מתחתנים פחות, מתגרשים פחות

ראשית, מספרי הנישואין של היהודים ירדו במספרים מוחלטים – משיא של 39,446 בשנת 2008 ל-33,285

ב-2023 – בעוד המספרים אצל המוסלמים עולים בהדרגה, עד ל-13,065 בשנת 23'. עם זאת, העליה התמתנה בשנים האחרונות. מנגד, מספרי הגירושין די יציבים בחמש-שש השנים האחרונות. אצל היהודים סביב 12,000 גירושין בשנה, ואצל המוסלמים סביב 2500.

אך כשמסתכלים בנתוני הלמ"ס על הנתונים המנורמלים, התמונה מסקרנת יותר. שיעור המבוגרים מול הילדים מטה את השיעורים, ולכן הלמ"ס מחשבת אותם רק לבני 15 ומעלה. בין היהודים, שיעור המתחתנים השנתי ירד משמעותית מ-18.2 לאלף לפני עשור עד ל-13.2 ב-23'. המוסלמים ירדו גם הם אבל הרבה פחות – מ-24.7 ל-21.7. הנתונים מודדים את אוכלוסית הגברים, אך דומים למדי לנתוני הנשים.

כשבוחנים את הגירושין, לעומת זאת, אין צורך להתייחס לגיל השרירותי יחסית של בני 15 ומעלה. במקרה זה, אפשר לבדוק פשוט כמה התגרשו מתוך כלל הנשואים. השיעורים האלו בלמ"ס מראים שבתחום הגירושין האוכלוסיה המוסלמית נצמדת במהירות לאופנה היהודית. ובניגוד לצפוי, בשנים האחרונות שיעור הגירושין יורד בשתי האוכלוסיות. הנתונים הם לגברים, אך דומים למדי גם אצל הנשים.

מבחינת גיל הנישואין, המגמה הפוכה – אצל הנשים היהודיות הגיל הממוצע בנישואין הראשונים (ולא פרק ב') ירד בעשור האחרון מ-28.5 ל-28. אצל המוסלמיות הוא דווקא טיפס בתלילות יחסית, מ-26.5 ל-27.8. הפער הצטמצם כמעט לחלוטין וכנראה יתחיל להפתח בכיוון ההפוך תוך שנתיים-שלוש.

ומגיל הנישואין – לגיל הגירושין. כמובן, כדי להספיק להתגרש בגיל צעיר יש להקדים קודם נישואין בגיל צעיר. כאן מופיע הבדל עצום בין היהודים והמוסלמים. אצל היהודים גיל הגירושין מציג קו יחסית שטוח של שיעור מתגרשים לכל אלף זוגות עד לגיל 50, עם עליה קלה בקרב נשים צעירות במיוחד. אצל המוסלמים השיעור גבוה בהרבה בגילים צעירים, עד פי יותר משתיים מהממוצע הכללי אצל גברים, ויותר מפי 4 (!) ממנו בקרב הנשים הצעירות ביותר. קשה להסביר את הנתון הזה, ועולה השאלה אם מלבד הבדלים תרבותיים מסתתרת כאן גם הטיה כלשהי של הרישום – הקשורה אולי לנישואי קטינים לא חוקיים, או לפוליגמיה.

דפוס שיעורי הנישואין והגירושין של החברה המוסלמית על פני צורות יישוב שונות מלמד שהחברה המוסלמית בערים הגדולות תל אביב-יפו וחיפה אימצה לחלוטין את הנהוג בחברה היהודית, ובגירושין אפילו עקפה את השיעור המקביל אצל יהודים באותן ערים. זאת בניגוד חריף לשאר מקומות היישוב של חברה זו.

לבסוף, בתוך האוכלוסיה היהודית ישנם, כפי שאפשר לנחש, הבדלים בין הציבורים השונים. אין בלמ"ס פילוח לפי רמת דתיות, ואפשר רק לראות שבירושלים שרוב יהודיה דתיים, ובבני ברק החרדית כמעט כולה, שיעור הנישואין גבוה מהממוצע ושיעור הגירושין נמוך ממנו. עם זאת, מחקר של אריאל פינקלשטיין על הנתונים עד לשנת 2017 מלמד על הבדלים חדים: בין ילידי השנים 73'-90', אחוז הגרושים במלאות 15 שנים לנישואיהם עמד על 6.6% לבוגרי החינוך החרדי, 11% לממלכתי-דתי, ו-20% לממלכתי.

אגב, מחקרו של פינקלשטיין גם חשף דפוס מעניין מאוד לגבי השפעת גיל הנישואין על הסיכוי לגירושין. נמצא שנישואין בגיל צעיר במיוחד מועדים יותר לפירוק, וכמוהם נישואין בגיל מבוגר במיוחד. כשלעצמה זו תופעה שאפשר היה לנחש, אך בפילוח לפי זרמים התברר שאזור המינימום, טווח הגיל שבו סיכויי הנישואין להצליח הם הגבוהים ביותר, איננו קבוע. למעשה, הוא זז מציבור לציבור – אך *זהה תמיד* עם טווח הגיל שבו שכיחים ביותר הנישואין *באותו ציבור*.

חיים גלעדי הוא בוגר מכון ויצמן,חוקר במרכז יכין ותחקירן ב'הקול היהודי'.

תמונה:באדיבות BIGSTOCK