ארצות הברית

לאנטישמיות הימנית בארה"ב יש היסטוריה ארוכה, והיא מתיישבת על אינטרסים אלקטורליים. קרלסון, פואנטס ודומיהם עתידים להטיל צל על המפלגה הרפובליקנית עוד שנים רבות
בסדר האמריקני החדש, שבו בעלות ברית נמדדות על פי תרומתן הממשית לעוצמה, ישראל נעשית נכס אסטרטגי. יש למנף מעמד זה בזירה הבין-לאומית
על יתרונו של טראמפ כמדינאי בלתי-צפוי, על הדת כחבל הצלה לליברליזם דווקא, על ההסתאבות המערבית והחיוניות הישראלית – ועוד מלקחי ההיסטוריה: שיחה עם ההיסטוריון פול ריי, חוקר ספרטה והרעיון הרפובליקני

עדיין בחופשה מההיסטוריה בעמוד 25 של גיליון הוושינגטון אקזמינר ב-7 בינואר הופיע תצלום כואב שהוא ודומיו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הישראלית. כולנו מכירים את התצלומים הללו: ילד או ילדה קטנים ניצבים, המומים, על קבר טרי של אב או אם

ישראל נתפסת כמי שתלויה בסיוע האמריקני, ובפרט במימון להתעצמות צה"ל. בחינה שיטתית של הנתונים הכלכליים מאז החל הסיוע ועד היום מגלה תמונה אחרת
כמו לגבי עיראק בשנות התשעים כך לגבי עזה בימינו, להטם המוסרי של חוקרים בתחום זכויות האדם גורם להם לזלזל בבסיס העובדתי
ההשכלה הגבוהה בישראל אינה נתונה לפיקוח של הציבור. שינוי מוגבל במצב חריג זה ישבור את כוחנות האוניברסיטאות הוותיקות, יגוון את האחידוּת המחשבתית, יבטיח חופש אקדמי ויבריא את ההשכלה הגבוהה
למדינה שמור תפקיד חשוב בחייו של האזרח, אך יזמות מיטיבה ופורצת דרך איננה חלק ממנו. ניסיונה של מריאנה מצוקאטו לקשור למדינה כתר לא לה חובבני ומביך
שורשיה הטוטליטריים של המהפכה הצרפתית, מלמד טוקוויל, נעוצים עוד במדינה המלוכנית הריכוזית שקדמה לה. כיום, עלינו להתגונן מפני יורשיהן של השתיים
בעולם מדע-המדינה ניכרים ניצני השתחררות משלטונו של הזרם ה"מודרניסטי", הרואה בלאומיות המצאה מודרנית – אך עיקר המחקר האמפירי והמחדש בנושא עדיין מתרחש מחוץ למחלקות למדע המדינה. שיחה נדירה עם סטיבן גרוסבי, מראשי הכופרים בגישה המודרניסטית

התחברות מנויים