בתגובה ל"הדקונסטרוקציה של חוויית היפה" מאת יואל מטרני במאמר משתמש מטרני במושג המופשט "יופי" ומנסה באמצעותו להגדיר מהלכים שליליים בתרבות ובייחוד באקדמיה. בכך הוא עושה, למרבה הצער, שימוש לא הוגן במושג, הפוגע במהלך השלם. הכותב עצמו מודע לכך שיופי הוא

בתגובה ל"הדקונסטרוקציה של חוויית היפה" מאת יואל מטרני יואל מטרני תיאר במאמרו את מה שהוא רואה כמגמה מדאיגה המאפיינת את מדעי הרוח והחברה באירופה ובישראל: השתלטות של הלך רוח "מפרק" על החוקרים, המרצים והסטודנטים, והשתעבדותה של האקדמיה לתיאוריות פוסט-מודרניות שכל

בתגובה ל"מערבה מכאן" מאת ניצן דוד פוקס אני שותף לדעתו של ניצן דוד פוקס שהים התיכון חשוב מאוד למדינת ישראל גם כערוץ עיקרי של מסחר נכנס ויוצא, וגם כמקום שבו נמצאים מאגרי הגז הטבעי. הים הוא גם המקום שבו אנו

לנוכח מחדלים מתמשכים וחוסר אמון ציבורי, ישראל אינה יכולה להמשיך לחמוק מטיפול מעמיק בכינונה של משטרה טובה ימים ספורים אחרי המרדף המשטרתי של ימ"ר ש"י, שהוביל למותו הטראגי של אהוביה סנדק בן ה-16, נפצעו אנושות שני נוסעים ברכב בכביש 6,

תפקידה המסורתי של התקשורת חיוני לחברה, אך כיום קשה לבטוח בה שתמלא אותו. עלינו להחזירה למסלול, או למצוא מקורות אחרים שיתווכו בעבורנו את המציאות מפורסמת האמירה, המיוחסת בטעות לביסמארק, שיש שני דברים שמוטב לא לראות כיצד מייצרים אותם: נקניקיות וחוקים.

במימיו החמימים של הים התיכון מתנהלים מאבקים אסטרטגיים בין מעצמות אזוריות. ישראל יכולה וצריכה לבנות ציר משלה, עם יוון וקפריסין אגן הים התיכון, שישראל נמצאת בקצהו המזרחי, מעניק לישראל הזדמנות אסטרטגית לבסס את מקומה בזירה הבינלאומית – ובה בשעה יש

הסכם השלום בין ישראל לאמירויות הוא פרי גישה עוקפת מוקשים ומזהת הזדמנויות, המזכירה את זו שאימצו ניקסון וקיסינג'ר כששברו את הקרח בין ארה"ב לסין ושינו את פני המלחמה הקרה התבוננות בתהליך התרקמותם של הסכמי הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, ובהשתנות הסדר

המדיניות הציבורית בעידן הקורונה הציפה את שליטת המדע המדיד על הכרעות של חיים ומוות במערב מה שהתרחש בעולם בחודשים האחרונים, מאז פרצה מגפת הקורונה, הוא אירוע היסטורי יוצא דופן מבחינת מידת המעורבות של ממשלות בחיי האזרחים במדינות הנחשבות דמוקרטיות ליברליות.