פרוטגורס

פרוטגורס

אפלטון

תרגום מיוונית, מבוא והערות: גבריאל צורן

רסלינג, 2025 | 178 עמ'

חסד גדול עושה עם הקורא הישראלי הוצאת רסלינג שלקחה על עצמה לתרגם יצירות מופת קלאסיות מן הפילוסופיה היוונית, כאשר לספרו החשוב של אריסטו המטפיזיקה מצטרף עתה התרגום של הדיאלוג האפלטוני החשוב לא פחות פרוטגורס. הבחירה להקצות משאבים לתרגומה של כתיבה קלאסית אינה מובנת מאליה ויש לברך עליה ולקוות לתרגומים מצוינים נוספים בעתיד. העיצוב החלק, הכריכה הקשה, הנייר העבה, השוליים הרחבים- כל אלה ועוד עושים את חווית הקריאה למהנה במיוחד.

פרוטגורס איננו הדיאלוג הקשה ביותר שחיבר אפלטון, אך גם אינו הקל מכולם, במיוחד בשני חלקיו האחרונים. ואולם הודות למבוא ולהערותיו של גבריאל צורן, הקורא יוכל לצלוח את החלקים המאתגרים ללא מאמץ מיוחד. המבוא העשיר נוטע את הדיאלוג בהקשר רחב, מה שמסייע להבנה של הקורא להתחדד. שורה של הבחנות דקות תפסו את תשומת ליבי בעת קריאת המבוא, כמו למשל ההצעה לראות בסופיסטים סוכני חינוך שהיו למעשה ממשיכיהם של הרפסודים, המשוררים הנודדים.

הדבר היחיד שחסר לי מאוד הוא העדרה של התייחסות מעמיקה יותר לא רק לחשיבות של פרוטגורס לעולם הפילוסופיה הפוליטית אלא לרלוונטיות של המיתוס של פרותגורס לזמננו. אחרי הכול, הוויכוח העקרוני בין סוקרטס ואפלטון, שיחסם לדמוקרטיה היה עוין ממש, לבין הסופיסטים ובראשם פרוטגורס שאהדו את הדמוקרטיה, לא תם. האם יש להעצים בפוליטיקה את משקלם של מומחים, או את קולם של הבנאים והסנדלרים ומקביליהם בני-זמננו? האם הפילוסופיה הפוליטית של פרוטגורס מניחה מסד מספק לדמוקרטיה השתתפותית נרחבת, או שאולי נכון דווקא להצר את השתתפותם של ההמונים במגרש הפוליטי ברוח הפילוסופיה הפוליטית של אפלטון? ואולי נכון ככלות הכול להתיר את השאלות הללו לפתחו של הקורא הסקרן.