בכוחו של מגזר ההייטק הגמיש, החדשני והיצירתי לשמש מכפיל כוח למערכת הביטחון הישראלית, ולסייע בריענון תרבותה הארגונית בשבעה באוקטובר ספגה מדינת ישראל את אחת מהמכות הקשות בתולדותיה. בעיצומה של שעת שבר זו, החברה האזרחית וצה"ל נעורו בצורה מעוררת השתאות, בלמו

שתי רפורמות בסיסיות וחיוניות נדרשות כדי שהשירות הציבורי ישוב ויהיה מעסיק רלוונטי בסביבת העבודה הישראלית בת ימינו; רק כך יוכל להתגבר על חוסר יעילותו ועל פריונו הנמוך בשנת 2011 זכיתי להיות חלק מקבוצה של עובדי מדינה[1] שהחליטו לעשות את הבלתי-ייאמן

כחברה עירונית, צפופה ועשירה, האתיקה שלנו מחייבת איפוק, ציות לכללים ו"חתימה נמוכה". אבל בפני המערערים על האתיקה הזאת נדרש לפעמים להפעיל את שריר הזרוע היום הכנסתי למישהו אגרוף בפרצוף. טוב, זה לא היה ממש היום, זה היה לפני זמן מה.

המפתח למימוש חירות אישית וקהילתית טמון בעוצמתן של ההתארגנויות הציבוריות הוולונטריות. החברה האזרחית מייצרת תחרות ובחירה, משפיעה על סוגיות ציבוריות ומעניקה שלל שירותים חברתיים. תנו לנו עוד מזה   כאשר אני מספר לאנשים על "הפורום לחברה האזרחית" שבניהולי, אני יכול

בשיח הציבורי הישראלי קיים ואקום באשר לחלופות המדיניות בצילו של "פתרון" שתי המדינות. להתנעת השיח נדרשים דפוסי חשיבה חדשים, בהשראת דרכי הפעולה המנחות יזמים טכנולוגיים כלי מרכזי להתמודדותה של מדינת ישראל עם סוגיות קריטיות לקיומה הוא שיח ציבורי ענייני, שנגזרות

מחיריה הגבוהים של הרגולציה בימי שגרה הופכים בלתי-נסבלים בשעת משבר כלכלי. במקום להיצמד לכללים שנוסחו אתמול, על מקבלי ההחלטות להקל את העול הרגולטורי ולאפשר ליזָמות ולחדשנות להתאים את הכלכלה למצב החדש "שינוי הוא חוק טבע; אלה המתבוננים בעבר או בהווה