זרים מעבר לדלת

זרים מעבר לדלת

אילן עמית פרוינד

עם עובד, 2024 | 286 עמ'

"בשטף סיפורי כובש ובהרבה הומור", אומרת הכריכה האחורית על האופן שבו אילן עמית – שצירף לשמו הפעם את פרוינד – מגולל את סיפורו של גיבורו, אליהו. והפעם הכריכה האחורית צודקת. הרומן הקצר נקרא בהנאה רבה ובדריכות סקרנית להתפתחויות בעלילה הממשית והפסיכולוגית. לכך תורמות בראש ובראשונה היכולת הסיפורית של הכותב, אבל גם הבחירה במתכונת הטובה והלא-מתחכמת, זו הנשכחת קמעה של לספר סיפור אחד (ולא כמה), עם קו עלילתי וכרונולוגי ישר, וגם הרקע הפשוט, של חיים ישראליים עירוניים נטולי יומרות, המנקה רעשי רקע ואף מעיד על צניעות של הסופר.

אליהו הוא גבר באמצע החיים, שמשבר אמון על רקע הרפתקה עסקית גלגל אותו לגירושין, לאבטלה ואף לנתק מבתו היחידה והבוגרת. כשאביו נפטר ומוריש לו דירה, שלמרות מצוקתו הכספית אין הוא יכול לממש, הוא נקלע למערבולת רגשית המדרדרת אותו ופותחת אותו בעת ובעונה אחת. אליהו הוא אנטי-גיבור מובהק, וקשה לסנגר על פעולותיו הנמהרות והאנוכיות, המוליכות אותו בגלגול ישיר אל תהומות חדשות פעם אחר פעם; אבל המספר דוחק בנו לראות בו גם סוג של גיבור העובר תהליך של זיכוך, התעוררות והארה.

התהליך הזה מגיע לשיאו בסיום, אבל מהותו נותרת עמומה למדי, ומותירה את הקורא תוהה אם הספר נושא בשורה או אמירה של ממש. כך או אחרת, יש בסיפור איכויות שממש מבקשות את הפיכתו לדרמת טלוויזיה מוצלחת.