ישראל נתפסת כמי שתלויה בסיוע האמריקני, ובפרט במימון להתעצמות צה"ל. בחינה שיטתית של הנתונים הכלכליים מאז החל הסיוע ועד היום מגלה תמונה אחרת

הגישה הנוכחית, הנכונה לקיים משא ומתן להשבת חטופים עם ארגוני טרור, לא אפיינה את המדיניות הישראלית מראשיתה. אף על פי כן, ניסיונות לשוב לגישה נוקשה יותר עלו בתוהו

כללי הפתיחה באש מצד כוחות הביטחון הם עניין תלוי נסיבות, סדרי עדיפויות ומדיניות נטילת סיכונים. במערב כולו, וגם על פי החוק בישראל, הדרג המדיני מעורב בעיצובם ומאשר אותם. אך זה שנים שהממשלות מושכות ידן מחובתן זו, וגורמים משפטיים משליטים לבדם

הכרעת האויב, לוחמה נגד צבא סדיר, כיבוש שטח, מקצוענות צבאית – כל אלה ועוד נעלמו זה שנות דור מתורת הלחימה של צה"ל ומתודעת מפקדיו, בהשפעת תאוריות פוסט-מודרניות שלא עמדו בשום מבחן והובילונו עד אסון

ההגירה השלילית של עובדי ההייטק היא תופעה זמנית, והעסקת מאות אלפי עובדים בחו"ל בידי חברות ישראליות מעידה דווקא על עוצמה. ועדיין, כדי שקטר הכלכלה הישראלית לא ייתקע, נדרש שינוי כיוון בתחומי הבירוקרטיה, התשתית והמיסוי

מאמציו של טראמפ לעצב את הסדר הכלכלי הבינלאומי נועדו לענות על בעיות אמיתיות במערכת הסחר הגלובלית. עם זאת, באופן הביצוע הנוכחי הסכנות עלולות לעלות על התועלת

הדיון הציבורי מצטמצם לוויכוח בין "עסקה עכשיו" ל"ניצחון מוחלט", תוך הזנחת שורש הדברים: העדר מדיניות ביטחונית סדורה והתחמקות מהכפפת גופי הביטחון לגוף מרכזי. לָריק המדיני נכנס הדרג הצבאי ומפר את האיזון

צבא ההיי-טק וצבא הפרשים גיא חזות מודן, מערכות ומשרד הביטחון, 2024 | 376 עמ'   המבקש להבין את התהליך בן עשרות השנים שהוביל ל-7 באוקטובר, ובפרט את התהליכים שעברו על צה"ל והפכו את הפלישה והטבח לתרחיש שהשאלה לגביו אינה אם

מהלכיו של ממשל רייגן למיטוט ברית המועצות מבפנים יכולים ללמד את ישראל משהו בהתמודדותה עם איראן