ישראל זנגוויל (1864–1926) היה סופר, מתרגם ופעיל ציוני יהודי-בריטי. ב-1895, זנגוויל בן ה-31 פגש את הרצל ונהפך לתומך נלהב של התנועה הציונית. הוא אף ביקר בארץ ישראל שנתיים לאחר מכן, אך בהמשך דרכו הפוליטית עזב את התנועה הציונית והקים את
שפתו של עם היא ביטוי ייחודי לרוחו, והשירה במיטבה היא ההפעלה העילאית של השפה. התפיסה הפושה בשירה הישראלית כיום, כאילו השפה היא רק כלי שרירותי להעברת "תוכן", משקפת משבר זהות א "שׁוּב פַּעַם הַמּוּזִיקָה שֶׁעָזַבְתִּי סְתָם / שׁוּב אֲנִי הוֹלֵךְ
