בסיפורו של משה שמיר על אלישע בן אבויה, "על סוסו בשבת", מסתתרת תובנה חדשנית על צער-כפירתו: "אחֵר" הבין באיחור שהאמונה היא דבק חברתי, והכפירה בָּעיקר היא-היא ההוצאה העצמית מהכלל