אירופה

רצועה נטולת חמאס כשניגשתי לקרוא את "מבוא לעזלוגיה" (Introduction to Gazology, באנגלית) מאת מתי פרידמן, עיתונאי ישראלי-אמריקני מטורונטו, נזכרתי מייד בחנות ספרים גדולה במרכז רומא לפני כמה חודשים. בעמודת תצוגה מרוכזת קובצו תשעה ספרים על הסכסוך הערבי-ישראלי, ובראשם 'עזה: סיפורו

לא "הפעולה" וההתנגדות לפסיכולוגיה היא עיקר החידוש של אסף ענברי. וגם לא היסוד "הלאומי" כשהוא לעצמו. החידוש המרכזי הוא כתיבה על דברים "שקרו באמת", קרי המיזוג בין הסיפורת להיסטוריה
בלי הנאמנות למסגרות ההשתייכות הבלתי-נבחרות שלנו, כגון המשפחה והאומה, לא ייתכנו אמון, שייכות ומחויבות ממשית לזולת. גם בחברה החופשית והניידת בת זמננו, הסדר הציבורי, שלטון החוק והנכונות לנתינה נשענים על נאמנות לאומית
בסדר האמריקני החדש, שבו בעלות ברית נמדדות על פי תרומתן הממשית לעוצמה, ישראל נעשית נכס אסטרטגי. יש למנף מעמד זה בזירה הבין-לאומית
על יתרונו של טראמפ כמדינאי בלתי-צפוי, על הדת כחבל הצלה לליברליזם דווקא, על ההסתאבות המערבית והחיוניות הישראלית – ועוד מלקחי ההיסטוריה: שיחה עם ההיסטוריון פול ריי, חוקר ספרטה והרעיון הרפובליקני

ספרו של פרופ' יעקב טלמון 'ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית' הוא אחד החיבורים המקוריים והחשובים שפורסמו על המהפכה הצרפתית. טלמון, שתר אחר שורשי האלימות הקשה של המהפכה בכתביה וברעיונותיה, ובהיסטוריה האינטלקטואלית של צרפת, מצא קשרים מטרידים בין הוגים ותאוריות של הנאורות

ההשכלה הגבוהה בישראל אינה נתונה לפיקוח של הציבור. שינוי מוגבל במצב חריג זה ישבור את כוחנות האוניברסיטאות הוותיקות, יגוון את האחידוּת המחשבתית, יבטיח חופש אקדמי ויבריא את ההשכלה הגבוהה

פטריוטים מזויפים "בראשית היו המטורפים, והמטורפים השתגעו", כותב העיתונאי היהודי-אמריקני ליאל ליבוביץ בכתב העת הדתי-תרבותי פירסט ת'ינגס (גיליון דצמבר) בבואו לתעד את המחלה שהכתה בימין האמריקני מאז בחירתו של דונלד טראמפ לכהונה שנייה בבית הלבן. כותרת המאמר, "פטריוטים מזויפים", מחמיאה

למדינה שמור תפקיד חשוב בחייו של האזרח, אך יזמות מיטיבה ופורצת דרך איננה חלק ממנו. ניסיונה של מריאנה מצוקאטו לקשור למדינה כתר לא לה חובבני ומביך
שורשיה הטוטליטריים של המהפכה הצרפתית, מלמד טוקוויל, נעוצים עוד במדינה המלוכנית הריכוזית שקדמה לה. כיום, עלינו להתגונן מפני יורשיהן של השתיים

התחברות מנויים