אזרח

השפה והרטוריקה הרווחות כיום בנושא זכויות אינן יכולות לשרת מטרות רציונליות באמת, ועלינו להימנע מניהול הוויכוחים המוסריים והפוליטיים שלנו במונחים הנגזרים מהן
העם מאס במריבה, וארגונים המציבים בראש את ערך האחדות נענים לקריאתו. אך לשם כך הם מוותרים על המהות ועל הפולמוס לטובת ריק אידאולוגי
מיתוס החלפת המדינה בידי האזרחים בתחילת המלחמה מטשטש את ההתנדבות האזרחית כמופע של סולידריות חברתית ולקיחת אחריות קהילתית – וכמודל מציאותי ואף ראוי ליחס בין אזרחים למדינה
שאיפת הצדק החברתי הולידה את המיסוי הפרוגרסיבי, הנוטל מן העובד נתח גדל והולך מהכנסתו ככל שהיא גדלה. אלא שהשיטה הזאת מניבה פחות הכנסות למדינה, מעודדת הימנעות מיצרנות, והנזק שהיא מחוללת למשק מתגלגל בעיקר על החלשים. הגיעה העת לדבר על מיסוי
המסכת השנייה על הממשל ממשיכה להיות רלוונטית, אבל חשוב לעמוד נכונה לא רק על מעלות המסה והישגי מחברה אלא גם על הקשרה ההיסטורי ועל מגרעותיה
בתליית הררי דמיון בשׂערה של ממצא אזוטרי, ובהתעלמות מהררי ידע מוצק מתוך סערת לב רומנטית, מוגש לנו מניפסט רדיקלי כספר היסטוריה
הקלאסיקה העתיקה נראית אחרת בעיני השב משדה הקרב. לפתע מתגלה שהיא מבינה היטב מבני זמננו את טיבה של המלחמה, את טבע האדם ואת התנהגות החברה. דו"ח מחדר ההרצאות

השובל האלקטרוני של ממדאן https://www.thefp.com/p/capitalism-is-theft-i-followed-zohran-tweets-politics-mayoral-election "פועלים שחורים, יהודים צעירים, דרום-אסייתים, מזרח-אסייתים, לטינים וניו-יורקרים מכל רמות ההכנסה נמצאים כולם על העגלה של זוהרן ממדאני – והעגלה הזאת מתקדמת לעבר עתיד המפלגה הדמוקרטית". כך קבע מנהל חברת הייעוץ 'פתרונות לקדמה ציבורית' בעקבות

דמוקרטיה בנסיגה פופוליזם, קיטוב וההפיכה המשטרית נעם גדרון ויניב רוזנאי כנרת, זמורה, דביר, 2025 | 128 עמ' לאחר שלוש שנים עמוסות חילופי מהלומות אינטלקטואליות בדבר מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ומקומה של מערכת המשפט בה, נראה כי קשה לחדש בנושא. ואכן,

כל אזרח בישראל זכאי לבחור כיצד לחיות את חייו, אך מי שיבחר שלא למלא את חובותיו האזרחיות, הבאות לידי ביטוי בשירות הצבאי או הלאומי, יצטרך לוותר על כמה מזכויותיו האזרחיות

התחברות מנויים