שלוש סיבות לפופוליזם בשיח ובמעש הכלכליים, שישה צעדים למדיניות כלכלית מיטיבה ומרחיקת ראות, ושורש אחד: כלכלה היא ביטחון

הנצרות הקדומה והקומוניזם הולידו טהרנות מוסרנית, הזדון והבורות הולידו תרעומת ורהב, ומכל אלה צמח פרי ההילולים של השנאה העצמית במערב המסביר את השתיקה לנוכח תעשיית המוות האיראנית

עדיין בחופשה מההיסטוריה בעמוד 25 של גיליון הוושינגטון אקזמינר ב-7 בינואר הופיע תצלום כואב שהוא ודומיו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הישראלית. כולנו מכירים את התצלומים הללו: ילד או ילדה קטנים ניצבים, המומים, על קבר טרי של אב או אם

ישראל נתפסת כמי שתלויה בסיוע האמריקני, ובפרט במימון להתעצמות צה"ל. בחינה שיטתית של הנתונים הכלכליים מאז החל הסיוע ועד היום מגלה תמונה אחרת

מן הניתוח הפילוסופי המרתק של פרופ' פיני איפרגן למניפסט הקומוניסטי נעדר העיקר: התייחסות לקומוניזם כמשנה כלכלית ולתוצאות המדממות של יישומו

עלינו להפסיק לדבר על רגולציה לעומת דה-רגולציה, על שווקים מאוסדרים או לא. שווקים לא-מאוסדרים אינם קיימים, משום שהשוק הוא כוח מאסדר. עלינו להתחיל לדבר על הבחירה הניצבת בפנינו, בחירה בין רגולציה מדינתית לרגולציה בידי השוק.

פרדיגמת "כשלי השוק" נהפכה לאקסיומה בחשיבה הכלכלית. אך להתערבות המדינתית שנועדה לתקן את כשלי השוק יש כשלים משלה. תאוריית הבחירה הציבורית מבקשת לבחון אם התרופה אינה גרועה מהחולי

למדינה שמור תפקיד חשוב בחייו של האזרח, אך יזמות מיטיבה ופורצת דרך איננה חלק ממנו. ניסיונה של מריאנה מצוקאטו לקשור למדינה כתר לא לה חובבני ומביך

תלותן של העיריות בשלטון המרכזי אינה גזירת גורל. יוזמה כלכלית, חירות מקומית והפעלה נכונה של התאגידים העירוניים יכולות להזניק את ערי ישראל

כלכלת השוק החופשי הליברלית נתמכה לאורך השנים על ידי הגישה השמרנית, אך גם ספגה מידה ביקורת נוקבת, המתחזקת לאחרונה. ביקורת זו שונה במהותה מהביקורת משמאל, ורלבנטית במיוחד למדיניות הישראלית