לאום

הבינה המלאכותית מחוללת הרס יצירתי במגזר הפרטי. יכולתה לעשות זאת גם במגזר הציבורי, ולהבטיח שמדינת ישראל לא תפגר באימוץ הטכנולוגיה המהפכנית, תלויה בקובעי המדיניות

בתגובה ל"היהודים הם עם, ואמריקה אינה ציון" מאת דניאל גורדיס, גיליון 45 לאחר השואה עבר העם היהודי תמורה פלאית. מעם חסר בית היה לעם שייסד שני בתים: בישראל ובאמריקה. מעם נרדף וחסר שליטה בגורלו נהיה לעם שמחזיק בכוח המבטיח את

לא "הפעולה" וההתנגדות לפסיכולוגיה היא עיקר החידוש של אסף ענברי. וגם לא היסוד "הלאומי" כשהוא לעצמו. החידוש המרכזי הוא כתיבה על דברים "שקרו באמת", קרי המיזוג בין הסיפורת להיסטוריה
בלי הנאמנות למסגרות ההשתייכות הבלתי-נבחרות שלנו, כגון המשפחה והאומה, לא ייתכנו אמון, שייכות ומחויבות ממשית לזולת. גם בחברה החופשית והניידת בת זמננו, הסדר הציבורי, שלטון החוק והנכונות לנתינה נשענים על נאמנות לאומית
האסלאם הפוליטי מבית היוצר האידאולוגי של 'האחים המוסלמים' שם לו ליעד לאסלם את העולם בכלים שהעולם נותן בידיו. המערב, וגם ישראל, מתקשים להתמודד עם מי שהורג אותם ברכּות
הסחף נגד ישראל בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב קשור במגמות פנימיות של התנכרות לאמריקה ולמה שהיא מסמלת יותר ממה שהוא תלוי בנו
הוגת הדעות המשפיעה מעלה על נס ערכים נעלים: אי-אלימות והגנה על המדוכא והחלש. פועלה, עם זאת, העניק חסות לתוקפנות דווקא, ושלל הגנה מהחלש ומהצודק גם יחד. היכן השתבשה הדרך?
החברה הישראלית היא כיום אינדיבידואלית וליברלית יותר מאי פעם, אך גילויי ההקרבה וההשתייכות שהציפו אותה בעקבות הטבח והמלחמה לא באו יש מאין. מה שהנחילה לה ההיסטוריה קינן בה וחיכה לשעתו

"התלוּש" הניהיליסט שהספרות העברית טיפחה בדור התחייה חוזר בגלגול עכשווי, מפוכח אפילו יותר. כי כאז כן עתה, הדרך להיחלצות מהניהיליזם היא ההתכנסות בסיפור: גשר של מילים על פני התהום פעם אמר לי א"ב יהושע במבט שובבי: "אי אפשר בלי קצת

ההשכלה הגבוהה בישראל אינה נתונה לפיקוח של הציבור. שינוי מוגבל במצב חריג זה ישבור את כוחנות האוניברסיטאות הוותיקות, יגוון את האחידוּת המחשבתית, יבטיח חופש אקדמי ויבריא את ההשכלה הגבוהה

התחברות מנויים