמינים כביכול, המקדמים למעשה תוכן פרו-איראני, אנטי-מערבי, עם עיוותים עדינים בתיווך המציאות.^[33] ואולם, לאיראנים גם שיטות משלהם.

שימו בצד לרגע את עשרות ה"מרגלים" שנתפסו מאז פרוץ המלחמה. רובם היו אנשים משולי החברה בישראל, שמפעיליהם באיראן שלחום למשימות פשוטות שחלקן, כמו ציור גרפיטי, עניינו ניסיון להשפיע על הלכי הרוח בישראל ועל הקיטוב החברתי. נראה שמערך ההפעלה הזה עדיין לא הגיע לידי מורכבות ואפקטיביות רבות.

מאמץ השפעה אפקטיבי יותר של איראן הוא בשימוש ברשתות החברתיות להעצמת מתחים חברתיים ופוליטיים בתוך ישראל באמצעות החדרת פרסונות פיקטיביות לקבוצות מחאה. ארגון 'פייק ריפורטר', למשל, חשף רשת של סוכנים איראנים שנכנסו לקבוצות מחאה נגד הממשלה בתקופת הרפורמה המשפטית והתחזו לישראלים או ליהודים דוברי אנגלית המעוניינים לסייע מרחוק למחאות. אותם "יהודים אכפתיים" שלחו בקבוצות המחאה תכנים קיצוניים – למשל, מודעות שבהן נראה דיוקנו של נתניהו עולה בלהבות – על מנת להלהיט את הרוחות וגם, סביר להניח, במטרה שהמודעות הללו יצאו אל מחוץ לקבוצות המחאה ויגבירו את האיבה כלפיה.

לא רק ישראל נמצאת על הכוונת האיראנית. מאמצי השפעה איראניים זוהו ברשתות החברתיות בארה"ב ובאמריקה הלטינית.^[34] בהצהרה משותפת שפרסמו באוגוסט 2024, קבעו משרד מנהל המודיעין הלאומי של ארצות הברית, הסוכנות הפדרלית לחקירות (FBI) והסוכנות לאבטחת סייבר ותשתיות, כי איראן פועלת להגברת מתחים פנימיים, לערעור האמון במוסדות הדמוקרטיים ולהשפעה על מערכות בחירות באמצעות מבצעי סייבר ותעמולה.^[35]

מתחילת המלחמה ישראל זכתה לטיפול מיוחד של רשתות ההשפעה האיראניות הפרוסות ברחבי המערב. ראש המודיעין הלאומי האמריקני לשעבר, אווריל היינס, חשפה בשלהי כהונתה כי איראן עומדת מאחורי מאמצים להתסיס סטודנטים בקמפוסים ולהעצים הפגנות אנטי-ישראליות. המנהיג העליון ח'אמנאי התייחס בעצמו למפגינים הצעירים בקמפוסים והחמיא להם שהם "תופעה ייחודית בימינו".^[36]

אם כן, בעוד קטר משתלטת על מוסדות מערביים בצורה חוקית בעיקרה, וסין ורוסיה פועלות בעיקר במרחב ההשפעה התקשורתי, איראן נוקטת שיטות ישירות יותר, ובאה במגע עם אזרחי המדינות שהיא מבקשת לערער. היא אולי לא המתוחכמת מבין הארבע, אבל נדמה שהיא הנועזת ביותר.

מה לא עובד במלחמה על התודעה

רבים סבורים שאי אפשר לנצח במלחמת ההסברה. אנחנו בנחיתות מספרית. איך אפשר להתמודד עם שני מיליארד מוסלמים שמהדהדים את התעמולה האנטי-ישראלית ברחבי בעולם? איראן וקטר משקיעות מיליארדים מכספי הנפט והגז שלהן במלחמה התודעתית. לא נוכל להתחרות איתן. מה גם שאנחנו צריכים להיצמד לאמת ולעובדות, כדרוש וכיאה בחברה מערבית המקפידה על שיח ישר ועל סגנון דמוקרטי, בעוד הצד השני אינו טורח להקפיד על אמות מידה של אתיקה עיתונאית או דיווח הגון.

כל הטענות סבירות והגיוניות. ועדיין, אין זה אומר שעלינו לוותר מראש על הקרב – קרב שאפשר בהחלט לנצח בו. דמיינו שבן-גוריון היה מוותר על הקמת המדינה בטענה ש"יש סביבנו מיליוני ערבים, איזה סיכוי יש לנו?". לישראל נכסים ויתרונות משלה. יש לנו ידידים רבים ברחבי העולם, יהודים, כמובן, אבל גם המוני לא-יהודים שאוהדים אותנו מסיבות שונות – דתיות, פוליטיות או תרבותיות. לא פחות מכך, לאויבינו יש מתנגדים. לצידנו עומדות גם היכולות הטכנולוגיות שלנו, שבוודאי מהוות יתרון במאבק שמתקיים ברובו במרחב הדיגיטלי. הקרב התודעתי אינו אבוד, אבל עלינו ללמוד כיצד לנהל אותו.

הסיפור

נתחיל בחדשות הטובות: שום אדם סביר במערב אינו רוצה לתמוך בכוחות אסלאמיסטיים רדיקליים המדכאים זכויות פרט ומובילים מסעות רצח. שום אדם סביר במערב אינו מעוניין שענקיות נפט דיקטטוריות ילכדו אותו ברשת של קונספירציות ושקרים. ישראל היא מדינה דמוקרטית, ליברלית ומגוונת עם תרומה אדירה לעולם החופשי. היתרון היחסי שלנו הוא שיש לנו מוצר מצוין למכור, והמוצר הזה הוא האמת.

ועכשיו לחדשות הרעות: מעולם לא ניסינו לספר את הסיפור שלנו כהלכה. לא נלחמנו על האמת, ולכן השקר מנצח. במאבק התודעתי אין מקום לוואקום. בחרנו להתעלם מהדה-לגיטימציה שנעשית לנו במשך עשורים, ולרִיק שהשארנו נכנסו כוחות עוינים.

ההתנהלות הישראלית בזירה התודעתית מתבססת על שני סוגים של מסרים. הראשון מכונה "הסברה". בדרך כלל מדובר באוסף התנצלויות והסברים, הבהרות ודיוקים. אנחנו נגררים לשיח שמתאים לבתי משפט – הוכחות, דיונים, עובדות. זה אומנם חשוב, כי אפילו האמת זקוקה לסנגור טוב שיעמוד לצידה, אבל זה לא מה שיכריע את הכף. הסוג השני הוא חקיינות. מאמצי הדיפלומטיה הציבורית יוצאים פעמים רבות מתוך הנחה שאם רק נראה לעמי העולם שאנחנו בדיוק כמוהם, שאנחנו יודעים לעשות כיף, שיש לנו חופים יפים ומוזיקה ושאנחנו מערביים וטכנולוגיים ומתקדמים – הם יעמדו לצידנו ברגע האמת. לא שאין בזה ערך מסוים, אבל מסתבר שהערך הזה די נמוך.

הפלסטינים, קטר, רוסיה וגורמים אנטי-מערביים אחרים מספרים סיפור המעקר את המוסריות של המערב באמצעות שילוב של תאוריות פוסט-קולוניאליות ופוסט-מודרניסטיות עם סנטימנטים המדברים לצעירים במערב. ישראל, לעומת זאת, לא מספרת סיפור טוב. כתיבתו של סיפור כזה היא המשימה הראשונה במעלה.

למידה, הערכה, מדידה

למדינת ישראל כמעט אין כלים למחקר, מדידה והערכה של מאמצי ההסברה של הזרועות השונות. האם שלט חוצות שרוכשת לשכת הפרסום הממשלתית בטיימס סקוור עוזר להשפיע על דעת הקהל, או שזה רק לרושם? ואם הוא כן משפיע – אז על מי, ועד כמה? האם ראיון ב-BBC ישנה את דעת הקהל בבריטניה? ומה לגבי ציוצים של שר החוץ? מסיבת עיתונאים באנגלית של דובר צה״ל? קמפיין משפיענים בספרדית?

חלק ממשרדי הממשלה עורכים מעת לעת סקרי דעת קהל והתייעצויות עם מומחים, אבל מדובר במאמצים שוליים ולא סדירים. אין כיום מאמץ רציני למדוד כל שקל שיוצא על פרסום, לבחון כל מסר ואת התאמתו לקהלי יעד שונים. גם כשמסר מסוים מצליח, תוקפו עלול לפוג בתוך זמן קצר, ולצערנו אין שום גוף או כלי שמשקף את הידע הזה לממשל או לחברה האזרחית. הרבה רצון טוב, כישרונות מופלאים ומשאבים חשובים מתבזבזים על גישוש באפלה.

תיאום

שלומיאליות ההסברה הישראלית זוהתה לראשונה כסיכון אסטרטגי לישראל באינתיפאדה השנייה. אף שישראל הייתה נתונה למתקפת טרור רצחנית שהשתוללה במסעדות, באוטובוסים ובקניונים, הפלסטינים "עשו לישראל בית ספר" בהשפעה על דעת הקהל העולמית. זכורה במיוחד פרשת מוחמד א-דורה, הילד העזתי שכביכול נהרג מאש צה"ל לעיני המצלמות. ברבות השנים צצו סימני שאלה רבים מסביב לטענות הפלסטיניות בפרשה זו, אבל הנזק, בזמן אמת, כבר נעשה.

אחרי מלחמת לבנון השנייה החליטה ממשלת ישראל להקים מערך הסברה לאומי במשרד ראש הממשלה, ולהכניס את מאמצי ההסברה של ישראל תחת שרביט תכלולו של מטה ההסברה הלאומי. אך תחושת הדחיפות והצורך הראשוניים לא החזיקו מעמד, ועם השנים רוקַן מערך ההסברה הלאומי מתוכן והשפעה, מתקנים ומעובדים, והוסב – למעשה גם אם לא רשמית – למעין זרוע דוברות של ראש הממשלה.

אף על פי כן, לאורך הדרך הוקמו מגוון גורמי הסברה הכפופים למשרדי ממשלה שונים. הסיבה לכך היא ששרים שונים, בממשלות שונות, הבינו את גודל הסכנה שמהוות מכונות השקר ששוחקות בעקביות את הלגיטימציה הישראלית, ובה בעת סברו שעיסוק בהסברה ובראיונות לתקשורת הזרה ייטיבו עם דימויים. סמכויות ותקציבי הסברה חולקו אפוא עם השנים, באופן שרירותי משהו, כשלמונים וצ'ופרים לשרים. יחידות, פרויקטים וחמ"לים נדדו בין המשרד לעניינים אסטרטגיים ומשרד ההסברה, סופחו למשרד החוץ והפכו שם לילד חורג ומקופח עד שהועברו למשרד התפוצות. בדרך כלל נספחו אחריויות ההסברה על תפקידים אחרים, כמו במקרה של גלעד ארדן, שקיבל כספים ותקנים במסגרת המשרד לעניינים אסטרטגיים בזמן שכיהן כשר לביטחון פנים. התזזיתיות לא אפשרה בשום שלב לגבש דוקטרינה לאומית יעילה, גם כאשר גויסו למערכת אנשים מוכשרים.

לאחר תקופה קצרה שבה החלו להיבנות מחדש מערך ההסברה הלאומי ומטה ההסברה הלאומי, בראשות אלעד טנא ולאחר מכן ליאור חייט, הם נזנחו שוב לטובת העברת הסמכויות והתקציבים ל"משרד ההסברה", שנפתח מחדש בראשות השרה גלית דיסטל, שבעצמה לא התיימרה לעסוק בתחום התודעה וההשפעה על נרטיבים בעולם, וכצעד ראשון בחרה דווקא לעסוק בהסברה של הרפורמה המשפטית. משרדים אחרים, ואף גופים שונים כמו דובר צה"ל, המשיכו להיאבק זה בזה. מערך ההסברה הלאומי המשיך לקרטע, במקום לתכלל, וגם דוברים שגויסו אליו עם פרוץ המלחמה, כמו אילון לוי – שתרומתו הייתה גדולה ושאיש עוד לא נכנס רשמית למלא את מקומו – מצאו את דרכם החוצה מסיבות שהיו, בעיניי, תמוהות. התחום התנהל בכאוס מוחלט, בבזבזנות תקציבית ובהעדר מומחיות וניהול.

על משרד החוץ ראוי לשים דגש מיוחד. מטרת המשרד לקיים דיפלומטיה מסורתית ודיפלומטיה ציבורית, בשגרה וגם בחירום. הייתה לו תשתית אדירה של נציגויות עם יכולות מחקר, פוטנציאל לשיתופי פעולה עם גופים במדינות שונות ויכולת לעבוד עם התקשורת המקומית במדינות מפתח. אלא שהמשרד סבל מהמחלה שרבים ממשרדי הממשלה הוותיקים לוקים בה, והיא התקבעות הבינוניות בחסות הוועדים והבירוקרטיה של העבודה בשירות הציבורי. המשרד התקשה למשוך עובדים מוכשרים ובה בעת התקשה להיפטר מעובדים שחוקים ובינוניים, ועל כן, במקום שממשלות ישראל יטפחו אותו וירעננוהו, הן החליטו להאיץ את התפרקותו, לקצץ בו, להקטין אותו ולהחלישו, וגם למלא נציגויות ב"דיפלומטים" חסרי הבנה ויכולת בתחום, מטעמים פוליטיים. ג'וב, מה שנקרא. כך מתבזבזים התקציבים, התשתיות והעובדים האיכותיים שעודם נמצאים במשרד.

לכאוס הזה נכנסה החברה האזרחית, שפעלה מייד עם פרוץ המלחמה. היא כללה משפיעני רשת כמו אלה קינן שהקימו מערכי הפצת תוכן, קבוצות הייטק שעסקו בניטור והסרה של תכנים מסיתים ושקריים, אנשים פרטיים שנזעקו לערוצי הטלוויזיה בעולם, ארגונים כמו Stand With Us שיצרו תכנים לרשתות, וקהילות יהודיות שהפיצו מענה לדיסאינפורמציה.

היו גם משרדי ממשלה שעבדו קשה מאותו בוקר השחור ועד היום. עובדים מסורים במשרד החוץ, בדובר צה"ל, במשרד התפוצות ועוד הקדישו ימים ולילות להסברה ולהשפעה אבל בלי סדר, בלי ניהול וארגון, אי אפשר למצות כהלכה גם את מיטב המוחות.

התוכן

מכיוון שאין נרטיב לאומי ברור, אין כלי מחקר, מדידה והערכה רציניים, ואין תיאום בין אינספור המשרדים, היחידות, החברה האזרחית והמתנדבים – זמן יקר מושקע ביצירת תוכן לא רלוונטי.

לתקשורת המסורתית נשלחים לא פעם (אם בכלל נשלחים) דוברים שאינם מתאימים לבמה הזו. בטיקטוק, פלטפורמה שבה הקהל מחפש תוכן אותנטי ופשוט, מקודמים לא פעם סרטונים פומפוזיים שיתאימו אולי לטלוויזיה, אך צרכני הטיקטוק לא טורחים להתעכב עליהם. כשאין התאמה בין התכנים לקהל היעד שלהם, לא פעם הם עושים יותר נזק מתועלת.

הערוצים

גם כשיש תכנים מצוינים שדויקו בעבור קהל היעד הנכון, יש חשיבות רבה לערוץ שדרכו הם נמסרים לציבור. קטר, למשל, פיתחה את אל-ג'זירה ובהמשך את AJ+, הזרוע האינטרנטית שלה, כערוץ עם פופולריות ומוניטין. גופים המשרתים את התעמולה החמאסית מתחזקים ערוצי תוכן גדולים כמו ערוץ הטלגרם Gaza Now, שלו קרוב לשני מיליון עוקבים, רשת משפיענים ועוד.

ישראל, מצידה, נסמכת על ארבעה ערוצי הפצת תוכן:

• דקות השידור המעטות והמוטות שהיא מקבלת בערוצי מדיה קלאסיים כמו CNN, NBC והעיתונים הגדולים.
• קמפיינים ממומנים ברחבי העולם (שלטי חוצות, דיגיטל, טלוויזיה וכו'). ערוץ זה מוגבל ביותר, שכן פלטפורמות רבות אינן מקבלות פרסום של גופים מדינתיים בנושאים גאופוליטיים.
• יוצרי תוכן יהודים ופרו-ישראלים, שחלקם מאוגדים ברשת יוצרים ומשפיענים שהמדינה מנהלת איתם קשר. גם זה ערוץ מוגבל, שכן הוא זוכה לחשיפה בעיקר בתוך "תיבות תהודה" של קהלים תומכי ישראל ממילא.
• ערוצי תוכן רשמיים של המדינה באינסטגרם, ביוטיוב, בפייסבוק וכדומה.

לצערנו, הרשתות החברתיות והתקשורת המסורתית מהונדסות ומוטות כך שהתוכן של צד האמת כמעט לא מגיע אל מחוץ לתיבות התהודה של הקהל האוהד, בעוד שגורמים עוינים לסדר המערבי מצליחים לקנות אחיזה חזקה מאוד בקהלים רבים ומגוונים בעולם.

הגנה

ישראל מתקשה להזים שמועות ושקרים שמפוצים נגדה. כשהופצה בתקשורת המיינסטרים במערב עלילת הדם על טיל ישראלי שהפציץ את בית החולים אל-אהלי – מה שהתברר בסוף כתוצאה של שיגור פלסטיני כושל – שעות רבות עברו לפני שישראל הוציאה תגובה רשמית. הרצון לסיים תחקיר ולהגיב במקצועיות, עם ראיות ומידע מבוסס, וכך לשמר את אמינות מערכות הדוברות הרשמיות של המדינה, הוא רצון ברור ומובן. יחד עם זאת, לישראל חייב להיות פרוטוקול לעצירת כדורי שלג כאלה בזמן אמת. בזמן שדובר צה"ל, משרד החוץ, משרד התפוצות ומערך ההסברה במשרד ראש הממשלה התמהמהו, יוצרי תוכן עצמאיים כבר חתכו סרטונים שעלו באל-ג'זירה ובחדשות 12 והראו שהטיל הפוגע שוגר מתוך הרצועה.

שקרים ועלילות כאלה אינם מופצים בדרכים "אורגניות" בלבד. בדיקה של חברת XPOZ חשפה איך עלילת הדם על הטיל הישראלי באל-אהלי התפשטה בזכות רשת צפופה של בוטים ואווטארים, ולמעשה הצליחה להשתלט על השיח ברשתות, לדחוק כל נרטיב אחר, ולקבע בתודעה את "הפשע הישראלי".^[37] דו"ח של חברת Cybra הראה שכרבע מהטראפיק ברשתות חברתיות של משפיענים אנטי-ישראלים בולטים מגיע מרשתות בוטים שמפעילות מניפולציה על האלגוריתמים כדי להגדיל את החשיפה.^[38]

לישראל אין היום "כיפת ברזל" לאיתור ויירוט מבצעי השפעה מתוחכמים המופנים נגד אזרחיה ונגד שמה הטוב. בתחילת המלחמה הוקמו מסגרות אזרחיות לאיתור תכנים מסיתים ורשתות בוטים שמנצלים לרעה רשתות חברתיות ומשפיעים גם על הסיקור בתקשורת המסורתית. מסגרות אלו הצליחו לחסום ולהסיר רבות מרשתות ההשפעה העוינות הפועלות בניגוד לכללי הרשתות החברתיות, ולעתים בניגוד לחוק. למדינה יש ערוצי דיווח על תוכן מסית ולא חוקי, ומפעם לפעם היא מצליחה לקצור הישגים חשובים. אך כל המאמצים הללו הם נקודתיים וקטנים בהיקפם לעומת מנגנוני המניפולציה הממומנים והמתואמים של האויב.

"למען האמת": תוכנית לבניית יכולות השפעה ותודעה לישראל

בממשלת בנט נקראתי לדגל כדי לנהל את ההסברה של הממשלה בתקופת הקורונה. מבחינתנו חווינו תקופת חירום. עוד לא ידענו איזו אינטנסיביות חירומית מחכה לנו מעבר לפינה ולגדר החכמה שבנינו סביב עזה. בקומה הראשונה במשרד ראש הממשלה ממוקם מערך ההסברה הלאומי. הגעתי לשם וגיליתי משרדים מאובקים שאיש לא זוכר שהם עדיין שם, ועובדים מעולים, מהשורה הראשונה, שאיש לא ניהל כבר תקופה. כשעזבתי את משרד ראש הממשלה כבר גויס ראש מערך הסברה לאומי במשרה מלאה, תחתיו מונה מנהל מטה ההסברה הלאומי (שניהם אנשי מקצוע מוכשרים להפליא), האבק הוסר מהמכונה והיא החלה להיבנות מחדש. אך לצערנו, וכפי שתיארתי, המתג נותק שוב והמכונה חזרה לתרדמת, כבויה וממתינה.

תוכנית "למען האמת" תיבנה על בסיס מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. בשל החשיבות הלאומית העליונה בכניסת ישראל לזירת ההשפעה והתודעה, המערך יקבל מעמד של רשות סטטוטורית נפרדת עם סמכויות מוגדרות, עצמאות וכלים משלו. יבוטלו או יאוחדו אינספור היחידות והמשרדים שעוסקים בתחום ודורכים זה לזה על הרגליים. אין צורך במשרד תפוצות ואין צורך במשרד הסברה. אין צורך ביחידות נפרדות במשרד החוץ ובמשרדים אחרים. מספר השחקנים יצטמצם, וכולם יוכפפו לדירקטיבה מקצועית מחייבת של מערך ההסברה, שתחתיו יוקמו חמש זרועות.

זרוע המחקר תחקור באופן קבוע דעת קהל, מגמות, תפיסות והלכי רוח בקהלי יעד בכל רחבי העולם. הזרוע תעסיק מכוני מחקר ואסטרטגים מהשורה הראשונה, עם התמחויות במדינות יעד שונות, ותפתח יכולות טכנולוגיות לאיסוף וניתוח דאטה מהרשת. אחת לשנה, זרוע המחקר תנסח ותאשרר את ה"סיפור" שלנו – הנרטיב האסטרטגי של מדינת ישראל כלפי חוץ, זה שיאפשר לנו לממש את מטרותינו המדיניות.

בתוך זרוע המחקר תפעל יחידת המדידה וההערכה, שתאמוד את עוצמת השפעתם של המסרים הלאומיים, של התכנים והתוצרים השונים (ראיונות בתקשורת, סרטונים ויראליים, קמפיינים, מסיבות עיתונאים), בהתאם לתובנות שתייצר זרוע המחקר. מאמצי המדידה וההערכה יבוצעו תוך מתן דגש בשיתוף פעולה עם מיזמים טכנולוגיים מהמגזר הפרטי.

זרוע התיאום תוודא שהמידע, האסטרטגיה והמסרים הלאומיים יוטמעו בקרב כל הגופים והשותפים העוסקים בתודעה והסברה. בתוכה יוקמו דסק גופי הסברה לאומי, שחברים בו כל הגופים הממשלתיים העוסקים בדברור ובהסברה כלפי חוץ (כולל דובר צה"ל, משרד החוץ, ועוד); דסק קהיליית ההשפעה שבו יהיו חברים המוסדות הלאומיים (ההסתדרות הציונית הלאומית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל וקרן היסוד), הארגונים והעמותות שעוסקים בתודעה והסברה, לצד משפיענים וערוצי תוכן בולטים; ופורום הלבנת חומרים – כלומר עיבוד חומרים מסווגים לכדי תכנים שאפשר להציג לקהל הרחב בלי לפגוע בסודיות – שיוודא שחומרים בעלי ערך הסברתי מקבלים אישור (גם אם בכפוף לעריכה ולמגבלות מסוימות) לצאת לגופי ההסברה השונים מהר ככל הניתן. זרוע התיאום תנסח כללי עשה ואל תעשה לכל הגופים השותפים במאמץ התודעתי, המדינתיים כמו גם האזרחיים.

זרוע התוכן תפעל בשני וקטורים: אחד בתוך מערך ההסברה הרשמי, ואחד בתוך החברה האזרחית. ההבדלים בין המדינה והמגזר הציבורי לבין החברה האזרחית לארגוניה חשובים, ולכל אחת מהשתיים יתרונות יחסיים אדירים. היתרון הראשון של החברה האזרחית הוא שאין היא שייכת לממשלה, מה שמאפשר לה לשדר אמינות ולזכות באהדה יותר מכל גוף ממשלתי רשמי. יתרונה השני הוא שארגונים, עמותות ומשפיענים "חיים את השטח" ויודעים להגיב מהר יותר, ובשפה מותאמת לשיח העולמי. לעומת זאת, למדינה עומד יתרון המשאבים והתשתית (נציגויות בעולם, למשל), ולצידו יתרון הגישה למידע מודיעני, תיעוד ממצלמות אבטחה ועוד.

בתוך מערך ההסברה הרשמי, זרוע התוכן תהיה אחראית על דברור. המערך יבנה מחדש את יכולות הדברור הקלאסי, עם דוברים רשמיים בכל השפות, שמפתחים קשרים עם התקשורת המסורתית המקומית ועם משפיענים חשובים. כפי שגויס אילון לוי בתחילת המלחמה, כך ייעשה שוב, רק הפעם, עם שלושים "אילון לוי" שונים.

כלפי החברה האזרחית, תפקיד הזרוע יהיה לסייע בכל מה שנדרש: להעמיד תקציבים, לספק מידע ומחקרים, ולקשר  עם ממשלות זרות, תקשורת זרה וארגונים זרים. זרוע התוכן תהיה אחראית לכך שהמדינה מעמידה את עצמה, בשיקול דעת אך בפתיחות וזמינות, לרשות החברה האזרחית.

זרוע ההפצה תקים ערוצי הפצה רשמיים בכל השפות והמדיה – כגון קבוצות עדכון בטלגרם לכתבים, או אתרים המרכזים תוכן ומסמכים. למשרד החוץ יש מערך ענֵף מאוד של ערוצי העברת מידע מותאמים לפי מדינות. צריך להעצימו ולייעל אותו.

זרוע ההגנה תתמקד בפיתוח והפעלה של יכולות לזיהוי ונטרול רשתות השפעה, רשתות בוטים וטרולים במימון מדינות וגופים עוינים, רשתות השפעה בקמפוסים ובחברה האזרחית ברחבי העולם, וחדירה של גורמים עוינים לתקשורת הממוסדת הבין-לאומית. הזרוע תפעל באמצעות חקיקה, שתדלנות וחשיפה בתקשורת ובפני מקבלי החלטות במדינות זרות, וכן תפעיל אמצעים טכנולוגיים שונים.

זירת תמרון חדשה

שבועות בודדים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, מסכי הטיקטוק הטמונים בכפות ידיהם של צעירים בעולם כולו הציגו טרנד חדש: "מכתב לאמריקה". צעירים אמריקנים ואירופים סיפרו בהתלהבות שהם קראו את המכתב לאמריקה שכתב אוסמה בן לאדן לאחר מתקפת 11 בספטמבר – וראו את האור. סוף סוף, כך רבים מהם סיפרו, הם מבינים שהאשמים במתקפה הם ארצות הברית והיהודים. רצח אלפי אמריקנים שכל חטאם היה להגיע לעבודה באותו בוקר היה, לטענת "יוצרי התוכן" ברשת, תגובה סבירה לנישול, לדיכוי ולקולוניאליזם המערבי בהובלתה של אמריקה.

"מכתב לאמריקה" היה טרנד קצר חיים. הוא שרד ברשת ימים בודדים לפני שרוב הסרטונים הוסרו ונחסמו, בעקבות לחץ ציבורי על טיקטוק וכיסוי נרחב בכלי התקשורת בעולם. אף על פי כן, הוא העניק לנו הצצה לכיוון שאליו מושכות הרשתות החברתיות את העולם המערבי. דמיינו מה היה קורה אילו לבן-לאדן עצמו היה טיקטוק, אז בשנת 2001. כמה אמריקנים היו משתכנעים אז שהמתקפות מוצדקות, ואולי אף קוראים להרחבתן? דמיינו מה היה קורה אילו להיטלר היה טיקטוק או טוויטר. כמה צעירים בריטים היו נסחפים אחרי תאוריית הגזע הנאצית, במקום ללכת אחרי מנהיג שהבטיח להם דם, יזע ודמעות?

אנחנו חיים בעידן שבו השקר משגשג. עידן מוזר, שבו התגובה המתבקשת היא להאמין ולתמוך בכל מי שטוען שנפל קורבן להטרדה מינית, אלא אם הקורבנות הן נשים יהודיות והאנסים הם מחבלי חמאס. עידן שבו דגלי חזבאללה מונפים בלב אוניברסיטאות שבעבר היו מגדלור של דמוקרטיה, חירות ומחשבה חופשית, ואילו פוסטרים הקוראים להשבתם של חטופים ישראלים נתלשים במדשאות ובקמפוסים של אותן אוניברסיטאות.

אחרי כמעט שנתיים של לחימה, כבר ברור שהיתרון היחסי של ישראל טמון ביוזמה התקפית. כשאנחנו מתכוננים מראש ומתמרנים קדימה – אנחנו מנצחים. כשישראל מחכה שמשהו שיקרה או סומכת על כך שהשקט יישמר, היא סופגת מכה אחר מכה. זה הדין גם בחזית הנרטיבית, חזית המלחמה על האמת בעולם.

הממשלה והקבינט צריכים לדון בזירת ההשפעה והתודעה בכובד ראש, כפי שהם דנים בזירה הקינטית. עלינו לבנות יכולות ולנצח במלחמות במישור הפיזי, וכך עלינו לעשות גם במישור התודעתי. זה לא בלתי אפשרי, אנחנו פשוט לא מנסים. מולנו ניצבים כוחות אדירים המבקשים לפורר את המערב, ואותנו בתוכו (ואולי בליבו). אבל כפי שפיצינו על יתרונות השטח והאוכלוסייה של אויבינו במזרח התיכון באמצעות עליונות טכנולוגית ומקצוענות פיקודית, כך נוכל לפצות על יתרונותיהם במלחמת התודעה.

ברק הרשקוביץ הוא מומחה למדיניות השפעה ותודעה. כיהן כיועץ לראש הממשלה בנט וכמנהל ההסברה של הממשלה בתקופת הקורונה.

תמונה: unsplash

^[1] דניאל אדלסון ״ברשימת המשפיעים של מגזים ״טיים״: עיתונאי עזתי שחגג חטיפת ישראלים״, Ynet, 18.4.2024.

^[2] Jackson Hinkle, “ISRAEL claims Hamas MELTED & SCORCHED hundreds of these cars at the Nova Music Festival”, ציוץ בטוויטר, 8.11.23; “BREAKING: Israel's @Haaretz reports that an OFFICIAL ISRAELI investigation found that an ISRAELI helicopter MURDERED ISRAELI CIVILIANS”, ציוץ בטוויטר, 18.11.23.

^[3] “Major bot networks promote anti-Israel influencers on X, report finds”, The Jerusalem Post, 20.5.2024.

^[4] Laura Silver, “How Americans view Israel and the Israel-Hamas war at the start of Trump’s second term”, 8.4.2025.

^[5] Megan Brenan, “Less Than Half in U.S. Now Sympathetic Toward Israelis”, 6.3.2025.

^[6] Jared Downing and Jorge Fitz-Gibbon, “Pro-Palestinian rally met by Israel supporters in Midtown as Hochul slams ‘abhorrent’ demonstration after Hamas attack”, New York Post, 8.10.2023.

^[7] Jason Beeferman, “NYC pro-Palestine rally splits Democrats over Israel”, Politico, 8.10.2023.

^[8] Haley Brown and Jesse O’Neill, “Israel supporters, pro-Palestinian protesters trade violent threats for second straight day in NYC: ‘They’re terrorists’”, New York Post, 9.10.2023.

^[9]“Shocking moment Jewish teacher is forced to HIDE in her classroom at a Queens high school as 'radicalized' students rampage through hallways while demanding she be fired for attending pro-Israel rally”, Daily Mail, 26.11.2023.

^[10] ראו יעקב פלקוב, "לוחמת התודעה הרוסית במלחמה באוקראינה: פברואר 2022 – פברואר 2023", משרד המודיעין, מרץ 2023, עמ' 17.

^[11] “A former Russian troll speaks: ‘It was like being in Orwell’s world”, The Washington Post, 17.2.2018.

^[12] אופיר בראל, ורה מיכלין-שפיר ומילאן צ'רני, "השפעה רוסית בישראל במהלך מלחמת 'חרבות ברזל'", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 10.7.2024, עמ' 10.

^[13] “The full text of Xi Jinping’s speech on August 19 was circulated online: We must be bold in arresting and controlling speech and dare to draw the sword”, China Digital Times, 4.11.2013.

^[14] “Chance and Defiance on the Front Page”, China Media Project, 16.10.2022.

^[15] Koh Gui Qing and John Shiffman, “Beijing’s covert radio network airs China-friendly news across Washington, and the world”, 2.11.2015.

^[16] “More Americans – especially young adults – are regularly getting news on TikTok”, Pew Research Center, 17.9.2024.

^[17]Anthony Goldbloom, “A new survey suggests TikTok is a meaningful driver of a surge in antisemitism”, שרשור בטוויטר, 30.11.2023.

^[18] Ruth Marks Eglash, “TikTok insiders slam alleged bias against pro-Israel posts claim company: 'serve Hamas’ narrative’”, Foxnews, 23.12.2023.

^[19] Alexandra S. Levine, “How TikTok’s Unwritten Rules About Israel-Gaza Ads Sparked Internal Outrage”, Forbes, 4.4.2024.

^[20] Goldbloom, “A new survey suggests”.

^[21] “How TikTok Brings War Home to Your Child”, Wall Street Journal, 22.12.2023.

^[22] Anthony Goldbloom, “TikTok, the Israel-Hamas conflict and antisemitism”, בכתובת  https://github.com/antgoldbloom/tiktok_israel_hamas/blob/main/README.md

^[23] “A TikTok-ing Time Bomb”, Network Contagion Research Institute, December 2023.

^[24] Sapna Maheshwari, “Topics Suppressed in China are Underrepresented on TikTok, Study Says”, New York Times, 21.12.2023.

^[25] Drew Harwell, “TikTok removes feature that critics used to study Israel-Gaza war videos”, Washington Post, 8.2.2024.

^[26] “TikTok Has Started Collecting Your ‘Faceprints’ and ‘Voiceprints.’ Here’s What It Could Do with Them”, Time, 14.6.2021.

^[27] Emily Baker-White, "EXCLUSIVE: TikTok Spied on Forbes Journalists", Forbes, 22.12.2022.

^[28] אושרית גן-אל, ״כך סין מפיצה תעמולה דרך מנועי חיפוש במערב״, Ynet, 1.6.2022.

^[29] “The Ongoing Failure to Report”, The Institute for the Study of Global Antisemitism & Policy, 2024.

^[30] Hanna Panreck and Alexa Moutevelis, “Yale student who had pro-Israel column edited without her knowledge speaks out: 'Modern-day Holocaust denial’”, Foxnews, 31.10.2023.

^[31] ”Columbia University: From the Classroom to Campus Politics”, The Institute for the Study of Global Antisemitism & Policy, 2024.

^[32]  “Khamenei: Media Affects Enemy More than Missiles, Planes, Drones”, Asharq Al Awsat, 18.3.2024.

^[33] ראו למשל “Iranian digital influence efforts: Guerrilla broadcasting for the twenty-first century”, Atlantic Council, 11.2.2020.

^[34] “Facebook takes down Iranian assets, some targeting Latin American audiences”, Medium, 24.10.2019.

^[35] “Joint ODNI, FBI, and CISA Statement on Iranian Election Influence Efforts”, FBI, 19.8.2024.

^[36] David Klepper, “Iran encourages Gaza war protests in US to stoke outrage and distrust, intelligence chief says”, AP, 10.7.2024; Jason M. Brodsky, “The Truth About Iran’s Efforts to Promote Gaza Protests”, Time, 30.7.2024.

^[37] XPOZ.AI, “The following serves as a clear illustration of a Coordinated Inauthentic Social Media Narrative Attack”, פוסט ברשת לינקדאין.

^[38] Ohad Merlin, “Major bot networks promote anti-Israel influencers on X, report finds”, The Jerusalem Post, 21.5.2024.