רסן מתעה

הכוונות הטובות של פויל: הנצרות בעיני ר' יעקב עמדן

הקדמה מאת אסף מלאך

רבי יעקב עמדן (קרי אֶמְדֶן,[i] 1698–1776) נודע כאחד מגדולי חכמי דורו, וחיבוריו עוסקים בכל מקצועות התורה. הוא היה בנו של הרב צבי אשכנזי, שנודע כ"חכם צבי", מחשובי הרבנים באשכנז, ובשל כך כונה גם יעב"ץ (יעקב בן צבי). חיבר בין השאר סידור תפילה עשיר בהערות של הלכה, מנהג ולשון, שזכה למהדורות רבות בדורות הבאים (ונודע בעיקר בשם 'בית יעקב'; שמו המקורי היה 'עמודי שמיים'); אוסף שאלות ותשובות 'שאילת יעב"ץ'; וחיבור על שולחן ערוך ששמו 'מור וקציעה'. דמות ססגונית בעלת ידע רב תחומי ועברית עשירה ושנונה, שאף החזיק ותפעל בעצמו דפוס עברי, ולא זו אף זו, חיבר את מה שנחשב כאוטוביוגרפיה הראשונה בספרות הרבנית וכנראה גם בספרות העברית בכלל.

בצעירותו כיהן כמה שנים כרבה של אֶמדן (צפון מערב גרמניה כיום), ומשם קיבל את שמו, אך לאחר מכן חזר להתגורר בעיר מולדתו אלטונה בלי תפקיד רבני (ובמשחק מילים אופייני לו טבע את הביטוי "ברוך שלא עשני אב"ד"). ידועה במיוחד מלחמתו העיקשת ברבי יהונתן אייבשיץ, שהיה הרב של קהילות אה"ו (התאגדות הקהילות היהודיות באלטונה, המבורג וואנדסבק, שהן היום שכונות של המבורג) ונחשד על ידו בשבתאות.

ר"י עמדן היה אדם בעל השכלה רחבה, ואפשר לראות אותו כאחד ממבשרי המודרנה במובנים רבים. במקביל, הוא היה גם אחד ממבשרי המאבק בתהליכי ההשתלבות התרבותית שהתרבו סביבו: הוא ביטא בכתביו התנגדות חריפה ועוקצנית להידמוּת של היהודים לסביבה הגויית, למשל בצורת הלבוש, באימוץ לשון הגויים, באימוץ תרבות פנאי של קלפים ומחולות, בלימוד פילוסופיה ועוד.[ii]

יחד עם זאת, בכתביו השונים מצויה גישה ברורה ועקבית המתייחסת בחיוב לדת הנוצרית ולדת האסלאם. לדבריו, מדובר בדתות שפעלו פעולה חשובה של ביעור עבודה זרה ושל הפצת אמונה אמיתית ומידות טובות בעולם. בפירושו למסכת אבות הוא מסביר את ההצלחה ההיסטורית של דתות אלו באמצעות הגדרתן כ"כנסייה שהיא לשם שמיים" שעל כן "סופה להתקיים".[iii] להגדרה זו זכו הנצרות והאסלאם מאחר שהפיצו בעולם ערכים אמיתיים ומידות מתוקנות שנטלו מישראל: "כי בערך אומות העולם אשר היו לפניהם שלא הכירו את ה' וכפרו בעיקר ועבדו עץ ואבן ולא ידעו אלוה בעל יכולת מוחלט בעולם ולא שכר ועונש וגמול עולם הבא, תקרא כנסתם גם היא לשם שמיים, לפרסם האלוהות בעמים ובמרחקים".

ר"י עמדן בולט בקרב חכמי ישראל בהדגשה החיובית של היסוד הדתי של הדתות הגדולות. הוא לא רק מוצא הקלות הלכתיות המאפשרות לנהוג עם מאמיניהן כמי שאינם עובדי עבודה זרה – כפי שעשו רבים מן הפוסקים האשכנזים שחיו בקרב הנוצרים – אלא מדגיש באופן מרחיק לכת את נקודות החיוב שהוא מוצא בדת הנוצרית עצמה ואת קרבתם לישראל כתוצאה מכך: "והם אחים עמנו בהאמנה בתורה ובנבואה ובשאר דברים ומדות טובות שנמצא בהם".[iv] ממילא ניתן להבין את התנגדותו החריפה להשתלבות החברתית והתרבותית של היהודים בסביבה הנוכרית כהתנגדות הנובעת לא משלילה תיאולוגית חריפה של סביבה זו, אלא מתודעה חזקה של צורך בנבדלות יהודית.

ר"י עמדן נסמך בדבריו על דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (יא, ד) שמהם עולה שבתוכנית האלוקית ישו ומוחמד נועדו "ליישר דרך למלך המשיח"; אך יש לשים לב לכך שבדבריו הוא מפליג הרבה יותר מן הרמב"ם עצמו. הרמב"ם התייחס לדתות הנצרות והאסלאם כאל טעות גמורה (כפי שכתב שם על ישו שאין מכשול גדול ממנו שהרי גרם "לאבד ישראל בחרב… ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'"), וגרס שהתועלת הנולדת מדתות אלו היא חלק מדרכי ההשגחה הנסתרות, המגלגלות את הטעויות לביסוס מושגי היסוד של דת האמת – גם אם בצורה קלוקלת לגמרי. לעומת זאת, עמדן מתייחס לדתות הנצרות והאסלאם בחיוב רב, כדתות המכילות כבר במצבן הנוכחי אמונות אמיתיות רבות ומידות מתוקנות וטובות, שאותן למדו דתות אלו מישראל והפיצו אותם בין עמים רבים.

עמדתו של ר"י עמדן מתחדדת במיוחד בחיבורו רסן מתעה, חיבור ייחודי ומרחיק לכת שהוא הקדיש לעיון במהות הנצרות. החיבור מבוסס על תשובה שכתב עמדן לרבני "ועד ארבע ארצות", כהסבר מדוע מותר למסור את עדת הפרנקיסטים לשלטונות על אף שבכך מסכנים את חייהם. לדברי ר"י עמדן, הקרבה הרוחנית בין הנוצרים והיהודים צריכה לעמוד בבסיס השותפות שלהם במאבק נגד הפרנקיסטים המשחיתים את יסודות הדת ואת יסודות המוסר כאחד. דברים אלה מעניינים ומעוררי השראה לעניין שיתוף פעולה בין-דתי בזמננו נגד תופעות המשחיתות את האמונה ואת המוסר, אך מעבר לכך יש בהם גם תיאורים מחודשים של היחס שבין הנצרות ליהדות.

לאורך חיבור זה – שראה אור פעמיים, תמיד כחלק מחיבור אחר: לראשונה כנספח ל'סדר עולם' (1757) ובשנית כחלק מ'מתג חמור', שנכלל ב'ספר שמוש' (1758)[v] – מנתח ר"י עמדן בצורה מפורטת קטעים מתוך ספרי הבשורות (האוונגליונים) הנכללים בברית החדשה ומשאר כתבי היסוד של הנצרות, וטוען שישו, פאולוס ותלמידיהם לא התכוונו לעקור את התורה מישראל, ואדרבה, הם חיזקו את שמירת התורה בישראל והכריזו שליהודים אסור לעקור דבר מן התורה לעולם. לדבריו, כוונתם הייתה לייסד דת לאומות העולם המבוססת על שבע מצוות בני נוח – ובכך פעלו פעולה חשובה וטובה מבחינה תורנית: "אלא לאומות בא, לייסד להם דת מן אז והלאה, ואף היא לא חדשה כי אם ישנה, הלא הם שבע מצוות בני נח, ששכחום העמים, חזרו שלוחי הנוצרי ויסדום מחדש".[vi] גם את רעיון "ההחלפה" של בני ישראל במאמיני הכנסייה הם העלו לדבריו רק כתחבולה כדי שיתקבלו דברי הנצרות בין הגויים. כדאי לציין שטיעונים אלה ממש בנוגע לכוונת ראשוני

blank
שער 'רסן מתעה' במהדורה בתרא, כחלק מספר שמוש (בחלק 'מתג לחמור'). ר' יעקב עמדין נהג לבחור שמות שנונים לכל חיבור ותת-חיבור שהדפיס. צילום מן העותק של גרשם שלום, השמור בספרייה הלאומית.

הנצרות נטענו כבר על ידי ראשונים במסגרת הפולמוס היהודי-נוצרי. ר"י עמדן מפנה לדבריו של רבי שמעון בן צמח דוראן (1361–1444, בעל שו"ת התשב"ץ, מגדולי רבני אלג'יריה), שהעלה בספרו 'מגן אבות' טיעונים דומים מאוד כדי להדגיש את טעותם של הנוצרים בזמננו אף לפי שיטת מייסדי דתם.[vii]

לעומת מגמתם של דברי הרשב"ץ, ר"י עמדן בא להדגיש באמצעות טענה היסטורית זו שישו "עשה טובה כפולה בעולם". ראשית, משום שהוא חיזק את האמונה בתורת ישראל אצל בני ישראל, ושנית, משום שדאג להפצתן של שבע מצוות בני נוח בגויים. אומנם, כאמור, לחיבור הזה יש הקשר פולמוסי ברור במאבק כנגד הפרנקיסטים, אך הדברים משתלבים היטב במקורות האחרים המבהירים את עמדתו של ר"י עמדן, והם אף נדפסו על ידו בשתי מהדורות נוספות לאחר הפולמוס ולכן קשה לומר שהוא לא עמד מאחוריהם. הוא עצמו הכריז והדגיש בגוף החיבור על דבריו בנושא זה שאינם רק לצרכי הפולמוס: "מרגלא בפומי, לא כמחניף, כי ידוע שאין זו מידתי… תהילות לאל שעשני יהודי כשר, בראני אדם ישר… משארית ישראל לא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית".[viii]

דברי ר"י עמדן ראויים לבחינה היסטורית מדוקדקת שאין מקומה כאן. די בכך שנזכיר את העובדה הידועה שבשלבים מוקדמים הנצרות הופיעה מתוך עם ישראל וראתה את עצמה כפרשנות וכביטוי של היהדות, ובהדרגה יצאה והוציאה את עצמה מאמונת ישראל. גם בקרב חוקרים בני זמננו יש מחלוקות לגבי השלבים המדויקים של תהליך זה.

אך נדמה שחשיבות דבריו של ר"י עמדן חורגים משאלת תקפותם מבחינה היסטורית. עצם ההתייחסות למהותה של הנצרות כקידום והפצה של אמונת הייחוד ושל שבע מצוות בני נוח בעולם היא מרחיקת לכת, בגוזרה עמדה בסיסית חיובית (אף כי ביקורתית) כלפי הנצרות.

בדבריו של ר"י עמדן ניתן למצוא התייחסויות נוספות המשלימות את עמדתו ויחסו כלפי הנצרות והאסלאם. הוא מתייחס לפעולות שפעלו חכמי הנצרות והאסלאם להגנה על היהודים במהלך ההיסטוריה, וכן לכך שבעולם הנוצרי נדפסו ספרי הקודש של ישראל ובזכותם הם נשתמרו. לדבריו, גם על כך עם ישראל חייב לנוצרים הכרת הטוב.[ix] בכמה מקומות הוא דן במעמד של נוצרים בני זמנו, ובפרט בעניין השילוש שבנצרות, ומעלה צדדים שונים מדוע הם אינם בגדר עובדי עבודה זרה;[x] אלא שבכך אין הוא יוצא דופן, שהרי עמדה זו רווחה בין הפוסקים בארצות אירופה בהקשרים שונים.

את הייחוד בכתיבתו של ר"י עמדן בנושא אפשר לאפיין בכמה היבטים: (1) ההכרעה שלו לדון לכף זכות את הנצרות והאסלאם כדתות של אמונת הייחוד ושל תיקון מוסרי, שאומנם יש בהן פגמים וקלקולים היסטוריים אך מהותן היסודית היא חיובית. (2) ההסבר המקיף של הלגיטימציה והחשיבות של הנצרות מנקודת המבט התורנית, כדת שלא ביטלה את תורת ישראל אלא ככזו המכוונת לאומות העולם ובאה להפיץ ביניהן את שבע מצוות בני נוח. (3) הכניסה הטקסטואלית המעמיקה שלו לתוך כתבי הקודש של הנצרות, והמאמץ לשפוט אותה תוך שימוש ועיון במקורותיה שלה. נקודות המבט הללו תורמות תרומה חשובה גם למאמץ ולחזון בן-זמננו על אפשרויות של שיחה ושל קרבה בין ישראל לעמי הנצרות והאסלאם.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף וחשיבות לאור התהליכים הדרמטיים שהתרחשו בעשורים האחרונים ביחסה של הכנסייה הקתולית לעם היהודי.[xi] כבר בשנת 1965 נתקבלה בוועידת ותיקן 2 "הצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא נוצריות" במסגרת המסמך המכונה "נוסטרה אטטה" (=בזמננו אנו). מסמך זה כלל ביטול של היחס אל היהודים כדחויים ומקוללים, וביטול של האשמת כל היהודים בהריגתו של ישו. אומנם, פרטי מסמך מורכב זה היו נתונים לוויכוחים ולפרשנויות שונות. אולם במהלך העשורים האחרונים התחדדה והלכה העמדה החדשה של הוותיקן המתייחסת מעתה אל היהודים כ"אח הבכור האהוב של הכנסייה, שעימו נכרתה הברית הראשונה, שלא הופרה ולא תופר", ואיננה רואה עוד בנצרות החלפה גמורה וביטול של הבחירה האלוהית בעם ישראל. המסמך שיצא מאת הוותיקן בשנת 2015 הנושא את השם "כי לא ינחם האלוהים על מתנותיו ולא על קריאתו", הוא דוגמה למגמה נחרצת זו. מפליא לראות כמה היא תואמת את קריאתו ופירושו של רבי יעקב עמדן במאה ה-18.

***

הטקסט המופיע להלן הוא חלקים נבחרים מתוך החיבור 'רסן מתעה' של ר"י עמדן. הוא לקוח מתוך המהדורה של ד"ר ליאור גוטליב – כיום איש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן – שנדפסה תחת הכותרת "רסן מתעה לר' יעקב עמדן – מהדורה קמא ובתרא: עם מבוא, השוואה טקסטואלית והערות", במאסף 'בדרכי שלום' (פרטים מלאים בהערה 5). תודתנו הרבה נתונה לד"ר ליאור גוטליב על הסכמתו לשימוש במהדורה מתוקנת זו. למען ירוץ הקורא, פתחנו כאן את רוב ראשי התיבות, וכמנהגנו במדור הקלאסיקה העברית גם החלפנו את הכתיב המיושן בכתיב מלא בן-זמננו. כותרות והסברים שלנו נתונים בין סוגריים מרובעים ומסולסלים ובהערות הצד; סוגריים עגולים נמצאים במקור.

 

ר' יעקב עמדן

רסן מתעה

[א. רקע]

לפי שאירע בשנה זו (תקט"וב לפ"ק)[1] דבר משונה וזר אין כמוהו במקרה · לא אוכל להתאפק מלהעלותו על ספר · לצרפו עם מקרי שנות עולם (אל ספר סדר עולם · עם היות זה שלא סדרו של עולם · אכן נשתנה בימינו סדר בראשית · אבל גבוה מעל גבוה שומר ישראל) למען דעת כל עמי הארץ כי יש אלוהים בישראל · ושם ה' נקרא עלינו · ישראל ויהודה מאלוהיו לא אלמן · עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן · הנה כבר נודע שבמחוז פאדאליע בארץ פולין[2] · פשתה מספחת המינות של כת הארורה הדבקה בשיקוץ ש"ץ שר"י[3] · זה שלושים שנה ויותר · על ידי הסתת המדיחים בסתר · ועושין במחשך מעשיהם עם כתבי פלסתר (שיסד להם אב ש"ץ וכומרו · עתה"ק וע"ע[4] · וכמו שהודיע גם ר' י"ח יאמפלר[5] מאז לפני חמש שנים). ומכל מקום היו צנועים באיסור ומתייראים הצבועים מן הפרושים · בני ישראל קדושים · והיו מתערבים בבני עמנו · נראים לפנים כיהודים · מחזיקים בדת יהדות לעיני בשר · ועושים תועבותיהם בהסתר · כל העבירות שבתורה למצוות וחיובים יחשבו אצלם לא לבד כהיתר ·

עתה יצאו אנשים בני בליעל ממעונות כופרים · פרקו עול תורה ומצוות בזרוע רמה ופקרו באמונה בפרהסיא · וגם זה לטובה · כי רצה ה' לגלות על עֲוֹנם · ולהבדיל הארורים הללו מזרע הקודש עם ישראל הכשרים · כדי שלא יתערבו עוד עמנו · ולא יתחתנו בהם כמבראשונה: וירחיקום מכל קדושת עם נושע בה' · הסובלים עול גלות שלמה על שמירת תורתם וקיום אמונתם לכן אזרו חיל רבני פולין הנאמנים לה' תהילה לאין אין דור יתום · ברוך שמסר עולמו לשומרים · נתן את הכרם לנוטרים · כי עמדו בפרץ הלז חכמים הנ"ל הכשרים · והחרימום והבדילו כל ערב מישראל · ודנו לשרפה ספרי מירם[6] שלהם וכתבי מינות שבידיהם · עם אזכרותיהם · אך המינין המתועבים העיזו פניהם ככלבים הלכו אל הגמון דקאמניץ[7] ביחוד ואיזה כומרים והטעו אותם באמור אליהם שגם הם מאמינים בנוצרי או קרובים אליהם באמונותיהם ודעותיהם ושעל כן המה נרדפים מן היהודים · וגנבו לבב אותן כומרים לפי שעה · לשון שקר עד ארגיעה וקנו להם חירות אצל הגמון הנ"ל לקיים ולשמור דתם הנ"ל הכוזבת החדשה הרעה .

[…]

 

[ב. פריצות כת הפרנקיסטים לעומת גדרי הנוצרים]

כי אלה האפיקורסים של ש"ץ שר"י · קשים לעולם יותר מדור המבול · אָלה וכחש וניאוף פרצו והישבע לשקר · מחריבי עולם ומלואו עושים הכול הפקר · חשודים על השבועות · על חמס ממון ועל גנבת דעות · ועל גזל עושק ומעות הרעות ועל העריות והניאוף עם הצאצאים והצפיעות[8] ואף על הרביעות[9] (כמו שהועד על חיון שר"י[10] אחד הצרי"ם הראשונים · יעוין תה"ק[11]) את הבהמות וחיות רעות · הכול דומה בעיניהם כמישור ובקעות) · לא לבד הותרו להם כל העברות החמורות · אבל עשו אותן חובה · עם שאפילו אומות העולם גדרו גדר בעצמן אחר המבול · אין צורך לומר אומת הנוצרים · שהוסיפה לה גדרים להרחיק עצמן אף מן המותר לישראל[12] אפילו מה שאין ערווה לנו · וגם מה שהתירה תורה שהרי אף לקחת איש אחד שתי נשים כאחת אינן מתירים · ואחות אישה גם אחר מות אחותה וקרובות זולת זה להם אסורים · ומשבועת אמת ומאבק גזל מוזהרים · ולהם כמה מידות חמודות ומוסרים ישרים · ומנקמה ומשטמה ואפילו לעשות רע לשונא חסידיהם נשמרים · אשרם ואשרינו אם הם נוהגים עמנו כפי דתם (שנצטוו באוונגליון שלהם · למכה אותך על הלחי האחת · תן לו גם השנית {אולי מצאו להם סמך מן הכתוב · יתן למכהו לחי וגומר [איכה ג', ל]} ואשר לקח ממך מלבושך החיצוני · תן לו ואל תמנע ממנו גם הפנימי · כמו שכתוב בלוקש פ"ו ובמטיאוש פ"ה [לוקס ו, 29; מתי ה, 39–40] · ובדומה לזה חסידות הרבה · שאם היו מקיימים אותם הציוויים · ראויים הם לשבח גדול · ואז ודאי היינו מאושרים ומוצלחים בגלותנו זה ביניהם במעלה עליונה · ואז בוודאי לא היו נהרגים אלפים ורבבות מקדושינו · אשר נשפך דמם כמים · ושרפום ודנום בכמה מיתות משונות וקברום חיים · על לא חמס בכפיהם ולא עולה בפיהם · ולא עוול בשפתיהם · ולא היו שונאים אותנו המוניהם · על אהבתנו את אלוהינו אבינו שבשמים אלוהים חיים · ואת תורתו דברי אלוהים חיים · האם לא היו זוכים ומזכים בכך · ודאי בלי ספק בעולם · הלוואי והיו עושים ומקיימים המצווה עליהם לטובתנו באמת · כדי שנוכל אנחנו לשמור ולקיים את כל דברי התורה האלוהית · גם בהיותנו בגולה · מבלי פחד אויב ומגור מסביב · ולכן אמרו רז"ל · רחמנא או בטולך · או בטולא דבר עשו[13] וכו' [גיטין יז ע"א]) וכמנהג מלכיהם החסידים ושריהם הישרים · צדיקים וזהירים · חלילה להם להניח להתערב עמהם המינים של ש"ץ שר"י · הגרועים מחיית היערים · לכן התחזקו והיו לאנשים גיבורים · ועמדו לפני השליטים ההגמונים פיקחים ונבונים · אשר להם יד ושם במלכות פולין · לייסר המינין הנ"ל האווילים הסוטים בעקרבים ובשוטים · ולעשות בהם שפטים · וגלו מרמתם ונבלותם זיופיהם ותחבולותיהם לעיני השמש יהיו נפשטים · מבגדי בגידי מעלי מעיליה"ם[14] שבהם מתקשטים · ולא יהיו עוד פוסחים על שני הזיופי"ם[15] לומר לאומות שהם מאמינים במשיח הנוצרים · ולהיהודים אומרים הלא אנו עמכם חברים (כדרך שאמרו כותים לשבי הגולה) למען למוג לב ולהרבות המכשולים לאלה ולאלה :

 

[ג. הנוצרים הראשונים לא באו לבטל התורה]

כי דבר ידוע הוא שגם הנוצרי ותלמידיו · ביחוד פויל[16] · הזהירו על שמירת תורת הישראלים · ואמרו שבה נקשרים כל הנימולים · ואם נוצרים הם באמת ופיהם ולבם שווים יעשו כמותם בלי זיוף ומרמה · ולא ישיגו גבולם במשיח פסול ש"ץ שר"י חדש מקרוב בא לשׂום תבל לשמה · אבל באמת · גם לפי דברי כותבי האוונגליון · אין שום יהודי רשאי לעזוב תורתו · שהרי פויל בכתבו לגלאטה · כתב בזה הלשון אומר אני אם תימולו · המשיח לא יועיל לכם כלום · ומעיד אני לכל אדם הנימול · שהוא מחויב לעשות כל מצוות התורה [אל הגלאטיים ה, 2–3] · וכן מטעם זה הזהיר בכתב אחד לקורינטו · שהנימול לא יעשה עצמו ערל (ר"ל לא ימשוך ערלתו) והערל לא ימול [אל הקורינטיים א' ז, 18] .

ובכאן מקשים על פויל מדידיה אדידיה[17] · כי באקטא אפוסטולורוס (פט"ו) [מעשי השליחים טז, 3] זכרו שמל את טימותיאוס תלמידו (שהיה בן איש יווני) ונסתבכו בזה מאוד · כי פעולתו זאת · סותרת למאמריו · המוכיחים לכאורה · שלדעתו המילה היא מצווה זמנית · עד ביאת משיחם בלבד והרי זה היה מעשה אחר ביאת הנוצרי ·

אך דע נא וקבל האמת ממי שאמרו · כי מכאן נראה בבירור · שהנוצרי ושלוחיו לא באו לבטל תורה מישראל ח"ו · שכן כתוב במטיאוש (פ"י) שאמר הנוצרי · לא תחשבו שבאתי לבטל התורה · לא באתי כי אם לקיימה אני אומר לכם אף על פי שיבוטלו שמיים וארץ · מכל מקום אפילו אות אחת או נקודה אחת מן התורה לא יבוטל · אלא יקוים · על כן מי שיבטל אפילו מצווה אחת מן הקטנות וילמד לאחרים לעשות כן · הוא ייקרא קטן במלכות שמיים · אבל מי שיעשה המצוות · וילמד לאחרים לעשותן הוא ייקרא גדול במלכות שמיים [מתי ה, 17–19] · וכן כתוב בלוקש [לוקס טז, 17] · אם כן הדבר מבואר מאוד · שלא עלה על דעת הנוצרי לבטל וכן ציווה למצורע שנרפא מצרעתו · שילך לבית המקדש · ויביא קורבנותיו כמו שכתוב בתורת משה · מלבד מה שהזהיר על שמירת עשרת הדיברות · וידוע שהן כוללות כל המצוות · וכן נמצא לפויל תלמידו בכותבו לקורינטו · מאשים אותם בעוון גילוי עריות · וגָזר הריגה על אחד מהם שנשא אשת אביו [אל הקורינטיים א' ה, 1–5] .

לכן תדע דלא קשיא מידי אפויל[18] · שמל את טימותיאוס כנזכר כי הוא היה בן אישה ישראלית · אף על פי שהולידה אותו מאיש יווני · כמו שכתוב (בפט"ז מאקט"א) [מעשי השליחים טז, 3] · ופויל למדן היה שַמָּשו של רבן גמליאל הזקן · ובקי בדיני התורה · ידע שנוכרי הבא על בת ישראל · הוולד כשר · ודינו כישראל גמור לכל דבר כמו שכתוב בתלמוד ונפסק באבן העזר (סימן ד סעיף י"ט) · לכן כדין וכהלכה עשה זאת שמל את טימותיאוס · וגם כשיטתו שאמר כל אדם יישאר בדתו (הרי פירש דעתו שהישראל חייב להישאר בדתו) כמו שכתוב (בפ"ה מכתבו) לקורינטו [אל הקורינטיים א' ז, 17–24] · על כן טימוטיאוס הלזה שלידתו בקדושה · דין ישראל היה לו · בוודאי חייב במילה · כמו בכל המצוות (ובמה שציווה לשרוף את שבא על אשת אביו · בלאו הכי ניחא · כי היא מהעריות שאסורות גם לבני נוח) לפי שכל הנימולים קשורים במצוות התורה · והרי זה מיושב יפה ·

ובזה תסולק הסתירה גם מדברי הנוצרי עצמו · שבאיזה מקומות מאוונגליון · משמע להו למלומדי הנוצרים · שבא לתת תורה חדשה · במקום תורת משה · ואיך אם כן אמר בפירוש שלא בא אלא לקיימה כנזכר · אבל הוא הדבר אשר דיברתי · שלא בא במחשבת כותבי האוונגליון · שבא הנוצרי לבטל דת יהודית לגמרי · אלא לאומות בא · לייסד להם דת מן אז והלאה · ואף היא לא חדשה כי אם ישנה · הלא הם שבע מצוות בני נוח · ששכחום העמים · חזרו שלוחי הנוצרי ויסדום מחדש · אך כל זרע ישראל · וכן המתייהד הנימול ונכנס לדתם (כמה שכתוב תורה אחת לכם ולגר [במדבר טו, טז]) ואי אפשר לנוצרי ולשלוחיו לבטל גם את זאת · אחר שכבר הודו בקיום התורה ונצחיותה · שאינה מקבלת הביטול אפילו רק באות ונקודה אחת · כל שכן שאינה סובלת לעקור ממנה דבר אחד · בשום אופן. […] הוא מחויב בשמירת כל מצוות התורה בלי שום גירעון · אבל לאומות העולם · הניח שבע מצוות · שנתחייבו בהן מאז · מני ברוא אלוהים אדם כי על כן אסר להם הפסילים והעריות והדם והנחנקים (וילמד סתום מן המפורש · כי מאין להם איסור דברים הללו ביחוד · מבין כל תרי"ג מצוות · אם לא על פי קבלת רז"ל האמיתית) ואסרו להם מילה ושבת · הכול על פי דין ודת תורתנו · המפורשת מפי חז"ל · המקבלים האמיתיים עד משה מסיני · והם שישבו על כסאו של משה רבנו עליו השלום (כדברי הנוצרי עצמו · והילך לשונו (מטיאוס קפיטול י"ג [מתי כג, 1–3]) שאמר לעם ולתלמידיו · כל מה שיאמרו מורי התורה והפרושים · שיושבים על כיסא משה · תקבלו ותעשו ככל אשר יצוו אתכם) עם שאמרו כן · שאסור למול את הנוכרי שאינו מקבל עליו עול מצוות · וכן אמרו חז"ל שמצווה הגוי שלא לשבות (עיין על פרט זה במה שכתב בספר שבט לגו כסילים[19] בייחוד בס"ד · ומשם תשובה מוצאת למתנגדי תורה שבעל פה בכלל) לפיכך תלמידי הנוצרי · בחרו לאומות שאין נכנסים בדת יהדות · במקום מילה טבילה · כי אומנם הטבילה גם היא אחד מתנאי הגר הוא מחויב בשמירת התורה ועשו להם זכר לדבר השבת · ביום ראשון (ובחוכמה עשו כל זה · למען לא ייכשלו לעבור על מה שבא הביאור בתורה שבעל פה · שלא למול ולא לשבות · מי שאינו בכלל ישראל ולא נכנס בדתם ברצון · והטבילה אינה מחייבת אותם בתורת משה · שאפילו מל ולא טבל · כאילו לא טבל · כידוע. כל שכן בטבל ולא מל · שהוא כטובל ושרץ בידו · ולכן גם הטבילה אינן עושין כדין וכדת הטבילה בתורת משה · כדי שלא להוסיף על דברי תורה · שלא בחרוה אלא לרמז בעלמא ולדמיון · כי אף אם יטבלו ממש ככל הלכותיה של טבילה ובמקווה כשר · מאחר שאין טובלין לשם קבלת עול מצוות · אינה קושרתן בקיום התורה · רק חשקו לאיזה זכר ודוגמה של המתגיירים · בהבדלה משאר עמי הארצות · אשר לא ידעו את ה' ואת עמו ותורתו · וכן הדבר מה שעושין מיום ראשון · שבת · לא לשביתה גמורה · רק לתת זיכרון ליום ראשון שבו נברא העולם · נתכוונו · לשׂום חידוש העולם והבריאה קבוע בדעתם ומחשבתם · לידע שיש לבירה מנהיג · אשר עשאה יצרה · ובנאה לרצונו · ובחפצו הוא סותרה · ומקעקעה לשעה · ולא הייתה כוונתם בשביתת יום ראשון מפני זכר יציאת מצרים · כי לא היו שם הם ואבותיהם · על כן לא נתחייבו בשמירתו כלל · ולכן אינן שומרים שום שבת ויום טוב במלאכה כמשפט הכתוב · לפי שאין מגמתם רק קצת היכר ודוגמה בעלמא · שעשו להם מבחירה והסכמה · לא מחיובם בתרי"ג מצוות כל מאומה .

וכן יגלה עוד כוונת הנוצרי ותלמידיו · שלא עשו אלא לפנים[20] · להראות חיבה לאומות העולם · כדי לקרבן לתורה · כי על כן לא ראו להכביד עליהם · לקבל עולה בשמירת תרי"ג מצוות · מה שאינם חייבים כלל · ולכן הניחו להם אכילת מאכלים אסורים כמנהג הקודם · למען לא יחשבו כי הם גרועים בכך · מישראל שומרי תורה כמאמרה (ויבואו להתקנא בישראל · ולא ירצו לקבל הנימוס החדש · שידמה להם שעושה אותם פחותים במעלה מישראל). לפיכך התחכמו להראות פנים שלא כהלכה · כאילו לא נאסר בתורה שום דבר מאכל הראוי לאדם · כמ"ש פויל · כל מה שמוכרים במקולין יאכלו [אל הקורינטיים א' י 25] · בין טמא לטהור לא יבדילו · וכך אמר להם הנוצרי · שהנכנס בפה אינו מטמא את האדם [מתי טו 11] · […] אלא ודאי האמת הברור כשמש הוא · שלא נתכוונו מכתבי הא"ג [=האוונגליון] רק ליפות התר אכילת הטמאים לאומות בלבד · שבודאי מותרים המה להם · ועשו כן לכוונה טובה כדי שלא תכבד עליהם קבלת התורה במקצת כנ"ל · דהיינו שבע מצוות · ופן ימאנו לשמוע אליהם · לפיכך התעצמו בזה · למען יאמינו בתורה ונבואה ויקבלו מה שיצוום ממנה בסבר פנים · ולמען יניחו לישראל ויסייעום בשמירת התורה כולה · ויטלו שכר עמהם · ומכל מקום אסרו לאומות גם זבחי מתים · ואפילו הדם והנחנקים (ומכאן שהנכנס לפה מטמא את האדם) זהו ודאי האמת הברור בכוונת מיסדי נימוסיהם · ואם לא כן · מי התיר להם לשנות המצוות (אחר שהודו בתורה מן השמים לקיימה מן אז עד עתה) וגם לעשות מקצת וחלק קטן ממצווה פרטית שבחרו להם · ולעזוב מקצתה או רובה ככולה · וכמו שכתוב עוד בשבט לגו כסילי כת ש"ץ שר"י[21] ואי אפשר לחשוד מלמדי הנוצרים בסכלות העדרי · שיעשו כל דבריהם בדרך מקרי · או רק להכעיס אותנו במרד ומרי · אף על פי שיראה כן לפום ריהטא באיזה מקומות מהאוונגליון · כאילו מתכוונים להקניטנו · אבל גם את זאת עשו בשכל כדי למצוא חן בעיני האומות · שטבעם נוטה לשנוא את ישראל · מחמת קנאת הדת האלוהית · והיותם סגולה מכל העמים · ובעבור הבדלתם מהם · לכן חשבוה צורך שעה להחניף לאומות · בעבור ימהרו לקבל דבריהם בקיום שבע מצוות · ולא יהיו כפראים במדבר · על כן הגדילו מעלתם ודברו קצת סרה על ישראל · כאילו פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם · אמרו בגוים לא יוסיפו לגור · כל זה תחבולה מהם · כדי שלא יתקנאו האומות עוד בישראל ובתורתם · וציירו לפניהם כאילו בטלה התורה ועברה עם ביטול ישראל מהיות עם לה' · ושהם נכנסו תחתיהם וירשו מקומם בחסד חינם · בדו כל זאת ההמצאה בשביל תועלת האומות · שלא יהיו כבהמות שדי וחיותו יער · ויישארו קירח מכאן ומכאן · וישחיתו כל חלקה טובה מהיישוב: וממילא תצמח מזה גם כן הנאה טובה בקיום התורה ושמירתה על צד היותר טוב אצל ישראל · המשועבדים בה בתכלית · אחר שישתרש ויתקיים ביד כל האומות מקצה · הימצא דת אלוהית ותורת אמת ביד זרע האמת · אזי ודאי יתעוררו ויתנו ליבם לפחות לעזור לישראל בקיומה כל האפשרי · זאת הייתה כוונת כותבי אוונגליון בעצם וראשונה (לטובת ישראל ותקנת האומות) עם שהסתירוה מעט (והכחידוה תחת לשונם · חשבו שיצא הפסדם בשכרם ורווח היוצא להם מזה. כאמור עצה עמוקה בלב איש · איש תבונות ידלנה [משלי כ', ה; בשינוי קל]:

אך אחר זה ההמון הצפתים[22] לדברי כומרים עניי הדעת · במשך הזמן נשתקעו בדעות זרות · כי לא הבינו עצת קדומיהם (שצפנו מחשבתם האמיתית בליבם) ולא ירדו לסוף דעתם. נתרחקו מאוד מן המרכז · על כן הם את ישראל מתעבים · ויפילו מן הכוכבים ממצדיקי הרבים · ויהיו במלאכי האלוהים מלעיבים · על היותם שומרי בריתו ופקודיו לעשותם · ומאשימים אותם בדברים בטלים :

אבל הנוצרי ותלמידיו נזהרו בשבת ומילה כנ"ל · וכנראה מדבריהם לרוב בכמה מקומות מאוונגליון · שהיו מפנים להראות עצמם מקיימי תורת משה בכל לב · לפי שהיו ישראלים מלידה ומבטן · והיו שומרי תורה עד אחר זמן · נתייעצו קצתן לבטל התורה מהם לגמרי · באומרם שכבדה עליהם שמירתה · והסכימו לסלק עולה מעל צווארם (כמו שכתוב פט"ו מאקט"א · עיין שם שנפלה מריבה גדולה ביניהם על דבר זה · עד שהושוו בדבר [מעשי השליחים טו, 1–11] · ומי האיש הסכל ולא יבין את זאת · שאין יסוד מניחי נימוס האוונגליון בנוי כי אם על הדרך אשר שאמרתי · ואם לב האבן · הוא המתנגד לזה · נמוח[23] להודות לדברי על פני עיקשותו) · אומנם גם בזה כיוונו יפה · בבחינת האומות שלא נצטוו עליה · ואין מהראוי להכביד עליהם · גזרה שאין רוב ציבורם יכול לעמוד בה · וגם שלא קיבלוה ואינן מצווים על תרי"ג מצוות :

אולם דבר אחר הוא עם ישראל · שנתחייבו בתורה · מחמת שהוציאם ה' מכור הברזל להיות לו לעם נחלה · לפיכך נשתעבדו בה הם וזרעם וזרע זרעם עד עולם · זאת בריתם לא תשכח מפיהם ולא יסוף מזרעם עליה מוסרין נפשם בכל הדורות וכאשר מאז הודיענו המשורר (תהלים מ"ד) כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתו וגו' · על כל פנים אין אני מסופק שהמודה על האמת · יודה לדברינו אלה · שהנוצרי ושלוחיו לא נתכוונו לבטל תורת משה מישראל הנולד ביהדות · וכן כתב פויל בכתבו לקורינטו (פ"ה) שכל אחד יתמיד בדתו אשר נוהג בה [אל הקורינטיים א' ז, 17] (וכבר גלינו כוונתו · שלא בא למעט המתגייר באמת) ולכן כתורה עשו שאסרו לאומות העולם המילה · כדין וכהלכה האמורה מפי חז"ל שאסורה היא למי שאינו מקבל עליו עול מצוות בכלל וידעו שתכבד על האומות שמירת תורת משה רבנו עליו השלום · לכן הזהירום מזה שלא ימולו · ולא ימהרו להיכנס בדת יהודית · פן לא יוכלו לעמוד בה · ויענשו אם עברו עליה אחר שנתקשרו בחיובה · ולפיכך מוטב שיעמדו בשלהם · ויסתפקו בשמירת שבע מצוות בני נוח · הקלים לקיימן כל אדם שיש בו טבע אנושי (לאפוקי בני אדם הדומין לבהמות כאנשי ש"ץ שר"י · כי על כן אפילו במצוות השכליות והמפורסמות געלה נפשם היו להם לטורח · שמרו האורח · עולם אשר דרכו מתי שווא[24] · אטו בשופטני עסקינן[25]) כפי מה ששערה החוכמה הריבונית · וסידרה אותן לכל צאצאי אדם · כמצווה עליהם מהלכה למשה מסיני.

 

[ד. עוד על כוונת הנצרות המקורית]

על פי הדברים והאמת האלה מרגלא בפומי[26] (לא כמחניף כי ידוע שאין זו מידתי · אל אדם לא אכנה אל אלוה לא אשים דברתי תהילות לאל שעשאני יהודי כשר · בראני אדם ישר · אנכי שלומי אמוני ישראל נודעתי מבטן אימי קראני משארית ישראל לא ידברו כזב · ולא ימצא בפיהם לשון תרמית אני) · שהנוצרי עשה טובה כפולה בעולם לפי הנראה ברור גלוי כיום הזה · במה שמצד אחד חזק וקיים תורת משה בכל עוז כנזכר לעיל באר היטב · מה שאי אפשר להכחיש · ואין אחד מחכמינו שדיבר יותר מזה בפה מלא · בחיוב קיום נצחי לתורה · ומצד אחד לאומות העולם · היטיב הרבה · שבטל עבודת אלילים והסיר מאומות הפסילים וחייבם בשבע מצוות · וכן בעשרת הדיברות · שלא יהיו כבהמות שדה · וזכה להם במידות מוסריות · ובזה החמיר עליהם הרבה יותר מתורת משה כנודע (שציווה אותם לתת כל אשר להם לעניים · ולשואל בגד עליון · ייתנו גם התחתון · ולסוטר אותו על הלחי האחת · ייתן למכהו גם השנית ישבע בחרפה · כמש"ל וכיוצא באלו · וכהנה רבות עמו) והוא גם כן דבר נכון בעצמו · שכך דרך הישר בקנין המדות · כמו שזכר החוקר · ומבואר גם אצלנו · […] וקל להבין מה שאין כן לישראל אין צורך להכריחם במעלות המידותיות · אל הקצה האחרון · מאחר שנשתעבדו בעול תורה המתשת כוח היצר בלא זאת · והם מהר סיני מושבעים · כבר הם מודרכים אל מיצוע המדות[27] ומוטבעים · שהוא ודאי דרך האמת והיושר · נאה להם לישראל זרע אמת ונאה לעולם אלה דברים ברורים · לא ימאנם בעל שכל בריא · ואילו השיגו זה הסוד אותם חכמים בעיניהם מהנוצרים · החושבים שמצווה עליהם לבטל תורה מישראל לא היו משתגעים בכך (ואלה הפתאים או מזידים · לא די שאינם מקיימים מה שנצטוו ממלמדם · ואת דתו אינם עושים ככל הנ"ל · אבל עוד יתגרו בדעה לא יוכלו כפרה · מה שלא דבר ולא ציווה ולא עלה על לבו · כי אם הפכו בוודאי אינו עושים רק לפנים לגנוב לב ההמון · למען יחשבום לדבקים באמונתם · ויריקו להם ברכת פיהם באמתחתם) והמון העם הסכלים אשר לא יבינו זיופם ולא יכירו באיוולתם מתפתים לדבריהם הבדויים מליבם · מה שלא עלה על דעת כותבי אוונגליון מעולם · אדרבה נתבאר בבירור גמור שכוונו ההפך […]

ועל דבר אלה החכמים המהופכים · רבה משטמה לבני ישראל הנקיים מאשמה · והולכים בתום לשמור תורתם האלוהית בכל לב מיראת אלוהים ואימה תחת אשר היה להם להכניס בליבות המוניהם אהבת זרע ישראל הקדושים ונאמנים לאלוהיהם וכמצווה עליהם ממלמדיהם · יתר על זה אמרו שאפילו שונאיהם יאהבו · על אחת כמה וכמה לנו · אי שמיים לא אחים אנחנו · הלא אל אחד בראנו · ולמה יחרפונו על היותנו דבקים במצוות אלוהינו · שבהם נקשרנו בעבותות אהבתו יתברך אשר לא ינתקו ואין אנו עושים כדי להרוויח על ידיהם הנאות היצר · ותאוות עולם עובר · כי אומנם היינו משל בגוים וגו' · עם כל זה באלוהים היללנו כל היום · ושמו לעולם נודה סלה (שמעתם אנשי ריבי, דברי מינות באוזניים ערלות · אתם ערלי לב בעלי כת ש"ץ שר"י · קוצים כסוחים · נאדות נפוחים · בוודאי דברי אלה קוצים הם בעיניהם נושכים עקבם ונוקבים מעיינם יורדים חדרי ליבם כליותיהם מפלחים · נוקרים עיניהם ומפציעים מוחם · אבד נצחם). ואנו שוקדים לבקש ולחנן בעד טובת העולם בכלל · בייחוד נתפלל על שלום האומות הללו שאנו שוכנים ביניהם · ומגינים עלינו ועל קיום תורתנו · כי בשלומם יהיה לנו שלום (וכמו שכתוב "בבית תפלתי "כמה פעמים בס"ד )  […]


 

ד"ר אסף מלאך, ראש המכללה למדינאות ומרצה במרכז האקדמי שלם, הוא חבר בית המדרש לישראל והאנושות של מוסדות אור תורה סטון.


 

תמונה ראשית: המבורג, איור של פול הייניקן, 1730. מאוסף הספריה העירונית והאוניברסיטאית של המבורג. באדיבות ויקימדיה.


[i] בתעתיק לעברית מודרנית נכון יותר לכנותו יעקב אמדן או אמדין, על שם עירו Emden. אך ברוב הספרות התורנית הוא מכונה עמדן או עמדין, על בסיס הכתיב היידי המשתמש באות ע' לציון תנועת e.

[ii] להרחבה ראו דוד סורוצקין, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, תשע"ב, פרק 8: "ר' יעקב עמדן ויסודותיה של היהדות החרדית", עמ' 279–348; עזריאל שוחט, "התערותם של יהודי גרמניה בסביבתם עם פרוס ההשכלה", ציון כא, ג-ד, תשט"ז, עמ' 207–235.

[iii] לחם שמים (עץ אבות), סיגט, תרע"ב, על משנה אבות ד, יא (נגיש במאגר אוצר החכמה).

[iv] חלי כתם, ל, א. זוהי דרשת ר"י עמדין שנדפסה בתוך ספרו דרוש תפלת ישרים, פאדגורזע אצל קראקא, תרע"א (נגיש במאגר אוצר החכמה).

[v] "רסן מתעה לר' יעקב עמדן – מהדורה קמא ובתרא: עם מבוא, השוואה טקסטואלית והערות", בתוך: בנימין איש־שלום (עורך), בדרכי שלום, ירושלים: בית מורשה, תשס"ז, עמ' 295–321, בעמ' 298.

[vi] רסן מתעה (מהדורת גוטליב הנ"ל), עמ' 304.

[vii] חלק ב' פרק ד', מהדורת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ז, עמ' 196–198.

 [viii]רסן מתעה, עמ' 307.

[ix] ראו לחם שמים.

[x] ראו למשל שו"ת שאלת יעבץ, א, מא.

[xi] ראו דינה פורת, כרמה בן-יוחנן ורות בראודה (עורכות), בעת הזאת: מסמכים ומחקרים על הכנסייה הקתולית והיהודים לנוכח השואה ובעקבותיה, אוניברסיטת תל-אביב, 2015.

[1] תקטו"ב לפ"ק: תקי"ז לפרט קטן, כלומר בלי למנות אלפים; או ה'תקי"ז (1756).

[2] פולין: פודוליה, כיום בדרום מערב אוקראינה, הייתה אז חלק מפולין בשנים.

[3] ש"ץ שר"י: שבתאי צבי שם רשעים ירקב.

[4] עתה"ק וע"ע: עיין תורת הקנאות [ספר של ר' יעקב עמדן נגד השבתאות] ועיין עוד.

[5] י"ח יאמפלר: איננו יודעים למי כוונתו.

[6] ספרי מירם: על פי המשנה בידים ד, ו הדנה בספרי הומרוס, שבחלק מהמקורות נקרא מירום או מירם.

[7] הגמון דקאמניץ: בישוף העיר קמניץ-פודולוסק, שאליו פנו הפרנקיסטים בבקשת הגנה מפני חרמות הרבנים.

[8] צפיעות: תינוקות. על פי ישעיהו כ"ב, כד.

[9] רביעה: קיום יחסי מין עם בעל חיים.

[10] חיון שר"י: [נחמיה חייא] חיון, שם רשעים ירקב, מנהיג קבוצה שבתאית לפני הפרנקיסטים.

[11] תה"ק: תורת הקנאות. חיבור אחר של יעב"ץ נגד השבתאים.

[12] אף מן המותר לישראל: כאן מונה עמדן שורה של דברים שבהם הנוצרים אוסרים על עצמם דברים שמותרים לישראל.

[13]רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו: = אלוהים, או בצילך או בצל בן עֵשָׂו. מימרה של רבה בר בר חנה במסכת גיטין. וביאור רש"י שם: "או החביאנו בצלך, או הגלונו בצל בני עשו שהן מכבדין אותנו".

[14] מבגדי בגידי מעלי מעיליה"ם: מליצה שכנראה רומזת לזיקה בין בגדים לבגידה, מעיל למעילה.

[15] הזיופי"ם – משחק מילים עם "פוסחים על שתי הסעִפים". המירכאות נועדו לסמן משחק מילים או העתקת משמעות.

[16] פויל: פאולוס, או שאול התרסי, מראשוני הנצרות וממעצביה העיקריים. במקורו יהודי שהעיד על עצמו שהיה מן הפרושים ולמד מחכמיהם.

[17] מדידיה אדידיה: מִשֶלו על שלו. קשיא מדידיה אדידיה: ביטוי תלמודי לסתירה בין שני ציטוטים של אותו אדם.

[18] לא קשיא מידי אדפויל: לא קשה דבר על דברי פאולוס. גם זה ביטוי תלמודי לפתרון סתירה.

[19] שבט לגו כסילים: קונטרס שכתב עמדן כחלק מ'ספר שמו"ש'. גם החיבור הנוכחי ('רסן מתעה') הוא חלק מספר זה.

[20] לא עשו אלא לִפנים: כלומר פעלו למראית-עין ולא באמת (ראו מגילה יב ע"א).

[21] בשבט לגו: הקונטרס הנזכר לעיל. ש"ץ שר"י – שבתי צבי שם רשעים ירקב.

[22] הצפתים: אולי צ"ל הנפתים.

[23] נמוח: על פי לשון הברייתא המדברת על נצחון התורה על היצר: "אם אבן הוא נימוח" (בבלי סוכה נב ע"ב).

[24] מתי שווא: אנשי מרמה.

[25] אטו בשופטני עסקינן: = וכי בטפשים אנו עוסקים? על פי בבא קמא פה ע"א. כלומר, הדיון צריך להיות באדם הסביר.

[26] מרגלא בפומי: מורגל בפי, אני רגיל לומר (שהנוצרי עשה טובה וכו').

[27] אל מיצוע המידות: אל המידה הטובה, האמצעית.

עוד ב'השילוח'

הדרך לממלכתיות
ראשית, רוח ותהום: מאה שנות 'הארץ'
הפטיש הממלכתי הגדול

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית blank

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה blank

קרא עוד

כלכלה וחברה blank

קרא עוד

חוק ומשפט blank

קרא עוד

ציונות והיסטוריה blank

החלום
וינסטון צ'רצ'יל
קרא עוד
המשורר הלא לאומי
דעאל רודריגז גארסיה
קרא עוד
הרצל עכשיו
ליאת נטוביץ-קושיצקי
קרא עוד
קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.