הקדמה מאת שגיא ברמק בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים הגיעה התנועה השמרנית באמריקה לבגרות מוסדית ואינטלקטואלית. היא כבר לא הייתה תחומה לכתבי עת בודדים, לאינטלקטואלים ספורים העסוקים בניסוחים פילוסופים אפולוגטיים, ולמעוזי תמיכה מצומצמים – אלא נכנסה לזרם המרכזי

במקום לעודד את העצמאים והעסקים הזעירים, מדינת ישראל מעדיפה את אזרחיה שכירים. על הקשיים, האתגרים והחוויות הניצבים בפני אלו המבקשים לעמוד ברשות עצמם בתחרות על כספו של הלקוח

הדיונים התדירים בדבר עוני בישראל נשענים על חשיפה גבוהה לנתונים מוטעים ומוטים – שנועדו לקדם אווירה ציבורית אשר תדחוף למעורבות ממשלתית נוספת. על קווי עוני ממשיים ומדומיינים נפתח בחדשות הטובות: למעלה ממחצית מקבלי הקצבאות בישראל הם ככל הנראה מיליונרים –