אל מעבר לדתיות ולחילוניות

אל מעבר לדתיות ולחילוניות

בעקבות תורת ארץ-ישראל של הראי"ה קוק

חיים וידל

כרמל, 2025 | 141 עמ'

לא מכבר שאל פוסט-סקר מתגרה אחד בפייסבוק מהי לדעתנו "תורת ארץ ישראל". כי אכן, זהו מושג המתגלגל בחלל ומציין משמעויות רבות. למשל: לימוד התלמוד הירושלמי להבדיל מהבבלי; חזרה ללימוד דיני המקדש, המצוות התלויות בארץ והסנהדרין; כלל לימוד התורה בארץ ישראל; וכמרומז בפוסט, זו בעיקר מילת כיסוי עמומה לציון כל מה שהנוקט אותה רואה כדרך הנכונה לחזור לדרך המלך היהודית.

סביר להניח שהשואל לא ראה את הספר החדש שלפנינו, שכולו מתווה למהותה של תורת ארץ ישראל המבוקשת. ועם זאת, ייתכן שהוא ראה ואף קרא, והגיע למסקנה, אומנם מוגזמת, שמוצע כאן הכול בכול, והכול הוא אידך-זיל-גמור.

המחבר, הרב חיים וידל, מבקש לחבר יחדיו ישראלים מאמינים יותר ופחות, כאלה המוגדרים דתיים וכאלה שאינם, לתנועה רוחנית גדולה של חידוש תורת ישראל כראוי לימי שבתנו המחודשת בארץ ישראל, ובהתאם לרוח הגדולה שהוא קורא בתורת משה עצמה: רוח של בניין חברת מופת עובדת-אלוהים של עם בארצו. ה"דתיות" היא בעיניו גילום של תורת הגלות, תורת חוץ לארץ: מערכת שימור שדחקה את התורה לפינה האפשרית בחו"ל ובהעדר ריבונות, ושמה חיץ בין הקודש לבין החול והחיים.

הכיוון המותווה בספר מסתמך על תורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המצוטטת ביד נדיבה – וכנראה ממשיך קצת מעבר לה. הוא אינו מסתפק בקריאה להתאמת ההלכה למציאות של ריבונות לאומית והסתמכות עצמית, ולמציאות מודרנית מבחינה טכנולוגית ומבחינת זכויות הפרט והמימוש העצמי וכדומה. הוא שואף לתורה הכוללת את החיים במלוא עושרם, משוחחת עם התרבות הכללית, והולמת גם אנשים שאינם שומרי הלכה. מתוך כך, הוא פונה להעמדת תורת ארץ ישראל על תשתית תאולוגית מאפשרת יותר, יש שיאמרו אוורירית.

וכך, הפרק שהוא אולי המעניין בספר ובוודאי הנועז בו מדבר על תורה ורכיביה "שלא כפשוטם". כלי המדרש והקבלה, ובמיוחד חשיבה "מוניסטית" המסירה את החיץ בין האל לבין העולם (כלומר תפיסת אלוהות אימננטית, המוכנה להכיל גם חשיבה פנתאיסטית למעשה), הם המאפשרים ליסודות האמונה ועבודת האל לפנות לקהל לא דתי. וכך, באמונה "שלא כפשוטה" האל הוא ההוויה הלוחשת סוד. "תפילה שלא כפשוטה" יכולה להיות תפילה אקספרסיביות אישית, טבילה מטפורית במקור ההוויה. "תורה מן השמיים שלא כפשוטה" היא האמונה שהתורה לאו דווקא ירדה מהשמיים, אבל כתובה בהשפעה אלוהית. "השגחה שלא כפשוטה" היא תפיסת המציאות כביטוי לרצון-טוב וככַר לתשוקת התעלות. ועוד.

הספר הוא מן הראשונים הרואים אור במסגרת תנועת 'לכתחילה', המבקשת בניסוחו של מייסדה ומייסד השילוח יואב שורק "תורה ישראלית", כלומר "מערכת ערכים נורמטיבית, כללי-חיים לחברה רחבה ומגוונת, ששורשיה נטועים בעומק ויונקים מבאר המים החיים של האמונה היהודית בביטוייה הנעלים ביתר – שהיא שלנו… כמי שזכו לשיבת העם היהודי לארצו… כאנשים החיים בעידן מודרני ופוסט מודרני". כך בקונטרס פרי עטו 'תורה ישראלית: החזון והמימוש – הסיפור של 'לכתחילה" שהופיע במקביל. מה שווידל מציע הוא וריאציה מסוימת להגדרת הרעיון, אולי מוגדרת פחות. פרק בקונטרס של שורק קרוי בסגנון דומה לספרו של וידל "תורת ארץ ישראל – מעֵבר לדתיות ולחילוניות".

בגלגולו הקודם, טרם היות התנועה, התפתח הספרון במסגרת סיעור הכתיבה של השילוח, בדרך להיות למאמר; אך רוחב הרעיונות וההקשרים, ההתנגדויות והתשובות, גדש את הסאה הנדיבה אך המוגבלת שדפינו יכולים להציע. גם הרעיונות עצמם בעבעו ונזלו והתקשו להתקשות למקשה סדורה. באה היריעה הרחבה שמאפשר ספר עצמאי, ועימה קורט יישוב הדעת והסדרת הרצאתם של הדברים, ונתנו לדברים בית. ועדיין, כפי שמדגיש החיבור כמה פעמים, הקווים כאן משרטטים נקודות פתיחה שאין יודע לאיזה מעגל סיום יובילו; מסגרת שכדברי המחבר יכולים לפעול בה כל "חילוני" המעוניין ב"תורה" רוחנית לעם ומושכת אותו "אמונה לא דתית באלוהים, וכל "דתי" שאינו מקדש את מצבן הקיים של ההלכה והתורה.