"התלוּש" הניהיליסט שהספרות העברית טיפחה בדור התחייה חוזר בגלגול עכשווי, מפוכח אפילו יותר. כי כאז כן עתה, הדרך להיחלצות מהניהיליזם היא ההתכנסות בסיפור: גשר של מילים על פני התהום פעם אמר לי א"ב יהושע במבט שובבי: "אי אפשר בלי קצת
הקלאסיקה הרומית שלנו: על מפעלו העברי של שלמה דיקמן | הקדמה מאת דביר שוורץ מדור "קלאסיקה" בגיליון זה מוקדש לגוון ייחודי מתוך הספרייה העברית: שלפנו מתוכה הפעם לא קטע שנכתב במקורו בעברית כי אם כזה שתורגם מרומית, הלקוח מעבודתו
על דבר הספרות שבעה מכתבים דוד פרישמן בעריכת לילך נתנאל ותמרי גודארד בלימה, 2024 | 158 עמ' במה שמכונה בתולדות הספרות העברית תקופת התחייה בלט דוד פרישמן כנושא דגל האסתטיקה. זו הייתה תקופתו של ביאליק, התקופה שבה, כאבחנתו של פרישמן,
משבר החילון היה בעיני המבקר ברוך קורצווייל לא רק נושא-הציר של הספרות העברית החדשה, אלא גם מכונן הרומן המערבי ואף יותר מכך. אך הוא גם הראה שהספרות העברית אינה, בהקשר זה, נגררת – אלא, מבחינה מסוימת, דווקא מבשרת כמה ממאמריי
