יהודים אחרים

יהודים אחרים

ישו והנוצרים הראשונים במבט פנים יהודי

איל רגב

ידיעות ספרים, 2025 | 230 עמ'

סיפור הולדתה של הנצרות והיפרדותה מהיהדות ממשיך לסקרן ולהעסיק אותנו. כיצד קרה שקבוצה קטנה של תלמידים האמינה שישו קם מן המתים, שהוא המשיח, שהמאמינים בו יזכו לכפרה על חטאיהם, ושכל אדם, גם גויים גמורים, יכולים להיגאל על ידי אמונה זו? כיצד קרה שמי שראו בעצמם יהודים לחלוטין, גם אם יהודים אחרים, יצרו למעשה דת חדשה שעיצבה את ההיסטוריה של המערב? כיצד להסביר שיהודים המאמינים באל אחד, שהתורה היא נר לרגליהם, יאמינו שאדם בשר ודם שהתהלך לצידם ושאת זיעתו הריחו נהפך לישות אלוהית? אלה שאלות סבוכות, נפיצות ומאתגרות. פרופ' איל רגב התמודד עם הנושא בצורה יוצאת דופן בספרו. מדובר בספר מעניין, נעים לקריאה, שאינו פוסח על מורכבויות ובעיקר עמוס בתובנות מרתקות.

תובנה מרתקת מרכזית אחת מדגישה את הרדיקליזם שבמשנתו של ישו. לפי רגב, ישו הוביל לא פחות ממהפכה מוסרית. ישו הורה לתלמידיו לוותר על ממון ומעמד חברתי, לסלוח לזולת כמעט על כל עוול ולא לדרוש החזר של חובות. צבירת כסף ועיסוק בכסף היו לדידו מכשול רוחני ומוסרי. ישו ראה בממון אל או דמון המתחרה באלוהים, ועל כן במרדף אחר הכסף ראה עבודה זרה. גמילות חסד קיצונית עמדה במרכז דרשותיו. הוא קרא לפשוטי העם לסלוח לזולת ולרחם עליו כפי שהם מצפים שהאל יסלח וימחל להם. במקום "עין תחת עין, שן תחת שן", ישו הציב את "הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את הלחי האחרת". לפי רגב, ישו היה בראש ובראשונה "חכם" יהודי שפשוט קרא לתיקון החברה בהווה בבחינת הגשמתו של צדק חברתי ברוחם של הנביאים. אך היות שהתיקון שהציע ישו עסק באדם הפרטי, באינדיבידואל, אין לראות בו נביא משיחי, כיוון שכל החזונות המשיחיים עוסקים בעם ישראל, בהסרת השעבוד לגויים ובשיבת מלכות בית דוד.

תובנה מעניינת נוספת נוגעת לסיבה שבגינה הוציאו את ישו להורג. סיבה זו, טוען רגב, טמונה במחשבה (השגויה) שלפיה ישו איים על המקדש עקב החלטתו להפוך את השולחנות של מוכרי הקורבנות וחלפני הכספים בהר הבית. רגב מסביר כי הרומאים ראו במקדש שגרירות של השלטון הרומי ועל כן הוא נחשב כמקדש רומי. המקדש ועבודתו תרמו ליציבות שלטונם. לרומאים היו תמריצים חזקים לטפל ביד קשה בכל "עושה צרות" שביקש לערער על פעילות המקדש – ומכאן, בעקיפין, על שלטון רומא – ואיים להפר את הסדר הציבורי הקשור אליו. אף שזו לא הייתה כוונת ישו ולא כוונת תלמידיו, הוא הומת בגלל חשש זה. באופן מפתיע, מציין רגב, "מה שהביא להוצאתו להורג של ישו לא הייתה הטענה שהוא המשיח […] וגם לא המסר החברתי של ישו או יחסו לחוקי התורה. המעשה האלים הפומבי של ישו בבית המקדש, איבוד עשתונות רגעי שלא תאם את הטפותיו והתנהגותו הכללית, חרץ את גורלו יותר מכל דבר אחר" (עמ' 79).

התובנה השלישית עניינה בהתפשטות היהדות-נצרות. התפשטות זו, מסביר רגב, לא עברה דרך גויים גמורים (אדרבה, הניסיונות להמיר את דתם של אלה נחלו בדרך כלל כישלונות מחפירים) אלא דרך גויים "יראי ה'", כלומר אנשים שלא היו יהודים אך מצאו עניין רב ואף משיכה לדת ישראל ולאלוהי ישראל. גויים אלה, שהחליטו לנטוש את האמונה באלילות, התחברו בקלות למסרים של השליחים ובראשם פאולוס. "בעבורם", כותב רגב, "האמונה הנוצרית הייתה השער ליהדות". "ייתכן אפוא", הוא ממשיך, "שיראי ה' חשבו שהנצרות היא יהדות אותנטית, וספק אם הספיקו להכיר לעומק יהדות אחרת" (עמ' 127).

אלו הן רק מקצת מהתובנות המעניינות שהספר עמוס בהן. מדובר אם כן בחוויית קריאה מלמדת, מעשירה ומומלצת עד מאוד.