הצורך בשירות מדינה מקצועי ובעל זיכרון ארגוני מתנגש עם הצורך הדמוקרטי שנבחרי הציבור יוכלו ליישם מדיניות. במדינות המערב נמצאו לכך פתרונות. החוק הישראלי מאפשר אף הוא איזון, אך בג"ץ רוקן אותו ממשמעותו
שתי רפורמות בסיסיות וחיוניות נדרשות כדי שהשירות הציבורי ישוב ויהיה מעסיק רלוונטי בסביבת העבודה הישראלית בת ימינו; רק כך יוכל להתגבר על חוסר יעילותו ועל פריונו הנמוך בשנת 2011 זכיתי להיות חלק מקבוצה של עובדי מדינה[1] שהחליטו לעשות את הבלתי-ייאמן
