שאיפת הצדק החברתי הולידה את המיסוי הפרוגרסיבי, הנוטל מן העובד נתח גדל והולך מהכנסתו ככל שהיא גדלה. אלא שהשיטה הזאת מניבה פחות הכנסות למדינה, מעודדת הימנעות מיצרנות, והנזק שהיא מחוללת למשק מתגלגל בעיקר על החלשים. הגיעה העת לדבר על מיסוי

התיק הלא-משכנע של קץ הדמוקרטיה https://www.newyorker.com/newsletter/the-daily/what-its-like-to-live-under-autocracy   בשער הניו-יורקר ב-5 במאי, גברת פסל החירות יושבת מאחורי סורגים ועל קיר תא הכלא מאחוריה מסומנים בחריטות קווים 100 הימים הראשונים של כהונתו השנייה של טראמפ. "האם זה קורה כאן?", זוהי כותרת כתבתו

המשבר המשטרי שישראל שרויה בו מספק הזדמנות לקדם שינוי מוסדי שיבצר את הדמוקרטיה והחירות לשנים רבות. הקמתו של בית מחוקקים עליון היא צו השעה. כך זה יעבוד

לדידן של סדרות אמריקניות מצליחות מהעת האחרונה, האויבים האמיתיים של הציוויליזציה המערבית אינם סין, רוסיה או איראן אלא פוליטיקאים ילדותיים וחסרי ביטחון. האם ניתן לנצח יריב שאפילו לא מצליחים לדמיין?

הקדמה מאת שגיא ברמק בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים הגיעה התנועה השמרנית באמריקה לבגרות מוסדית ואינטלקטואלית. היא כבר לא הייתה תחומה לכתבי עת בודדים, לאינטלקטואלים ספורים העסוקים בניסוחים פילוסופים אפולוגטיים, ולמעוזי תמיכה מצומצמים – אלא נכנסה לזרם המרכזי

ישראל זקוקה לממשלה מצומצמת, למשילות מבוזרת ולמגזר ציבורי קטן ויעיל. עת לפעול באומץ

מאמציו של טראמפ לעצב את הסדר הכלכלי הבינלאומי נועדו לענות על בעיות אמיתיות במערכת הסחר הגלובלית. עם זאת, באופן הביצוע הנוכחי הסכנות עלולות לעלות על התועלת

  מדוע התחיל ההייטק האמריקני לתמוך בטראמפ? כהונתו של נשיא ארה"ב ה-45 דונלד טראמפ, בין 2017 ל-2021, עמדה בצילה של התנגדות עזה למדיניותו ולדבריו מצד חברות הטכנולוגיה האמריקניות הגדולות. הוא נחשב בעיניהן לסדין אדום. העיתון וושינגטון פוסט, שנרכש בידי מנכ"ל

שגרירו לשעבר של ממשל טראמפ בישראל משיב רוח חדשה בדיון בבעיה הפלסטינית. לצד פתרון המיושם בהצלחה במקומות אחרים בעולם, הוא גם מדגים פוליטיקה תאולוגית בתכליתה ורציונלית בשיטתה