מְהַסְטֵר את הספרות

הרומן הרביעי של אסף ענברי ראה אור לפני חודשים אחדים, 'נתן ועמוס' שמו. יחד עם 'הביתה' (2009), 'הטנק' (2018) ו'הספר האדום' (2022), הוא מצטרף לכדי גוף יצירה חשוב וייחודי בספרות העברית העכשווית. מטרתי במאמר זה לנסות להבין את המהלך הכללי של ענברי, ולדחות כמה טעויות פרשניות, לעניות דעתי, שכבר נספחו אליו.
נקודה ראשונה שברצוני להאיר נוגעת לעיקר החידוש של ענברי בכתיבתו, וכן ליחס בין כתיבה זו למסות הפרוגרמטיות שפרסם לפני שהפך לכותב סיפורת. נקודה שנייה נוגעת ליחס בין ההיסטוריה לסיפורת ביצירתו, ולהבדל בינה לבין הגל הפוסט-מודרני בכתיבה, אשר בשלהי המאה ה-20 התמקם אף הוא בקו התפר הזה שבין היסטוריה לספרות. נקודה