למרות הישגים צבאיים רבים ומסירות יוצאת דופן, ישראל מתקשה מאוד לנצח את אויביה הפלסטינים. הסיבה העיקרית היא שהיא אינה רוצה, באמת, להביס אותם; היא רוצה לחיות לצידם בדו-קיום, גם כשהם לגמרי לא בעניין 'אבו-טַבְּלֶה', דמות של פועל ערבי מהשטחים, נולדה

חיסול ישראל הוא הערך המכונן של תנועות השחרור הפלסטיניות, לגוֹניהן הדתיים והלאומיים כאחד. חוסר ההכרה בכך הוא שורש אסוננו אפשר למנות סדרה של קונספציות, או הנחות-יסוד, של ישראל שהתמוטטו ביום שמחת תורה במקביל לקו ההגנה הדרום-מערבי שלה: ההנחה המדינית, שריבונות

הרשות הפלסטינית מציבה איום שאינו שונה מזה שמימש חמאס. הדרך להבטחת ביטחוננו עוברת בפירוקה, ובהקמת מנהלות לשליטה אזרחית מקומית בערים הערביות הטבח בשמחת תורה יצר קונצנזוס נדיר בחברה הישראלית: הכרעה צבאית של חמאס בעזה בכל מחיר ובכל תנאי. נראה שרק

מאז 1948 מאתגרת עזה את הציונות, מאבק שעדיין לא תם. הוא משך את העיר אל העמוקה שבתהומות, והשכיח ממנה את רוב קורותיה, שטופי השמש וברוכי היבול. מסע היסטורי, אסטרטגי ותרבותי אל הגיהינום וחזרה   עד היכתב שורות אלה קוממה מדינת