מלכי שנגחאי / ג'ונתן קאופמן

מלכי שנגחאי

סיפורן של שתי שושלות יהודיות יריבות שסייעו לעצב את סין המודרנית

ג'ונתן קאופמן

מאנגלית: צילה אלעזר

מטר, תשפ"ד | 316 עמ'

מספר המכוניות הסיניות הגואה בכבישי העולם ובישראל בפרט מצביע לא רק על התחזקות התחרות בענף המכוניות החשמליות ופתיחת השווקים, אלא גם על אסטרטגיה של מחשבה למרחקים ארוכים המאפיינת ומייחדת את המעצמה הטוטליטרית העולה – סין. המסקנה הראשונית מקריאת הספר 'מלכי שנגחאי', המשתרע על פני 200 שנה וכ-300 עמודים, היא שייתכן מאוד שאת המחשבה האסטרטגית שאנחנו נוהגים לייחס לאומה הסינית אפשר לייחס לשתי משפחות יהודיות עיראקיות ששלטו ביד רמה בשני המוקדים הפיננסים של הרפובליקה העממית – הונג-קונג ושנגחאי. את תולדותיהן סוקר זוכה פרס הפוליצר ג'ונתן קאופמן בספר עיון היסטורי קולח וקל לקריאה, שפותח דלת קטנה לשורשיה היהודים של האימפריה העולה. 

סיפורן של המשפחות ששון וכדורי מתחיל בהגמוניה עסקית ארוכת שנים בבגדאד שהסתיימה, איך לא, ברדיפה אנטישמית ובהגליה להודו. אחרי תקופה קצרה של התבססות יצרנית בהודו שמו המשפחות את פעמיהן עוד מזרחה, אל העולם המתחדש ועתיר ההזדמנויות שהאימפריאליזם והקולוניאליזם של בריטניה הציעו בסין. המשפחות התבססו בעיר שנגחאי והפליאו לנצל את נתוני השטח. הן גרו בשכונות סגורות לסינים ונכנסו, בעקבות היכולת היצרנית שלהן בהודו, עמוק לתוך משחק הסחר באופיום. מהר מאוד הגיעו לסטטוס של שליטה עסקית ומוניציפלית בעיר שנגחאי. 

עלילות המשפחות ששון וכדורי מסופרות בבהירות, אם כי לפעמים בלקוניות. הספר עוסק, בכוונת מכוון, מעט מאוד בעם הסיני והרבה יותר בזרים האימפריאליים וביכולת שלהם לשחק בכוח אדם זול ולפתח אימפריות כלכליות על ימין ועל שמאל – בנדל"ן ובטקסטיל, בעסקי התיירות ובשוק האנרגיה. לרוב אורך חלקו הראשון של הספר יהדותן של המשפחות ממלאת תפקיד זניח – כמה נגיעות אנקדוטליות בדבר בתי ספר ובתי כנסת שהמשפחות בנו לקהילות המקומיות, וסלידתן מאכילת חזיר. נראה שגם מבחינת המשפחות עצמן, הציונות והיהדות היו חלק די שולי מהסיפור.  

ככל שהאימפריאליזם הבריטי תפס תאוצה בשנגחאי ובהונג-קונג, נראה היה שהיהודים ממצבים את עצמם כחולייה המקשרת בין המזרח למערב בְּעולם שלא ידע אנטישמיות מהי. הם לומדים את השפות ושולחים נציגים עסקיים לנקודות אסטרטגיות ברחבי הגלובוס, ובעזרת מכתבים יוצרים את אחת הרשתות העסקיות-גלובליות הראשונות והמצליחות ביותר.  

שיאו של הספר והחלק המעניין באמת בו מגיעים אחרי ההשתקעות ארוכת השנים וההצלחה העסקית. מלחמת העולם השנייה והשנים שהובילו אליה קלעו את הששונים והכדורים לעמדה ייחודית של קשר עם שני הצדדים הניצים במזרח. מתוך סין, ובעזרת הקשרים שפיתחו לאורך השנים עם גנרלים ודיפלומטים יפנים, הם עזרו להבריח 18 אלף פליטים מליטא, אוסטריה וגרמניה לחופיה של שנגחאי, והצליחו בקושי רב למנוע הטבעה המונית של היהודים במימֶיה. בשנים שלאחר השתלטות הקומוניסטים על סין הועתקה הקהילה היהודית להונג-קונג ועזרה בשיקום העיר, ופעם נוספת מצאו היהודים מבגדאד את עצמם כחוליה המקשרת – הפעם בין הבריטים לבין הממשל הקומוניסטי. בני משפחת כדורי רישתו את דרום סין העממית בחשמל, הקימו גופי צדקה ענֵפים לשיקום אוכלוסיית האיכרים באזורי הספר, ודחפו לבניית מתקני אנרגיה גרעינית שעתידים היו להוביל את הונג-קונג והערים הסובבות אל תוך העידן המודרני.  

הספר אומנם לא מספר את הסיפור המלא, ומרבה להתעסק במסיבות ובראוותנות שאפיינה את הששונים ואת הכדורים, אבל הוא גם פותח צוהר לעולם אוריינטלי שרובנו לא מכירים, ושלנוכח המגמות הקיימות עלינו להכיר טוב יותר. אנשי שנגחאי והונג-קונג מכירים את היהודים מבגדאד כְּאלו שהובילו אותם דרך המהפכה התעשייתית אל הזמנים המודרניים ועידן הגרעין. קריאה בספר מעוררת את המחשבה שאולי הגיע הזמן שגם מדינת ישראל, השקועה לא פעם בחשיבה קצרת טווח, תפנה את מבטה למזרח ולהזדמנויות העסקיות והדיפלומטיות המחכות לנו שם.