החברה הציונית-דתית מתאפיינת בחוסן לאומי יוצא דופן, ובאתוס של מסירות וחלוציות שהשפעתו על ישראל אדירה. מסע הדמוניזציה הארסי נגדה, שראשיתו עוד בשנות השמונים, לא נעצר גם כשגיבוריה נקברים שורה ארוכה ארוכה

בתגובה ל"היסטוריונים חדשים בכיפה סרוגה" מאת ראובן גפני, גיליון 23 במאמרו מתריע ד"ר גפני על התפתחויות שליליות באופיו של "השיח ההיסטורי הדתי-לאומי", שלטענתו נועד "למצב מחדש את מקומה של התנועה הציונית הדתית בסיפור ההיסטורי הציוני הרחב… באמצעות מאבק משתמע (ולעיתים

בשנים האחרונות רווחות בתוך הציונות הדתית מגמות של ערעור על ההיסטוריוגרפיה הציונית המרכזית, ואימוץ בדיעבד של נראטיבים מתחרים. הסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות, והתוצאות מסוכנות מאמר זה מבקש להצביע באופן ראשוני על שלוש תופעות היסטוריוגרפיות המאפיינות את השיח ההיסטורי הדתי-לאומי, בעיקר בשני

ביום 16 בפברואר 2005 אישרה הכנסת, ברוב של חמישים ותשעה תומכים מול ארבעים מתנגדים, את החלטת הממשלה לפנות את כל היישובים היהודיים ברצועת עזה, וארבעה יישובים נוספים בצפון השומרון. כעבור ארבעה ימים החליטה הממשלה, ברוב של שבעה-עשר חברים מול חמישה,