החברה הישראלית היא כיום אינדיבידואלית וליברלית יותר מאי פעם, אך גילויי ההקרבה וההשתייכות שהציפו אותה בעקבות הטבח והמלחמה לא באו יש מאין. מה שהנחילה לה ההיסטוריה קינן בה וחיכה לשעתו
"התלוּש" הניהיליסט שהספרות העברית טיפחה בדור התחייה חוזר בגלגול עכשווי, מפוכח אפילו יותר. כי כאז כן עתה, הדרך להיחלצות מהניהיליזם היא ההתכנסות בסיפור: גשר של מילים על פני התהום פעם אמר לי א"ב יהושע במבט שובבי: "אי אפשר בלי קצת
ההשכלה הגבוהה בישראל אינה נתונה לפיקוח של הציבור. שינוי מוגבל במצב חריג זה ישבור את כוחנות האוניברסיטאות הוותיקות, יגוון את האחידוּת המחשבתית, יבטיח חופש אקדמי ויבריא את ההשכלה הגבוהה
משאל עם מעולם לא נוסה בישראל, אבל הוא כלי נפוץ בדמוקרטיות המפותחות. שימוש שקול בו עשוי לחזק את אמון הציבור במוסדות המדינה, לשכלל את אוריינותו הדמוקרטית ולסייע ביישוב מחלוקות ובריכוך שסעים
בעולם מדע-המדינה ניכרים ניצני השתחררות משלטונו של הזרם ה"מודרניסטי", הרואה בלאומיות המצאה מודרנית – אך עיקר המחקר האמפירי והמחדש בנושא עדיין מתרחש מחוץ למחלקות למדע המדינה. שיחה נדירה עם סטיבן גרוסבי, מראשי הכופרים בגישה המודרניסטית
מדיניות הקליטה בישראל מותאמת בעיקר לעולים מארצות מצוקה. התרוקנות הקהילות היהודיות במערב אירופה העשירה יכולה להיתרגם לגל עלייה מחזק ומשגשג – אם תגובש מדיניות הולמת
הקלאסיקה העתיקה נראית אחרת בעיני השב משדה הקרב. לפתע מתגלה שהיא מבינה היטב מבני זמננו את טיבה של המלחמה, את טבע האדם ואת התנהגות החברה. דו"ח מחדר ההרצאות
הכרעת האויב, לוחמה נגד צבא סדיר, כיבוש שטח, מקצוענות צבאית – כל אלה ועוד נעלמו זה שנות דור מתורת הלחימה של צה"ל ומתודעת מפקדיו, בהשפעת תאוריות פוסט-מודרניות שלא עמדו בשום מבחן והובילונו עד אסון
הדיון הציבורי מצטמצם לוויכוח בין "עסקה עכשיו" ל"ניצחון מוחלט", תוך הזנחת שורש הדברים: העדר מדיניות ביטחונית סדורה והתחמקות מהכפפת גופי הביטחון לגוף מרכזי. לָריק המדיני נכנס הדרג הצבאי ומפר את האיזון
