הכרעת האויב, לוחמה נגד צבא סדיר, כיבוש שטח, מקצוענות צבאית – כל אלה ועוד נעלמו זה שנות דור מתורת הלחימה של צה"ל ומתודעת מפקדיו, בהשפעת תאוריות פוסט-מודרניות שלא עמדו בשום מבחן והובילונו עד אסון

מהלכיו של ממשל רייגן למיטוט ברית המועצות מבפנים יכולים ללמד את ישראל משהו בהתמודדותה עם איראן

הוגה הדעות האמריקני ג'ון פונטה רואה את העולם כיום כזירת מאבק בין התומכים בממשל עולמי על-לאומי וגורמים כמו איראן ורוסיה הרוכבים על גבם, לבין רעיון הריבונות הדמוקרטית הלאומית. ראיון

הסדר העולמי משנה את פניו. כדי לבצר את ביטחונה של ישראל ולהבטיח את יכולתה להגשים את החזון הציוני עליה לבסס את מקומה במערכת מורכבת של מאזני כוחות, בריתות מבוססות ערכים ואיום גרעיני מתחדש

בניגוד למקובל לחשוב, הרס הרעיון של השמדת ישראל – 'אידאולוגיית הדחייה' הפלסטינית – הוא יעד אפשרי. כפי שמלמדת ההיסטוריה, זו גם הדרך היחידה לא רק לנצח במערכה אלא גם לסיים את הסכסוך

מראשית הציונות עוררה לבנון פנטזיה על שכנות נעימה עם מדינה פרו-מערבית. במציאות היה זה תעתוע מההתחלה: לבנון הייתה ונשארה אוסף של משפחות מסוכסכות, ונלקחה בשבי על ידי אש"ף ואחר כך חיזבאללה. מסע היסטורי לצד זרם הליטני   גדר טובה. תחנה

המשפט הבינלאומי דומה יותר ללחץ חברתי בין מדינות מאשר למשפט. ישראל קפצה בנפש חפצה לפח היקוש לה בהאג ונתנה לגיטימציה להוקעתה ולקשירת ידיה מדינת ישראל התייצבה בינואר לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לשאלה האם היא מבצעת השמדת עם, החמורה

בישראל מתקשים להעלות על הדעת שליטה בשטח בדרום לבנון, אף שייתכן מאוד שזו תהיה הכרחית. מה באמת למדנו מימי רצועת הביטחון ומהנסיגה ממנה? בשעת כתיבת שורות אלו מתמשכת מלחמת התשה בגבול הצפוני. סדרי גודל חסרי תקדים של כוחות ישראליים מצויים

רפיון אמריקני ותעוזה איראנית דוחקים את המדינות הסוניות הפרגמטיות, ובפרט סעודיה והאמירויות, לכיוון בעייתי מבחינת ישראל. זה מאתגר, אבל יש מה לעשות מאז כניסת ממשל ביידן בארצות הברית לתפקידו, וביתר שאת בשנה האחרונה, עובר המבנה שאפיין את המזרח התיכון תמורה