חרדי, דבר ערבית

בתגובה ל"ילדים זה צמיחה" מאת מייקל אייזנברג, גיליון 25

"שילוב חרדים בחברה ושינוי מעמדם כתורמים לעשייה וכשותפים להגדלת הצמיחה הוא ההמצאה הגדולה העומדת לפתחנו", חתם מייקל אייזנברג את מאמרו. "טובי המוחות חושבים על הנושא השכם והערב, ואם יש לכם רעיונות טובים כתבו לי". אני מבקש להרים את הכפפה, ולהציע כיוון פורה: להכשיר רבבות חרדים בשפה הערבית לצרכים עסקיים וביטחוניים.

לצרכים עסקיים – שכן ערבית היא שפתם הראשונה של כ-290 מיליון אזרחים מרחבי העולם והיא מדוברת בפי יותר מ-400 מיליון אנשים. החברה הערבית במזרח התיכון מתפתחת ומשתנה בשנים האחרונות בקצב מהיר מאוד, ובהתאם לכך מייצרת פוטנציאל לקשרים מוצלחים מאוד בהיבט הכלכלי. הסכמי האינטרסים של מדינת ישראל עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, ובקרוב אינשאללה גם עם ערב הסעודית, הופכים את כל המדינות הללו לבסיס אפשרי למימוש יוזמות עסקיות – וידיעת השפה הערבית היא כמובן מפתח רב חשיבות לכך. מדובר במדינות דתיות באופיין, ומבחינה זו אפשר לצפות לשפה משותפת של ממש בין חרדים דוברי ערבית לבין אנשי עסקים מוסלמים.

ביטחונית – שאלת גיוס החרדים לצה"ל, שלא תיפתר ככל הנראה גם בממשלה החדשה, והמתח סביב האי-שוויון בנטל, ימשיכו להעסיק אותנו שנים רבות. אך חשוב להבין שההתנגדות העיקרית של החברה החרדית לגיוס לצה"ל קשורה לגיל הגיוס: זה הגיל שבו החברה החרדית רוצה לראות את בניה בונים את עצמם בתוך הישיבות הקדושות, וטוב שכך. לעומת זאת, חרדי בגיל מבוגר יותר עשוי בנקל לשקול להתגייס למוסדות הביטחון של מדינת ישראל, בוודאי אם תהיה לו מכך תועלת כלכלית. חלק מהפתרון לסוגיית גיוס החרדים לצה"ל תלוי אפוא במתן אפשרות לתרום למערכת הביטחון בגיל מתקדם יותר.

הצורך בדוברי ומביני השפה הערבית בגופי הביטחון בישראל הולך וגובר בדור האחרון. דוברי ערבית מבית בקרב היהודים כבר כמעט ואינם מצויים, וכמעט כל דוברי השפה הערבית בגופים הביטחוניים של מדינת ישראל הם כאלה שרכשו אותה בלימודים. אין סיבה שבין לומדי הערבית הללו לא יהיו חרדים רבים. מדובר באוכלוסיה שעשויה להציע לשירותי הביטחון נאמנות ואיפוק, תכונות המטופחות בחברה החרדית והנדרשות לעיסוק בטחוני.

ההיתכנות של הרעיון מתחזקת כאשר מבינים שלא צפויה התנגדות חרדית ממשית לידיעת השפה הערבית. ההתנגדות ללימודי אנגלית ושאר לימודי ליבה, יסודה ברצון להיבדלות מהחברה הכללית. בעוד האנגלית מזוהה עם תרבות המערב, ועם החברה החילונית, הערבית היא שפה לא מערבית שאף שימשה את הרמב"ם וחכמים רבים אחרים. נער חרדי, או בוגר חרדי שמדבר ערבית, אינו מתקרב בכך כלל לחברה החילונית בישראל.

הטמעת הערבית בחברה החרדית יכולה להיעשות בכמה מישורים. ראשית, במוסדות החינוך:  לימודי ערבית אינם מוכרים כמקצוע ליבה. זוהי קביעה שניתן לשנות אותה, ולהביא בכך את הערבית אל בתי הספר. ניתן גם לפתח ולהפיץ קורסים חינם ללימודי השפה הערבית בקרב חרדים בוגרים, או לחשוב על דרכים יצירתיות אחרות שייצרו דינמיקה של קבלת השפה הערבית במגזר החרדי.

תמונה ראשית: באדיבות Bigstock